.jpg)
הקשר בין ההפטרה לפרשה
בהפטרה מםופר שלפני בא יום ה' הגדול והנורא ישלח לנו את אליהו הנביא לבשר את הגאולה, ולהשיב את ישראל לאביהם שבשמים וזה מענייני דיומא שה' שלח את משה לבשר לנו על הגאולה ממצרים, להאמין בה' ולצאת למדבר.
תוכן ההפטרה
לעתיד לבא תערב לה' מנחת יהודה וירושלים, כפי שערבה לו בימי משה ושלמה שהקרבנות התקבלו ברצון. אבל ביום המשפט ה' בעצמו יעיד, ישפוט ויפרע מעושי התועבה על שלא יראו מה' ולא זכרו את חסדו עמהם, שאומות העולם במכה אחת הוא מכלה אותם, ואילו עם ישראל למרות ריבוי המכות, הם חיים וקיימים לעד.
הנביא מוכיח את ישראל על שעושקים את ה' בזה שלא נותנים תרומות ומעשרות לכהנים וללוים, ולמרות שרואים את הקללה, שמאז שהפסיקו את המעשרות, האדמה לא נותנת פריה, עם כל זאת ממשיכים ברשעתם ולא מפרישים תרומות ומעשרות. וה' אומר להם שינסו אותו בזה, יביאו את המעשרות לבית ה' ויראו איך שהם מתעשרים והברכה תהא מצויה בשפע. עצי השדה יתנו פריים, הארבה יסתלק מעליהם, והארץ תהא מלאה כל טוב.
כמו כן ה' מוכיח אותם על שדיברו לפניו דברים קשים, שאמרו: לחנם עבדנו את ה' ומה הרווחנו מזה. זאת ועוד, הרשעים מתפארים שניסו את ה' חטאו לפניו לראות אם יענישם, ונמלטו מהעונש.
אך יראי ה' דיברו ביניהם להתחזק ולשמוע בקולו, ה' שמע את דבריהם שנכתבו בספר הזכרון, לשלם להם כפעלם הטוב. וביום המשפט ה' יחמול וירחם עליהם, כאב המרחם על בנו. ואז יראו מהו ההבדל בין הצדיקים לרשעים, כי ביום המשפט הרי כל עושי רשעה יהיו כקש שיכלו מהרה, ולא ישאר להם נין ונכד. אך לצדיקים יראי ה' תזרח להם שמש ההצלחה, יפרו וירבו ויתענגו מרוב טובה, והרשעים יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, ולפני יום המשפט ישלח ה' את אליהו הנביא לבשר את הגאולה, ולהשיב לב אבות ובנים לאביהם שבשמים, שיחזרו כולם בתשובה, כדי שימלטו ביום המשפט ולא ינזקו.
מלאכי פרק ג' פסוק ד' - סוף הפרק.
ה וְעָֽרְבָה֙ אז לעתיד לבא יערב ויומתק לַֽיהֹוָ֔ה מִנְחַ֥ת תשורת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם [א] כמו ימות משה ואהרן וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיּֽוֹת וכשנים הראשונות בימי שלמה שקיבל המקום קרבנותיהם ברצון וירדה אש מהשמים ואכלה על המזבח (מ"ד): ה וְקָֽרַבְתִּ֣י ביום ההוא אֲלֵיכֶם֘ לדור שיהיה ביום ההוא (רד"ק) אקרב לַמִּשְׁפָּט֒ לשלם גמול לעוברי רצוני וְהָיִ֣יתִי| אני בעצמי אהיה עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר [ב] להעיד על עושי התועבה ואגלה לכל מה שעשו בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹֽשְׁקֵ֣י גוזלי שְׂכַר_שָֹ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי_משפט ה גֵר֙ לחייבו על לא עוול בכפו וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי לא מפחדים ממני אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת (ע"פ מ"ד): ו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי [ג] כשהכיתי את אומות העולם לא הייתי צריך לשנות ולהכותם שוב, כי כיליתי אותם במכה אחת וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי_יַֽעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם ואתם בני ישראל למרות מכות רבות שהכיתי אתכם לא עשיתי בכם כליה אלא אתם קיימים לעד (רש"י מרבותינו, מהרי"ק): ז לְמִימֵ֨י מן ימי אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם להיות מפרישים תרומות ומעשרות, ואני מזהיר אתכם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ לשמור מצוותי וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם להיטיב עמכם כמאז אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם ואם תאמרו בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב במה חטאנו לפניך שנשוב בתשובה (מ"ד): ח הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים האם זה הגון וראוי שהאדם יעשוק ויגזול מהקב"ה כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹֽבְעִ֣ים גוזלים אֹתִ֔י וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ ואם תשיבו במה גזלנו ועשקנו אותך הַמַּֽעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה הלא הוא שאתם גוזלים ועושקים מן הכהנים והלויים העובדים לפני שלא הבאתם להם תרומות ומעשרות (מ"ד): ט בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים [ד] למרות שאתם מקוללים בקללה שהאדמה לא נותנת יבולה (מ"ד) ויש לכם חולי במעיים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים בכל זאת אתם עושקים וגוזלים ממני הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ כל העם כולו, כי אין אחד מכם שיתן המעשר והתרומה (מ"ד): י לכן לתקן זה הָבִ֨יאוּ מעתה אֶת_כָּל_הַמַּֽעֲשֵׂ֜ר אֶל_בֵּ֣ית הָֽאוֹצָ֗ר בבית המקדש וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ מזון ואוכל בְּבֵיתִ֔י לכהנים וללויים וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ תנסו ובחנו אותי בָּזֹ֔את [ה] המצוה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם_לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם ֚אֵת אֲרֻבּ֣וֹת חלונות הַשָּׁמַ֔יִם וַֽהֲרִיקֹתִ֥י ואשפוך (מ"ד) לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד_בְּלִי_דָֽי עד שיבלו שפתותיכם מלומר די (ע"פ ת"י), כי אשפיע לכם שפע בלי גבולות: יא וְגָֽעַרְתִּ֤י אנזוף (מ"צ) לָכֶם֙ בשבילכם בָּֽאֹכֵ֔ל בָּאַרְבֶּה האוכל ומכלה לכם התבואה והגפן (רש"י) וְלֹֽא_יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת_פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וְלֹא_תְשַׁכֵּ֨ל תחסיר לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ מפריה (מ"ד) בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: יב ואז וְאִשְּׁר֥וּ ישבחו ויפארו אֶתְכֶ֖ם [ו] כָּל_הַגּוֹיִ֑ם משיראו ריבוי ההצלחה שלכם (מ"ד) כִּֽי_תִֽהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ ארץ שחפץ בה ה' לברך אותה (מלבי"ם), ואז הארץ תמלא רצון וחפץ היושבים בה (מ"ד) אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: יג חָֽזְק֥וּ קשים עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם (מ"ד) כי אתם מתחזקים לסתור את דברי (מלבי"ם) ומטיחים דברים כלפי מעלה (מהרי"ק) אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם מַה_נִּדְבַּ֖רְנוּ דברנו עָלֶֽיךָ: יד אשיב לכם כי מה שאֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא לחנם היה עלינו לעֲבֹ֣ד את אֱלֹהִ֑ים כי לא נקבל שום שכר (רש"י) וּמַה_בֶּ֗צַע תועלת בא לנו (מ"ד) כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית בשפל רוח (רש"י) מִפְּנֵ֖י יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת לריק יגענו בעבודתינו (מלבי"ם): טו ועוד אתם אומרים הואיל וְעַתָּ֕ה ראינו שאין תועלת לשמור מצוות ה' אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים משבחים ומפארים את זֵדִ֑ים הרשעים שאינם יגעים בעבודת השי"ת כי אנחנו רואים שגַּם_נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה וקיימים כבנין גַּ֧ם בָּֽחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים לדעת אם יעניש אותם וַיִּמָּלֵֽטוּ ונמלטו וניצלו מהעונש (מ"ד): טז אבל אָ֧ז כששמעו את דברי הרשעים המעוררים ספיקות וכל מיני תלונות (מ"ד) נִדְבְּר֛וּ [ז] דברו בניהם יִרְאֵ֥י יְהֹוָ֖ה החכמים והמשכילים (אב"ע) אִ֣ישׁ אֶל_רֵעֵ֑הוּ והיו נושאים ונותנים בדבר עד שמצאו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהֹוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע ויתן להם שכרם וַ֠יִּכָּתֵב דבריהם (מ"ד) בסֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ להטיב להם לְיִרְאֵ֣י יְהֹוָ֔ה הם הצדיקים וּלְחֹֽשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ הם היודעים שם הנכבד והנורא (אב"ע), וחושבים תמיד בדרכי ה' וברוממותו (רד"ק): יז וְהָ֣יוּ דבריהם שמורים לִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה אוצר נחמד לשלם לכל אדם כפעלו (רש"י) וְחָֽמַלְתִּ֣י אחמול וארחם (מ"צ) עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל_בְּנ֖וֹ הָֽעֹבֵד אֹתֽוֹ מאהבה (ע"פ מ"ד): יח וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם עוד תשובו ותראו את ההבדל בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע ֚בֵּין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים מאהבה לַֽאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ מאהבה אלא בשביל לקבל שכר, או מיראת העונש (מלבי"ם): יט כִּ֣י הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ יום המשפט לרשעים בָּ֔א בֹּעֵ֖ר חם ולוהט כַּתַּנּ֑וּר [ח] אש וְהָי֨וּ כָל_זֵדִ֜ים הרשעים וְכָל_עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ נוחים להשרף כקַ֔שׁ וְלִהַ֨ט וישרוף אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עד אֲשֶׁ֛ר לֹא_יַֽעֲזֹ֥ב וישאיר לָהֶ֖ם (מ"ד) שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף נין ונכד (רש"י): כ אמנם הצדיקים וְזָֽרְחָ֨ה לָכֶ֜ם [ט] יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה הצדקה שעשיתם היא תאיר לכם כשמש שהוא וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ הפרושים על הארץ כן יהיה לכם רפואה ותענוג וִֽיצָאתֶ֥ם בכל מקום שתצאו ותבואו וּפִשְׁתֶּ֖ם תתענגו ותתרבו בבשר ושומן כְּעֶגְלֵ֥י כעגלים מפוטמים מַרְבֵּֽק בדיר שלהם (מ"ד): כא וְעַסּוֹתֶ֣ם תדרכו ותרמסו את הרְשָׁעִ֔ים [י] כִּֽי_יִֽהְי֣וּ אֵ֔פֶר מונח תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם (מ"ד) בַּיּוֹם֙ המשפט אֲשֶׁר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה ושופטם לכליון (רד"ק) אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: כב לכן בכל דור ודור זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ בהר סיני עַל_כָּל_יִשְׂרָאֵ֔ל כי בשמירת חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים תקבלו הגמול (מ"ד ומ"צ): כג הִנֵּ֤ה בזכות התורה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵֽלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא [יא] לִפְנֵ֗י ֚בּוֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא הוא יום הגמול (מ"ד) שתשוב לכם הנבואה (מלבי"ם): כד וְהֵשִׁ֤יב לֵֽב_אָבוֹת֙ לאביהם שבשמים עַל_עם הבָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל_עם אֲבוֹתָ֑ם פֶּן_אָב֕וֹא פתאום וְהִכֵּיתִ֥י אֶת_הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם אשמיד כליל את יושבי הארץ, ולכן יקדים לשלוח מלאך הברית להשיבם בתשובה (רד"ק): כג הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵֽלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י ֚בּוֹא י֣וֹם יְהֹוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:
ב. והייתי עד - ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי, אמר עבד שרבו קרבו לדין ומעיד בו תקנה יש לו. א"ר יוחנן אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות, א"ר לוי כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של מעלה, שנאמר ומטי גר, מטי כתיב. א"ר חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד, שנאמר ולא יראוני, הא יראוני מוחלין לו מיד (חגיגה ה').
ג. כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם - יש לפרש את הפסוק על פי משל: אדם אחד נכנס לחנות אחת לקנות מראה יפה, ובעל החנות הראה לו מראה יפה. הביט האיש במראה ולא מצא חן בעיניו. שאל אותו המוכר: מדוע לא טובה המראה בעיניך? השיב לו האיש: כאשר הבטתי במראה, ראיתי שערות ראשי פרוע, והכובע על ראשי מונח בצד. ענה לו המוכר: החסרון הוא בך שלא סירקת את שיער ראשך, ולא הנחת את הכובע על ראשך כפי שצריך, ואם כן בך האשם.
והנמשל, ההנהגה העליונה מתנהגת כפי הנהגת האדם, אם הוא משלים חוקו ומשפטו על דרך התורה, אזי גם ההנהגה העליונה תיישר דרכה לעומתו להיטיב לו, ואם האדם מצדו אינו עושה את אשר מוטל עליו, אז גם ההנהגה העליונה תביט עליו בפנים זועמות להרע לו חלילה.
וזהו שאומר הכתוב: "כי אני ה' לא שניתי" - אין השינוי מטוב ועד רע מצידי, אלא "ואתם בני יעקב לא כליתם" לא השלמתם חוקי מעשיכם כראוי, ולכן האשמה היא בכם (פתח השער).
ד. במארה אתם נארים - א"ר יהושע אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, מאי קראה, אמר רב אדא בר אהבה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו, אי איכא הגוי כלו אין, ואי לא לא (ע"ז ל"ו).
ה. הביאו את כל המעשר - עשר בשביל שתתעשר - סימן לדבר זה, שהעני הוא מוצא הכסף, והוא הגורם לעשיר להתעשר, תמצא באותיות התיבה כסף, אשר מוצאן הן אותיות עני, שכן האות הקודמת לכ' היא י', האות הקודמת לס' היא נ', והקודמת לפ' היא ע', זהו שאמר הכתוב כי יש לכסף מוצא (איוב כח' א'), שכן אותיות כסף מוצאן מאותיות עני, והיינו, שהנותן צדקה אינו מפסיד, אדרבה עוד מרויח, כי הנתינה לעני היא מוצאת לכסף שיבוא.
עשר את התיבה תעשר ואז תמצא מזלך - איתא עשר תעשר ותמצא מזלך, פירוש, כשתעשר אות ת' הוא מ', ומעשר של אות ע' הוא ז', ואות ש' הוא ל', ושל אות ר' הוא כ', וזה הוא עשר תעשר, שתעשר את התיבה תעשר ואז תמצא מזלך.
"תעשר" היא ראשי תיבות של כל המעשרות - מחותנו של הגר"א, הגאון רבי נח מינדס, מצא כי תיבת "תעשר" היא ראשי תיבות של כל המעשרות ראשון, שני, עני, תרומה, את כל אלה עשר "תעשר".
מצות מעשר עני - יש להוציא מעשר עני בשנה השלישית וששית מן השמטה ועל זה נאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת בשעריך, ובשנה הזאת היו מפרישין מעשר עני במקום מעשר שני של שאר שנים ואין מפרישין מעשר שני כלל, משרשי המצוה כענין מה שכתב במצות הלואה לעני בפרשת אם כסף תלוה.
כתב התוצאות חיים (קל"ב), דברים להזהר מהם להפריש מעשר מכל ריוח שיביא השי"ת לידו, ויכוון בכוונה הראויה על דרך הסוד ובזה יצליחו נכסיו, והי"ה מעשה הצדקה שלום והי"ה אותיות הוי"ה ב"ה אות יו"ד היא הפרוטה אות ה' היא היד ה' אצבעות, אות ו' הזרוע אות ה' אחרונה יד גבאי הצדקה או העני.
וכמו מי שהיה לו רוב דם אם לא הקיז וחסר ממנו ניזוק, כך העשיר שיש לו דמים הרבה, רוצה לומר ממון, אם לא חיסר ממנו לצדקה, הריבוי מזיק המיעוט ובא זה ואבד את זה, ולזה כתוב (ויקרא יט' ט') לא תכלה פאת שדך, רוצה לומר שאם לא יתן לקט שכחה ופאה הוא מכלה את שדהו עד שלקט קצירך ופרט כרמך לא תלקט אפילו חלקך, אלא לעני ולגר שהם בעליו הראשונים תעזוב אותם
ובגמרא (כתובות סו' ב') אמר רבי יהודה אמר רב מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום אמרה להם כן תפסקו לבנותיכם וענו אחריה אמן.
תנו רבנן מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על חמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריקה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים. כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו אמרה לו, רבי פרנסני, אמר לה בת מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני, אמר לה בתי, ממון של בית אביך היכן הלך, אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד, ופירש רש"י הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים, יחסרנו לצדקה תמיד זהו קיומו, אמר לה ושל בית חמיך היכן הוא, אמרה לו בא זה ואבד את זה, אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי, אמר להן לתלמידיו זוכר אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה, בכה רבי יוחנן בן זכאי ואמר, אשריכם ישראל בזמן שעושים רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושים רצונו של מקום מוסרם ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.
אמר רבי אלעזר ברבי צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו קראתי עליה מקרא זה (שיר השירים א' ב') אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך, וזה שאמר (קהלת ה' יב') עושר שמור לבעליו לרעתו עושר שאינו מוציאו ונותנו לבעליו לרעתו. כמו שכתבנו לעיל על רוב דם שאם לא חסר ממנו מזיקו, כך הדם הוא הממון אם לא חסר ממנו לעניים הוא לרעתו כי בא זה ואבד את זה. על ידי קללתו של עני שלא נתן לו חלקו, ואם נתן לעני, אפילו שלא נתן משלו לא עכב ויתברך מן העני ומן השם ית' שיתמיד בהצלחתו כדי שיתן לעניים שנאמר (דברים כד' טו') "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך", וכן כתוב "וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא".
עשר את שלי ואני אַעַשִר את שלך - עשר עד שלא תתחסר, עשר בשביל שתתעשר, אמר הקב"ה עשר את שלי ואני אַעַשִר את שלך. (פסיקתא דרב כהנא יא,צט).
מעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא - מגיד שמעשרות מביאין את האדם לידי יראת חטא, רבי אליעזר אומר נדרים ונדבות שאדם מביא לבית הבחירה לבו מנדבו לתלמוד תורה, רבי ישמעאל אומר מעשר שני שאדם מביא לבית הבחירה, נכנס ללשכת הגזית ורואה חכמים ותלמידיהון יושבין ועוסקין בתלמוד תורה, לבו מנדבו לתלמוד תורה.
ובחנוני - רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש, אמר ליה פסוק לי פסוקיך, אמר ליה עשר תעשר, אמר ליה לפרוש לי מר מאי עשר תעשר, אמר ליה עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה מי שרי לנסויי קוב"ה והא כתיב לא תנסו את ה' אלקיכם, אמר ליה הכי א"ר אושעיא חוץ מזו, שנאמר הביאו את כל המעשר וגר. מאי עד בלי די - עד שיבלו שפתותיכם לומר די (תענית ט").
עוד צריך להבין מדוע דוקא במצוה זו נאמר: "ובחנוני נא מאת. והענין יובן על פי משל: סוחר אחד הביא הרבה סוגי בדים למכירה, ואמר שכל חבילה מכילה מאה מטר, והקונים אינם מוכנים לטרוח ולבדוק כל חבילה, אלא בודקים חבילה אחת וממנה ילמדו לדעת את המדות של כל החבילות, ולשם כך בוחרים את החבילה הנראית הכי פחותה וקטנה, ואם בזו ישנה המדה הנכונה של מאה מטה הרי הם בטוחים שגם בשאר החבילות ישנה המדה הזאת.
והנמשל, הקדוש ברוך הוא בא לבני ישראל בסחורות רבות שהם שש מאות ושלש עשרה מצוות, ואנו מובטחים שכל התרי"ג מצוות הם לטובתינו, וכדי להמחיש לנו איך שכל המצוות הם לטובתינו, ניתנה לנו אפשרות לבדוק במצות מעשר, שבאופן טבעי יש בה חסרון כיס והפסד, והקדוש ברוך הוא אומר, תנסו ותראו איך שהדבר יוריק לכם שפע ברכה עד בלי די, ומכאן תלמדו קל וחומר לשאר מצוות (כוכב מיעקב).
ו. ואשרו אתכם - עתידים ישראל להתקלס מן האומות. אמר ר"ש בן חלפתא כשהמטרונא מתקלסת מאוהביה ומשכניה אין לה כבוד, אלא כשמתקלסת מצרותיה (ילמדנו).
ז. אז נדברו - א"ר יהודה שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה בהלכה הקב"ה מקשיב להם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ואין דבור אלא לשון נחת, שנאמר ידבר עמים תחתינו (שבת ס"ג).
רב כהנא אמר בשם רבי לוי לשעבר אדם עושה מצוה והנביאים כתבוה, וישמע ראובן ויצילהו מידם, ויצבט לה קלי, עכשו שאין נביאים מי כותבה, אליהו ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידיהם, שנאמר אז נדברו יראי הי איש אל רעהו וגו'.
ח. בוער כתנור - ריש לקיש אמר אין גיהנם לעתיד לבא, אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה, ורשעים נדונים בה, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור, וצדיקים מתרפאים בה, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ולא עוד אלא שמתעדנין בה, שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק (נדרים ג').
ט. וזרחה לכם - א"ל הקב"ה ליעקב אתה סימן לבניך, מה אתה ביציאתך השקעתי לך חמה, דכתיב וילן שם כי בא השמש, ובחזרתך הזרחתי לך גלגל חמה, דכתיב ויזרח לו השמש, כך בניך ביציאתן אומללה יולדת השבעה באה שמשה, ובחזרתן וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה (ב"ר ס"ח).
אבן טובה היתה לאברהם אבינו, שכל הרואה אותה אם היה חולה מתרפא, שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, וכשמת נטלה הקב"ה וקבעה בגלגל חמה, שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (ב"ב ט"ז),
י. ועסותם רשעים - מובא ב"תנא דבי אליהו" פרק שלישי: עתיד הקדוש ברוך הוא לשבת בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים לפניו אומרים על טהור טהור ועל טמא טמא, ואחר כך מביאים את הרשעים ודנים אותם לפניהם, כל אחד מקבל את העונש המגיע לו, על דרך שאמרו (עדויות פרק שני, משנה י): "משפט רשעים בגהינם שנים עשר חודש". ואחר כך באים הצדיקים ואומרים: רבונו של עולם! אותם בני אדם היו משכימים ומעריבים לבית הכנסת, קוראים קריאת שמע, מתפללים ועושים שאר מצוות. מיד אומר הקב"ה: אם כן לכו ורפאו אותם, מיד הולכים הצדיקים ועומדים על עפרם של רשעים ומבקשים עליהם רחמים, והקב"ה מעמידם מאותו אפר שמתחת כפות רגליהם של הצדיקים - ומביאם לחיי העולם הבא, לכך נאמר: "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם". (ילק"ש)
יא. הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא - יש להבין מדוע כתוב "שולח" בלשון הווה, והרי היה צריך לומר "אשלח" בלשון עתיד? ויש לומר שבכל רגע ורגע הקדוש ברוך הוא שולח את אליהו, ולכן כתוב "שולח" בלשון הווה, כי ביאת המשיח ובשורת המבשר תלויה בעם ישראל במדרגת התשובה, כיון שכל פסיעה ופסיעה של ישראל שצועדים קדימה בתשובה גורמת שמלך המשיח מתקדם, עם ישראל מניעים רגלו של משיח, ולכן "שולח" בלשון הווה, כי באותו רגע שצועדים קדימה ומתקרבים להשם יתברך, לעומתם מתקרב המשיח, וגדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, השכינה מתקרבת לישראל לפי קרבת ישראל אל השכינה (קול צופיך).
.svg)