הלכות ליל תשעה באב ויום תשעה באב

כ"ב תמוז תשפ"ה | 18/07/2025 | 10:57

ליל תשעה באב וסדר תפילת ערבית

א. מסירין הפרוכת מארון הקודש, ע"פ הכתוב (איכה ב, יז) בצע אמרתו, ובחצות היום מחזירין הפרוכת למקומהמז.

ב. נוהגים בת"ב לשבת לארץ, ומניחים בגד ע"ג קרקע, שלא לישב להדיא ע"ג קרקעמח, ויכול לשבת ע"ג דבר שאינו גבוה מטפחמט. וכן מותר לישב ע"ג מדרגה, שגם היא קרקע ממש. ומי שקשה לו יש להקל עד פחות מג' טפחיםנ.

ג. זקן או חולה או מעוברת ישבו על כסא נמוך כפי יכולתםנא.

ד. סדר תפילת ערבית אומרים תחילה מזמור על נהרות בבל, ופרשת האזינו עד וכפר אדמתו עמו, תפילת ערבית, וקדיש תתקבל אחר תפילת לחשנב, קינת "למי אבכה" מגילת איכה, ואח"כ קינות בליל זה יבכיון, אליכם עדה קדושה, אז בחטאינו חרב בית המקדש, שמעו נא אחינו בית ישראל, ואתה קדוש וכו' קדיש לתשעה באב דהוא עתיד לחדתאנג, שיר למעלות, קדיש יהא שלמא, עלינו לשבח.

ה. מנהג חסידי בית אל שאין אומרים נחם בבונה ירושלים לא בערבית ולא בלחש דשחרית, רק הש"ץ בחזרת שחרית, ובמנחה כל הקהל בלחש ובחזרה. וכן מנהגינו פה בק"ק נהר שלוםנד. ו"עננו" אומרים בכל ג' תפילות.

ו. יש נוהגים לשכב בליל ת"ב מוטה על הארץ, ונוהגים לשים אבן תחת הראשנה. ועל כן טוב למי שיכול שישים מזרן על הרצפה וישן כךנו.

ז. בליל הצום אומרים תיקון רחל בלבדנז, ללא וידוינח. אבל ביום אין אומרים תיקון רחל, כיון שכבר אמרו קינות ומגילה איכה. ועוד שאחר חצות אנו בטוחים בחסדי ה' להתנחםנט.

תפילת שחרית

א. מברכים ברכות השחר. ומדלגים ברכת שעשה לי כל צרכי ולא מברכים אותה כי כן מנהג האר"י ז"ל וחסידי קהל קודש בית-אל תכב"ץ שאין לברכה, כיון שבאותו יום הכל אסורים בנעילת הסנדלס. ומו"ר מופת הדור פסק לברכה, לפי שאין הברכה אלא ברכת השבח, על מנהגו של עולם, ועוד שמותר לנעול נעלי גומיסא.

ב. מנהג ק"ק בית אל שמתעטפים בטלית ומניחים תפילין בשחריתסב ומתפללים כל התפילה על הסדר בלי הוספות עד אחר עלינו לשבחסג ואח"כ פושטים הטלית והתפילין ואומרים שירת האזינוסד ומגילה איכה וקינות. ולבסוף אומרים קדיש דהוא עתיד לחדתא.

ג. כהן העולה לדוכן בתשעה באב, נוטל ידיו עד סוף הפרק, כדרכו בכל ימות השנהסה. וכן חולה שאין בו סכנה הצריך לאכול בתשעה באב, נוטל ידיו עד הפרק כדרכו בכל ימות השנהסו. ואין אומרים נחם בברכת המזוןסז.

ד. פותחים ההיכל ואין אומרים קינה לפי שלובשים תפיליןסח, ומוליכים ס"ת בקול דממה ומראים לקהל הקריאה "כי תוליד בנים ובני בנים"סט ועולים שלשהע ואין אומרים מי שברךעא.

ה. אחר קריאת התורה אומרים חצי קדישעב ומפטירין "אסוף אסיפם"עג בניגון איכה, ומברך ברכה אחת לפניה ושלש ברכות אחריה ומסיים מגן דודעד.

תפילת מנחה

א. בתפלת המנחה נוהגים לשבת בביהכנ"ס על כסאות ואין יושבין על הרצפה. ומתחילים מנחה כרגיל עד אחרי "אשרי", ואומרים חצי קדיש ומוציאים ס"ת וקוראים "ויחל" ואין אומרים קדיש אחרי הקורא השלישי, ומפטירים "שובה ישראל", ומברך ברכה אחת לפניה וג' לאחריה ומסיים "מגן דוד". והחזן אומר חצי קדיש קודם העמידה ותפילת י"ח. בתפילת לחש ובחזרה אומרים "נחם" ו''עננו". אח"כ אומרים קדיש תתקבל, פסוקי נחמהעה, שיר המעלות בשוב ה', קדיש יהא שלמא ועלינו לשבחעו.

ב. מי ששכח לומר בתשעה באב תפלת "נחם" בברכת בונה ירושלים, ונזכר אחר שחתם בא"י בונה ירושלים, לכתחלה יש לו לאומרה "בעבודה", דהיינו בברכת רצה (במקום שאומרים בר"ח יעלה ויבא), קודם ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו, שהוא מקומה הראוי לה לפי הדין, ובדיעבד אם אמרה בברכת שומע תפלה (אחר תפלת עננו שהיא תדירה יותר), יצא ידי חובתו, ואין צריך לחזור ולאומרה בעבודה. ואם לא נזכר לאומרה אף בעבודה יאמרה בסוף התפלה באלהי נצורעז.

ג. יחיד המתענה אומר בתפילת לחש "עננו". ואם שכח לומר "עננו", כל עוד שלא הזכיר שם ה' של "ברוך אתה ה' שומע תפילה" חוזר ואומר "עננו", אך אם הזכיר שם ה' לא חוזר. ואומרו באלוקי נצורעח.

ד. אומרים ברכת כהנים בחזרת התפלה כשמתפללים תוך חצי שעה לשקיעה ולא קודם לכןעט.

דיני יום תשעה באב

א. אין להריח בשמים בתשעה באבפ. ויש מתיריםפא.

ב. אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות, משום שנאמר (תהילים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. אבל קורא הוא באיוב ובדברים הרעים שבירמיה, ואם יש ביניהם פסוקי נחמה, צריך לדלגם. ומותר ללמוד מדרש איכה ופרק אלו מגלחין, וכן ללמוד פירוש איכה ופירוש איובפב.

ג. מותר ללמוד בספרי מוסר המעוררים את האדם לשוב בתשובה ולהטיב אורחותיו, ומ"מ במקומות שמביאים ביאורי פסוקים בדברים המביאים לידי שמחה, אינם בכלל ההיתרפג.

ד. אין שאלת שלום לחבירו בתשעה באב. והדיוטות שאינם יודעין ונותנים שלום, משיבין להם בשפה רפה ובכובד ראשפד. אולם לשאול מחבירו, איך הוא מרגיש מן התענית, אין זה בכלל שאילת שלום, ומותרפה.

ה. אין לילך ולטייל בשוק, כדי שלא יבא לידי שחוק וקלות ראשפו. והרוצה לילך לכותל המערבי בת"ב, לא יעשה כן אלא אם כוונתו להתפלל על החורבן, אבל לא יעשה כן לשם טיול או כדי לשאוף אוירפז. וטוב ונכון שלא לילך בכנופיא גדולה, דאין זה אלא טיול, ומביא לידי שיחת חולין, ומסיחין דעתן מאבלותפח.

ו. מנהג ישראל בכל מקום שלא לעשות מלאכה בתשעה באבפט. אולם מלאכת דבר האבד מותרתצ. וכל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכהצא.

ז. בעל חנות מכולת המוכר דברי מאכל ומשקה, מותר לו למכור כל היום, ואפילו קודם חצותצב.

מז. רמ"א (סי' תקנט סעי' ב).

מח. שו"ע (סי' תקנט סעי' ג) וז"ל: ליל תשעה באב ויומו, יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפלת מנחה.

והמהרי"ל (דרשות מהרי"ל הלכות תשעה באב בסדר התפלה) ישב להדיא על הרצפה, והיה לובש בתשעה באב סרבל רע וגרוע ולא הטוב המיוחד לו לבית הכנסת שלא להפסידן בישיבת הקרקע, ובמנחה החליף מן הגרוע אל הטוב. הביאו כה"ח (ס"ק כא) והוסיף (ס"ק כב) ומיהו מותר לישב על השק דאינו אלא מנהג לישב על גבי קרקע. והגם שכתבנו באות הקודם שמהרי"ל ישב להדיא על הרצפה, יש לומר זהו מצד חומרא בעלמא. ועיין באשל אברהם שם שכתב לתרץ בענין אחר. ועוד דהא יש מחמירין לישב על גבי קרקע ממש כמו שכתבנו לעיל סימן תקנ"ב אות ט"ל יעו"ש. וגם יוכל לישב על ספסל נמוך למי שקשה לו לישב על הארץ. (מ"ב ס"ק יא).

וכ"כ הבא"ח (ש"א פר' דברים אות כ) ולא ישב על קרקע ממש כי ד"ז קשה הוא ע"פ הסוד.

וכן מובא במכתב של הגה"צ שדי חמד לר' אפריים ביינארד ז"ל, שכתב שגם בעיר הקודש ירושלים ראיתי שבישיבת בית אל יושבים על כרים וכסתות.

והחיד"א כתב על זה וז"ל: והפשוט הוא שעושים שינויים לעגמת נפש ולהרבות עלי עצ"ב אולי יחנן ה' ויגאלנו וכן יהיה במהרה בימינו ישראל נושע בה' תשועת עולמים כיר"א עכ"ל.

והלבוש (סי' סימן תקנ"ט סעי' א) כתב שהמנהג לישב על גבי קרקע ולא לנהוג כמנהג האבלים שיושבים על גבי ספסלים ורק משנים מקומם וז"ל: והקהל מתפללין ברכת ערבית על הקרקע בנחת ודרך בכי כאבלים, ואין צריך לשנות מקומם כאבלים, כי ישיבת הקרקע היא עצמה השינוי דאמרינן בגמ' תענית (ל.) כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב, ולכן יושבין לארץ דומם כאבל שיושב על גבי קרקע כל ז' ימי אבילות עכ"ל.

מט. בא"ח (שם). מ"ב (שם).

נ. מו"ר מופת הדור (שם דיני סעודה מפסקת בביאורים להלכה י) וז"ל: והנה באדני פז (דף כו סע"ב) כתב, דרשאי לישב על נסר של עץ שאינו גבוה טפח מן הארץ, דלא חזי לישיבה. ע"ש. וכ"כ במועד לכל חי (סי' י אות לה), ובבן איש חי (פרשת דברים אות כ). ע"ש. ובילקוט הגרשוני (סי' תקנט סק"א) כתב, שאף בט' באב רשאי לישב על ספסל קטן שאינו גבוה שלשה טפחים, דהאי חומרא לישב על גבי קרקע יש לה סימוכים מהירושלמי (פ"ג דמ"ק), דמאי דכתיב גבי איוב, וישבו אתו לארץ, על הארץ לא נאמר, אלא לארץ, דבר הסמוך לארץ, וסמוך היינו ג' טפחים. ולכן יש מקום להקל בזה לזקן ולכל מי שאינו יכול. ע"ש. והכי מסתברא, דהא ביומא (יא:) אמרינן דכל פחות משלשה טפחים ארעא סמיכתא היא. וכ"כ הגרי"מ אפשטיין בערוך השלחן יו"ד (סי' שפז סק"ג). והביא ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל, ולכן התיר לאבל לשבת ע"ג ספסל נמוך. וכ"כ הגאון מהרש"ם בדעת תורה יו"ד (סי' שפז) להתיר בפחות מג' טפחים. וכ"כ בקונטרס עיון תפלה, שמותר לישב על ספסל נמוך פחות מג' טפחים. וכ"כ בגשר החיים (עמוד ריב), שכיום אין נזהרים אף בט' באב לישב על פחות מטפח כדברי האדני פז, אלא יושבים על דרגש הגבוה יותר מטפח מן הקרקע. ובחלש וזקן כתב הש"ך להקל. ע"ש. וע"ע במשמרת שלום (מערכת ישיבה ע"ג ספסל אות טז). וכן עיקר.

נא. נר ציון (פ"י הלכה לו) ועי' במקורות להלכה הקודמת.

נב. הטור (סי' תקנט) כתב לומר קדיש שלם, והיינו קדיש תתקבל כפי שביאר הב"י. וכן דעת המ"ב (שם ס"ק ד) שאומרים קדיש תתקבל. ובכה"ח (ס"ק ט) הביא בזה מחלוקת.

ודעת מו"ר מופת הדור בחזו"ע (הלכות ומנהגי ליל תשעה באב הלכה א) שאומר קדיש תתקבל.

וכתב שם במקורות וז"ל: והנה בנוגע לקדיש תתקבל אחר תפלת י"ח של ערבית, כן כתב הטור שאומר קדיש שלם, וכתב מרן הבית יוסף, כלומר קדיש תתקבל. וכ"כ בהגהות אשרי (תענית פ"ד הל' לח), והוא מהאור זרוע (סי' תטז), וראבי"ה (סי' תתצ עמוד תרעג). ורש"י בפרדס הגדול (סי' קנה). וכ"כ במעשה הגאונים (ריש עמוד לה), ובשבולי הלקט (סי' רסז). וכ"כ הרוקח (סי' שיא), שלאחר סדר קדושה שאומרים אחר איכה, אין משלימין קדיש תתקבל, משום שנאמר שתם תפלתי, אבל קודם איכה וקינות משלימין. וכ"כ רבי דוד אבודרהם (דף סט ע"ב), ומהריק"ש בהגהותיו. וכן כתבו האחרונים הובאו בכף החיים (סי' תקנט סק"ט). וכן מנהגינו בעה"ק ירושלים. אולם בארחות חיים (הל' ט' באב אות יז) כתב להיפך, וז"ל: אחר תפלת ערבית אומר "קדיש זוטא", ואח"כ יושבים לארץ בדאגה ושממון, ואומרים איכה בבכי ונהי גדול. ואחר ואתה קדוש, אומר קדיש שלם. ע"ש. וכ"כ הכל בו (סי' סב דף כו ע"ב). והנה גם בספר הפרנס (סי' רעו), ובמנהגי מהרי"ל (עמוד רנא), כתבו שאומרים חצי קדיש אחר התפלה. וכן מנהג בני בבל, כמ"ש בזבחי צדק ח"ג (סי' כב). וכ"כ בשו"ת אהל יעקב הרופא (סוף עמוד עח), שאין אומרים קדיש תתקבל בט' באב לא בלילה ולא ביום, עד מנחה. ע"ש. וע"ע בספר גדולות אלישע (ר"ס תקנט, עמוד יח, סק"א). ובשו"ת בית דוד (חאו"ח סי' שלח) יגע למצוא סמך למנהגם שנהגו שאף לאחר תפלת ערבית (קודם איכה) אין אומרים תתקבל. ולא זכר שר דברי הפרנס ומהרי"ל הנ"ל. וע"ע במאמר מרדכי (סי' תקנט סק"א) מה שהעיר על מנהגם, וסיים, ויותר נכון לנהוג כדברי הטור ושאר פוסקים, לומר תתקבל אחר תפלת י"ח של ערבית. ע"ש. ומכל מקום גם אנו נוהגים שאחר איכה אין אומרים עוד תתקבל בלילה, על פי הכתוב גם כי אזעק ואשוע "שתם תפלתי". אבל בשחרית אחר סיום איכה וקינות ופסוקי נחמה, אומרים קדיש תתקבל.

נג. כה"ח (שם ס"ק טו).

נד. הנה דעת השו"ע (בסי' תקנז) וז"ל: בתשעה באב אומר בבונה ירושלים: נחם ה' אלהינו את אבלי ציון וכו'. וכתב המ"ב (ס"ק א) מסתימת המחבר משמע דדעתו שיאמרו בכל התפלות וכן הוא המנהג בירושלים אבל במדינותינו המנהג כמו שכתב הרמ"א (וז"ל: והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של תשעה באב, לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה). ע"כ.

וכתב הכה"ח (שם ס"ק ז) וז"ל: מנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בירושלים ת"ו ההולכים על פי דברי האר"י ז"ל נוהגין לאומרו השליח ציבור בחזרת תפלת שחרית לבד ובמנחה לחש וחזרה. ע"כ. ודעת מו"ר האול"צ (שם תשובה כא) דראוי לנהוג כמנהג בני ספרד בירושלים לומר בכל התפילות.

כתב הדברי שלום (אות ז) שמעתי מפה קדוש רב חמא כמוה"ר אברהם שרעבי ז"ל שהיה בק"ק חסידים שלא אומרים נחם בתפלה של לחש אלא בחזרה של שחרית שכן קיבל מוהר"ר יום טוב אלגזי ז"ל.

ובכתר שם טוב (גאגין ח"ה דף 56) כתב, טעם למנהג ק"ק בית אל לומר "נחם" בחזרת עמידת שחרית ובמנחה אומרה הן בלחש והן בחזרה היא מעין פשרה לצאת ידי חובת כל הפוסקים ואולי כי יש טעם על פי הסוד ונעלם ממני.

נה. שו"ע (סי' תקנה סעי' ב) ויש מי שנוהג לשכב בליל תשעה באב מוטה על הארץ, ומשים אבן תחת ראשו.

נו. מו"ר האול"צ (שם תשובה יט) וז"ל: ולענין השינה, טוב למי שיכול, שישים מזרן על הרצפה, וישן כך. והרגיל בשתי כריות, טוב שיוריד כרית אחת, אלא אם כן אינו יכול להרדם מחמת כן.

נז. בא"ח (שם אות כה).

נח. שו"ע (סי' תקנט סעי' ד).

נט. בא"ח (שם).

ס. עיין בשעה"כ (דף א' ע"ג) שכתב וז"ל: כל הח"י ברכות וכו' כולן חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב הוא בהם, לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם אפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה, צריך לברכן בכל יום כולן, אף על פי שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו, חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום תשעה באב ויום הכיפורים שאז כל העולם יחפים, וגם חוץ מברכת על נטילת ידים ומברכת אשר יצר, ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין להם לברך עליהם עכ"ל.

וכ"כ הרב דברי שלום (נכד הרש"ש דף ס"ח ע"א) שאין לברך ברכת שעשה לי כל צרכי בט' באב וביום הכיפורים, אף שיכול לברך מטעם שהוא נהנה, מ"מ מטעם שכל העולם יחפים אין לברך. וכן דעת מו"ר הבא"ח (שם אות כג).

סא. כ"כ בחזו"ע (שם הלכות ומנהגי יום תשעה באב הלכה ג) וז"ל: בדין ברכת "שעשה לי כל צרכי", נחלקו הפוסקים אם יש לברך ברכה זו בתשעה באב וביום הכפורים, כיון שבאותו יום הכל אסורים בנעילת הסנדל. ובברכות (ס:) אמרינן כי סיים מסאני אמר בא"י שעשה לי כל צרכי. מבואר שברכה זו נתקנה על נעילת הסנדל. ורוב הפוסקים ראשונים ואחרונים הסכימו שיש לברך ברכה זו גם בתשעה באב וביום הכפורים, לפי שאין הברכה אלא ברכת השבח שנתקנה על מנהגו של עולם, ועוד שמותר לנעול נעלי גומי, ונעלי לבדים וכיוצא בהן, ולא נאסר לנעול אלא נעלים של עור. הילכך שפיר מברך "שעשה לי כל צרכי". וכן המנהג אצל רבנים וגדולים.

סב. ודלא כאותם שאין מניחים בשחרית מפני שנאמר (איכה ב, יז) "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ" והיינו שבזע פורפירה וכן נאמר (שם פסוק א) "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" והיינו תפילין, ורק במנחה מניחים, אלא כדברי האומרים להניחם בשחרית וכמו שכתב מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכות ומנהגי יום ט"ב הלכה ד ובהערה) בשם הרבה מאחרונים שהחזירו עטרה ליושנה והנהיגו להניח תפילין אף בשחרית עי"ש.

סג. ודעת מו"ר מופת הדור (שם הלכה טו) שאין אומרים קדיש תתקבל אלא יהא שלמא בלבד. ואח"כ מסיימים כרגיל. וכן אין אומרים תחנון ומזמור יענך ה' ביום צרה ומזמור תפלה לדוד.

סד. ומו"ר מופת הדור (שם הלכה ז) כתב דהמניח תפילין דר"ת אחר העמידה, מניח תפילין דר"ת וקורא עמהם ק"ש, ואחר פרשת האזינו חולצים אותם.

סה. מקור הלכה היא מיום הכיפורים וה"ה בנידון דידן. דעת ספר היראים (סי' תכ) והובא בהגהות מיימוני (פ"ג מהלכות שביתת עשור הלכה ב) וכן הוא בדרשות מהרי"ל (הלכות יום כיפור), שכהן שעולה לדוכן נוטל ידיו. וכ"פ הרמ"א (סי' תרי"ג סעי' ג).

ונחלקו הפוסקים האם נוטל נטילה גמורה ככל ימות השנה, או שנוטל רק עד סוף קשרי אצבעותיו. והביאם הכה"ח (סי' תריג ס"ק טו) וז"ל: וכן כהן שעולה לדוכן נוטל ידיו. נטילה גמורה עד הפרק, וכן היה קידוש כהנים במקדש. דרשות מהרי"ל (הלכות יום הכפורים), מטה משה (סימן תתנא), שיירי כנסת הגדולה (בהגהות בית יוסף אות א), אליה רבה (שם), דגול מרבבה, ושב הכהן (בתשובה סימן ג), והביא דבריו השערי תשובה (סימן תקנד על השלחן ערוך סעיף ט), חיי אדם (כלל קמה אות יא), מטה אפרים (אות ח), משנה ברורה (אות ז). אמנם דעת אשל אברהם (אות ג) דלא יטול רק עד קשרי אצבעותיו. וכן נראה דעת מור"ם ז"ל בהגה שכתב דבריו על השלחן ערוך ולא כתב עד הפרק כמו שכתב מהרי"ל, משמע דבזה סבירא ליה כדברי השלחן ערוך דאינו נוטל רק עד קשרי אצבעותיו. וכן נראה דעת ה"ר זלמן (אות ו) ודרך החיים (אות ג) שלא כתבו עד הפרק משמע דדינו כשאר נטילות דיום הכפורים דאין נוטלין רק עד הפרק. ועבודת כהן במקדש שאני דהכא אינו אלא לזכר בעלמא. וכן כתב היפה ללב (חלק ב אות ד) דדעת מרן ומור"ם ז"ל בהגה דהוא הדין לכהנים העולים לדוכן שלא יטלו רק עד סוף קשרי אצבעות וגם שמע על כהני חשיבי שנזהרים בכך יעו"ש. וכן כתבנו לעיל (סימן קכ"ח אות ט"ל) יעו"ש. ומכל מקום מי שנוטל עד הפרק אין מזניחין אותו כיון דאיכא כמה רבוותא דסברי הכי כנזכר. עכ"ל.

אולם כתב בתורת המועדים (אלול וימים נוראים סי' יג אות ו) בשם מו"ר מופת הדור (בקובץ קול סיני תשרי תשכג) שהעיקר כדעת רוב האחרונים שכתבו שנוטל ידיו עד הפרק. וכן פסקו במועד לכל חי (סי' יח אות ג). ובשו"ת דבר שלום (או"ח סי' יג).

סו. כן דעת האול"צ (ח"ג פכ"ט תשובה יב). ומו"ר מופת הדור (הלכות איסור רחיצה בט"ב הלכה ב).

סז. כ"פ מו"ר מופת הדור (הלכות איסור אכילה ושתיה בט"ב הלכה ה) וכתב שם במקורות וז"ל: הנה הרמ"א בהגה (סי' תקנז) פסק, שחולה שאוכל בתשעה באב אומר "נחם" בברכת המזון. והוא ממהרי"ל (עמוד רמה). וכתב המגן אברהם, שאפילו לפי מ"ש הרמ"א שאין נוהגים לומר נחם בתפלה אלא במנחה, מכל מקום בברכת המזון שאין מנהג ידוע, יש לאומרו גם בשחרית. אך בספר בן איש חי (פרשת דברים אות כז) פסק שדוקא כשאוכל מזמן מנחה גדולה ומעלה אומר נחם בברכת המזון. ע"ש. וכן פסק הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סי' י אות פג). גם הטורי זהב שם האריך בזה, והעלה שמכיון שמצד קדושת היום אין בו היתר אכילה אלא במקרה של פקוח נפש, אין לו להזכיר מעין המאורע בברכת המזון. ושב ואל תעשה עדיף. ע"ש. והאליה רבה (ס"ס תקנז) העיר על דברי הרמ"א הנ"ל, כדברי המג"א והט"ז שאין להזכיר ביום הכפורים מעין המאורע בברכת המזון, והוסיף, שאף הטור ומרן המחבר שפסקו להזכיר יעלה ויבא בברכת המזון ביום הכפורים, אפשר שיודו בתשעה באב שאין להזכיר. ולכן לא כתבוהו כאן. ע"ש. גם בספר שער הכולל (פרק לד אות ט) כתב, שדעת הגר"ז בסידורו שלא להזכיר ביוהכ"פ ובט' באב מעין המאורע, ומשום שהפסק בברכת המזון הוא חמור ביותר, כדין הפסק בתפלה, וכדברי השבולי הלקט (סי' רסז וסי' שיב), בשם רבינו אביגדור כ"ץ, שהאריך בראיות ברורות שאין לומר בבהמ"ז מעין המאורע לא ביום הכפורים ולא בט' באב. ע"ש. (והוסיף בסוגריים, "שמהר"ם מרוטנבורג כתב לווינא בזה"ל: והלא עמכם ארון הברית הכרתי והפלתי מורי רבי אביגדור כ"ץ, הכהן הגדול אשר חושן המשפט על לבו, וחלילה לי להורות ולפסוק שום דין והוראה בתוך שלש פרסאות מקום תחנותו של מורי. והוא בתשובות מהר"ם דפוס קרימונה סי' יב). ולכן בודאי דהכי נקטינן שלא להפסיק בבהמ"ז ולהוסיף מה שלא תקנו חז"ל. (וע"ע בשערי תשובה ובמשנה ברורה ס"ס תקנז). לפיכך אף שאנו אין לנו אלא דברי מרן שפסק שבברכת המזון ביום הכפורים צריך להזכיר מעין המאורע, וכמ"ש כן גם המאמר מרדכי (סוף סימן תריח). וכן כתב המשנה ברורה (בשער הציון סימן תריח אות כא). מכל מקום הבו דלא להוסיף עלה לומר כן גם לגבי תשעה באב, וכמו שחילקו בזה הגר"א והאחרונים ז"ל. וכן כתב הכנסת הגדולה בתשובה או"ח ח"ב (סי' עא) שאין לדמות תשעה באב ליום הכפורים לענין הזכרה בברכת המזון. והובא בברכי יוסף (סי' תקנז סק"ב). ע"ש. ומ"ש בשו"ת הלכות קטנות ח"ב (ס"ס קלו), שאם סיים סעודה המפסקת בערב ט' באב, ולא הספיק לברך בהמ"ז עד שחשכה בליל ט' באב, נראה שיאמר "נחם" בבהמ"ז, דומיא דמ"ש הרא"ש והטור (סי' רעא), שאם סיים סעודתו בע"ש וקדש עליו היום מזכיר של שבת. ע"ש. לפי האמור ליתא, שאין הזכרה לט' באב בבהמ"ז. ודו"ק. הילכך שב ואל תעשה עדיף, ואין לומר נחם בברכת המזון כלל.

וכ"פ האול"צ (ח"ג פכ"ט תשובה ז) וסיים והמזכיר נחם בברכת המזון בברכת בונה ירושלים יש לו על מה לסמוך.

סח. ומו"ר מופת הדור (הלכות ומנהגי יום ט"ב הלכה יג) פסק לומר הקינה על היכלי אבכה יומם ולילה ושאר הקינות המסודרים בסידור שאומרים בשעת פתיחת ההיכל.

סט. כה"ח (סי' תקנט ס"ק לה).

ע. כה"ח (שם ס"ק ט"ל). וז"ל: כהן עד ובכל נפשך, לוי עד מלבדו, ישראל עד כל הימים. לבוש. ומפטיר הוא השלישי. טור ובית יוסף. והטעם כתב שם הלבוש דלא נהגו לקרות רביעי למפטיר כדי שלא להעלותו לקדושת ראש חודש וחול המועד, ועוד שאין בו ביטול מלאכה לעם בכל מקום אלא במקום שנהגו עכ"ד. וכתוב במסכת סופרים (פי"ח ה"ז) שהקורא בתורה קודם שמתחיל פרשת כי תוליד בנים וכו', אומר ברוך דיין האמת בלחש בלי שם ומלכות, ועי' ב"י (סי' תקנט).

עא. כה"ח (סי' תקנט ס"ק מ).

עב. כן הוא בהגהות אשרי (תענית פ"ד סי' לח). אבודרהם (סדר תפילת התעניות). כל בו (סי' סב). לבוש (סעי' ד). כה"ח (סי' תקנט ס"ק מ). וכ"כ הרה"ג ר' שריה דבליצקי בשם הגהות חת"ס (סי' רפב) שהסתמך על דברי על אבן העוזר שהמנהג לומר בשחרית ט"ב הקדיש בין הקריאה להפטרה, וכ"פ מו"ר האול"צ (שם תשובה כג), ומ"מ דעת מו"ר מופת הדור (שם בסוף הערה יד) דאין לומר הקדיש אלא אחר ההפטרה וכדברי הגרעק"א ועוד, ומ"מ הנוהגים לומר בין הקריאה להפטרה יש להם על מה שיסמוכו.

עג. רמ"א (שם סעי' ד).

עד. כן כתב בסדר רב עמרם גאון ח"ב (סי' ק, דף קלג ע"ב) וז"ל: אחר ההפטרה מברך שלש ברכות, צור כל העולמים, רחם על ציון, ואת צמח דוד עבדך, [שמחנו ה"א באליהו הנביא עבדך]. אך הברכה הרביעית (על התורה וכו') אינו מברך. וכ"כ בשבולי הלקט (סי' רסח), והכל בו (סי' סב דף כו ע"ב). וכ"כ רבי דוד אבודרהם (דף סט ע"ג). כה"ח (ס"ק מ"א). מו"ר מופת הדור (שם הלכה יג)

עה. וטוב שיכוין החזן לסיים החזרה עם שקיעת החמה כדי שיאמרו הפסוקי נחמה אחרי השקיעה ולא ביום ט"ב עצמו. וכמו שכתב מו"ר מופת הדור (הלכות מנחה של ט"ב הלכה ג).

עו. עיין כה"ח (סי' תקנ''ט ס"ק מב וס"ק עו).

עז. כ"כ מו"ר מופת הדור בחזו"ע (הלכות ומנהגי ט"ב הלכה ח).

ודע דאף בזה"ז שישראל יושבין על אדמתן אין לשנות כלל מנוסח המובא בסידורים שנוסח זה יסודתו בהררי קודש ונזכרה בירושלמי (פ"ד דברכות ה"ג) והוא מרבותינו אנשי כנסת הגדולה. ובביאור הברכה כתב רבי דוד אבודרהם, את העיר האבלה, על שם הכתוב דרכי ציון אבלות (איכה א, ד). החרבה, על שם אשר ירושלים חרבה ושעריה נצתו באש (נחמיה ב, יז). וכן נאמר ניחם כל חרבותיה. והבזויה, על שם ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה. והשוממה מבלי בניה, על שם כי רבים בני שוממה, ונאמר כל שעריה שוממים. וראשי תיבות של אבלה חרבה בזויה שוממה, אחבש, לרמוז ביום חבוש ה' את שבר עמו. ע"ש. ולכן מי הוא זה ואיזהו בדורות אלו שיכול להרהיב עוז לתקן, ולשנות מנוסח התפלה שנתקן ע"י רבותינו הקדושים, אשר רוח ה' דבר בם ומלתו על לשונם. ובכל תיבה ותיבה ובכל אות ואות שתיקנו במטבע הברכות והתפלות, גנוזים בהן סודות נשגבים ומופלאים, ודברי קדשם מיוסדים על אדני פז ברזין עילאין טמירין. וכמ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סוף סימן יא): כי נודע שכל עניני התפלות בנויים ומיוסדים על אדני רזי עולם כמו שנראה מהזוהר הקדוש וכתבי רבינו האר"י זצ"ל, שהכל מתוקן ומסודר בכוונות עליונות, ובזה נבין מ"ש (בברכות כח:), אמר להם רבן גמליאל הזקן לחכמים, כלום יש בכם אדם שיודע לתקן ברכת המינים, עמד שמואל הקטן ותיקנה, ולכאורה יפלא על גדולי ישראל רבן גמליאל וחכמים שבדורו, כי מה חכמה היא זו לתקן דברות שתים בלשון הקודש וכו', אלא שלהיות וכל אות ואות מנוסח הברכות סוד שתו ביחוד וזיווג מדות העליונות, לפיכך צריך חכם גדול שרוח הקודש שורה עליו לכוין את הדברים לפי סודן, לדעת פגם המינים והמשכת האורות לדחות יניקת הסט"א וכיו"ב, דברים העומדים ברומו של עולם. (ועמד שמואל הקטן ותיקנה, כי לו נגלו כל תעלומות חכמה, וכל רז לא אניס ליה, כמבואר בסנהדרין יא.). עכת"ד. וכן כתב הפני יהושע בחידושיו לברכות (כח:). וכ"כ הגאון יעב"ץ בספר מגדל עוז, הגר"ח מואלוז'ין בספר נפש החיים (שער ב פרק יג). ע"ש. ואם כן מה כוחנו לשנות הנוסח שבתפלת נחם, שהוא מעין המאורע בתפלות תשעה באב, ואין אתנו יודע עד מה.

ובאמת שגם לפי פשוטו יתבאר הנוסח של תפלת נחם, שהוא על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו. כי מקום המקדש וסביבותיו נתונים ביד זרים שונאי ישראל, וירושלים העתיקה עודנה מלאה גילולים של עכו"ם, בכמה כנסיות טמאות, ואשר על ידי כמריהם ומנהיגיהם דם ישראל נשפך כמים בכל הדורות, ובסביבות בית המקדש קבורים ישמעאלים, סביב רשעים יתהלכון, וגם לכל עם ישראל אסור מן התורה להכנס להר הבית משום טומאת מת, והערבים מכניסים פגרי מתיהם אל המקום המקודש לנו ביותר. (וכמ"ש בזוהר חדש פרשת ויצא, פעם אחת ראו חכמים את רבי אלעזר בן ערך שהיה יושב ובוכה, וכשנשאל לפשר הדבר, אמר, אני בוכה על אבן השתיה שבתוך בית המקדש, והמשיך: הוי אבן הקדושה העולה על כל קדושה! היאך עתידים אומות העולם לזלזל בך, ולהושיב מתיהם הטמאים עליך, לטמאות המקום המקודש, כי אנכי הרואה שעל אבן השתיה עתידין לתת האומות את פגרי מתיהם, מי לא יבכה על כך, אוי לאותו הדור שיתרחשו בו דברים אלה! וכתב על זה בספר אלה מסעי (דף יב ע"א), ועינינו הרואות שחזיון נבואתו של רבי אלעזר בן ערך נתקיים כעת בעוה"ר, שהישמעאלים מכניסים מתיהם קודם קבורה על אבן השתיה, שהיא בכפת קודש הקדשים. וכ"ה בספר חבת ירושלים עמודים רסד-רסה). ועיקר יישובה של ירושלים בזמן הבית שהיה בצד דרום של בית המקדש, מאוכלס עדיין על ידי הערבים שונאי ציון, ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל, (ראה סוכה נב:). וכמה בתי כנסת שהיו לתפארת עמנו בעיר העתיקה, עודם חרבים ושוממים, מעת נפילת ירושלים העתיקה בידי הלגיונות של ירדן. ועוד כהנה וכהנה, היש לך בזיון וחורבן ושממה גדולים מאלה? על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. (וכן בספר ויצבור יוסף בר (ח"ד עמוד קכח): כתב לקיים הנוסח הנז'. ושלא כמתחכמים לשנות את הנוסח. ע"ש). וכבר אמרו רבותינו בירושלמי (יומא פרק א הלכה א): כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו הוא החריבו. ואמנם אנו שמחים על שזכינו לחזור אל הכותל המערבי, שהוא שריד בית מקדשינו, שכולו זכר לחורבן, וכמ"ש זכור תזכור ותשוח עלי נפשי, וכמ"ש בספר כפתור ופרח (פרק ו דף יט ע"ב), שגם העליה לרגל בזמן הזה היא כדי להרבות עגמת נפש וכו'. ע"ש. וידוע המשל של הרה"ג ר' יעקב קרנץ, המגיד מדובנא בספר אהל יעקב (פרשת וילך דף סא ע"א), על הפסוק הטה אזנך לרנתי, כי שבעה ברעות נפשי וכו'. ע"ש. ועדיין רחק ממנו מנחם משיב נפש.

ומלבד זה גם המצב הרוחני של ירושלים הוא בעוה"ר בשפל המדרגה, כמו שפירשו במאמר: אזכרה אלקים ואהמיה בראותי כל עיר על תלה בנויה, וירושלים מושפלת עד שאול תחתיה. כי מה מאוד ידאב לב כל החרד לדבר ה' על התפרקות כמה מן הדור מחיי תורה ומצוה, חינוך אלפים ורבבות מילדי ישראל ללא תורה וללא מצוה, והרס חומת הצניעות והמוסר, וריבוי חילולי השבת והמועדים, והפרת סדרי הכשרות, ועוד כהנה וכהנה. בושנו וגם נכלמנו כי שודדו ארמנותינו, אלו הארמונות של תורתינו הקדושה. ותפלתינו ותחינתנו להבורא יתברך, ישוב ינחמנו יכבוש עוונותינו. עכ"ל.

עח. שו"ע (סי' תקסה סעי' ב).

עט. עיין בא"ח (פר' תצוה אות כג) ומ"ש בשו"ת רב פעלים (ח"ד סי' ה).

פ. שו"ע (סי' תקנט סעי' ז ויו"ד סי' רסה סעי' ד). מו"ר מופת הדור (שם דיני תשעה באב שחל במוצאי שבת הלכה ד).

פא. מו"ר האול"צ (שם תשובה כ) וביאר שם בביאורים וז"ל: בשו"ע (סימן תקנו סעיף א) כתב, שאין מברכים על הבשמים בליל תשעה באב שחל באחד בשבת. וכן כתב בשו"ע (סימן תקנט סעיף ז), שבמילה בת"ב מברכים ברכת המילה בלא בשמים. וכתב במג"א (סימן תקנו ס"ק א), שאף שמותר להריח ביום התענית, מכל מקום כיון שהבשמים באין במוצאי שבת לתענוג להשיב נשמה יתירה, אין נכון לעשות כן. וע"ש מש"כ בהבנת השו"ע. וראה גם בשערי תשובה שם בשם השכנה"ג. וכן עיקר, שאין איסור להריח בשמים בתשעה באב, ומעיקר הדין מותר להריח. וראה עוד בכה"ח שם אות ד'.

פב. שו"ע (סי' תקנד סעי' א-ב). ומ"מ אם אין בקי בלימודים אחרים יכול לקרוא תהילים כדי שלא יתבטל וה"ה שמותר לקרותם דרך בקשה ותפילה. עי' בחזו"ע (הלכות איסור ת"ת בט"ב הלכה ב בהערה שם ובד"ה תהילים).

אולם דעת האול"צ (ח"ג פככ"א תשובה א) שאין לקרוא תהילים בט"ב, ושכן דעת והגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן י אות צ).

פג. מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכה ג) ובביאורים שם. ודעת האול"צ (שם) שיש להמנע מלקרא ספרי מוסר.

פד. שו"ע (סי' תקנד סעי' כ). והטעם הוא כי לא עת שלום הוא רק עת צער ויללה על חרבן בית המקדש. (לבוש כה"ח ס"ק צב). וכתב המ"ב (ס"ק מא) ואפילו צפרא דמרי טב אסור לומר לחבירו בת"ב. והביאו הכה"ח (ס"ק ץ). ומו"ר מופת הדור (שם איסור שאילת שלום הלכה א) כתב שיש מתירים בזה וכן נראה מצד הדין, אבל טוב שלא לומר כלום.

פה. מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם בביאורים).

פו. שו"ע (שם סעי' כא).

פז. מו"ר אול"צ (שם תשובה יח).

פח. מ"ב (סי' תקנט ס"ק סא בשם השל"ה).

פט. שו"ע (סי' תקנד סעי' כב). מו"ר מופת הדור (שם איסור עשיית מלאכה הלכה א).

צ. שו"ע (שם סעי' כג).

צא. שו"ע (שם סעי' כד).

צב. כה"ח (שם ס"ק קו). מו"ר מופת הדור (שם הלכה ג).