מצות עינוי ביום הכיפורים

כ"ח אלול תשפ"ה | 21/09/2025 | 01:36

כתוב בתורה (ויקרא טז, כט) "בחודש התשיעי בעשור לחודש תענו את נפשתיכם", ונאמר (ויקרא שם לא) "שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם", מכאן למדו חכמים שיוה"כ אסור בחמשה דברים והם אכילה, שתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה ^א.

א. יום הכפורים לילו כיומו לכל דבר, אסור במלאכה, ובאכילה ושתיה, וכן אסור בסיכה ורחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה. ועל מלאכה או אכילה ושתיה חייב כרת. ואכילה כוללת כל המאכלים הראויים לאכילה, ושתיה כוללת כל המשקים לרבות מים (אע"פ שאינם מזינים) יתר העינויים, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, ותשמיש המטה, לדעת הרמב"ם וסיעתו אסורים הם מן התורה, אבל רוב הפוסקים ס"ל שאינם אלא מדרבנן. וכן הלכה ^ב.

ב. איסור אכילה ושתיה

ג. הצם ביוה"כ קיים מצות עשה, שנאמר (שם) "תענו את נפשתיכם", ונמנה העשה במנין המצוות ^ג, וכל האוכל או שותה בו, הרי זה ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה, שנאמר (ויקרא כג, כט) "כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה" ^ד.

ד. שיעור אכילה ביוה"כ, לענין חיוב כרת ומלקות וחטאת, הוא ככותבת כמוה וכגרעינתה שהוא ארבעים גרם בתוך כדי אכילת פרס, אבל אם אכל פחות משיעור זה, אינו חייב עליו ^ה. וכ"ז לענין חיובא אבל איסורא איכא בכל שהוא ^ו.

ה. שיעור שתיה ביוה"כ, לחייב כרת ומלקות וחטאת, מלא לוגמיו, ושיעור מלא לוגמיו משערים בכל אדם ואדם לפי מה שהוא ^ז.

ו. כל האוכלים מצטרפים לשיעור, וכן כל המשקים מצטרפים לשיעור ^ח, אבל אכילה ושתיה אינן מצטרפות לשיעור אחד ^ט.

ז. מותר לבלוע הרוק ביוה"כ ויש מחמירים, ומי שאפשר לו יזהר בכך ^י.

ח. מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביוה"כ ^יא.

ט. יולדת, תוך שלשה ימים לא תתענה כלל; משלשה עד שבעה, אם אמרה: צריכה אני, מאכילין אותה; מכאן ואילך, הרי היא ככל אדם ^יב.

י. קטן פחות מגיל תשע שנים אינו מתענה כלל ביום הכפורים, ואפילו תענית שעות. ואף אם הוא רוצה להתענות מוחים בידו ומאכילים אותו ^יג.

יא. קטן בן תשע שנים שלמות מתענה ביום הכפורים לשעות, שאם היה רגיל לאכול בשעה שמונה בבוקר, מאכילים אותו בשעה תשע או עשר. היה רגיל לאכול בשעה תשע בבוקר, מאכילים אותו בשעה עשר או אחת עשרה. הכל לפי כח הבן, ולפי מזגו וטבעו ^יד.

יב. בזמנינו שאין הקטנים בריאים כל כך, ולא מסוגלים להתענות יום שלם כראוי, נער שהשלים י"ב שנה, ונערה שהשלימה י"א שנה, יתענו עד חצות היום, ולא יותר ^טו.

יג. איסור רחיצה

יד. אסור לרחוץ ביום הכפורים, בין בחמין בין בצונן, ואפילו אצבע קטנה אסור להושיטה במים ^טז, והוא הדין בשאר משקים ^יז.

טו. היה מלוכלך בטיט או בצואה, רוחץ כדרכו ואינו חושש, שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג ^יח.

טז. ההולך להקביל את פני אביו או את פני רבו או את פני מי שגדול ממנו - בחכמה - או ההולך לקרות בבית המדרש, עובר עד צוארו במים ואינו חושש ^יט.

יז. הכלה אחר נישואיה, כל שלשים יום מיום חופתה, רוחצת פניה ^כ, מפני שהיא צריכה להתנאות ולהתחבב על בעלה ^כא.

יח. כשנוטל ידיו שחרית אין נוטל אלא עד סוף קשרי אצבעותיו ומברך כדרכו בכל יום ענט"י ^כב. וה"ה ביוצא מבית הכסא שרוחץ עד סוף קשרי אצבעותיו שלש פעמים לסירוגין ^כג.

יט. איסור סיכה

כ. יוה"כ אסור בסיכה ^כד, ואפילו אצבע קטנה אסור לסוך. ואפי' אינו אלא להעביר הזוהמא אסור ^כה.

כא. החולה, אף על פי שאין בו סכנה סך ביוה"כ כדרכו ואינו חושש, וכן מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ^כו.

כב. איסור נעילת הסנדל

כג. יוה"כ אסור בנעילת הסנדל, ואסור לנעול סנדל אפילו ברגלו אחת ^כז.

כד. כל נעל שאינה של עור. מותר לנעול אותה ביום הכיפורים ^כח. ולכן מותר לנעול נעלי ספורט העשויים מגומי או פלסטיק, אף אם הם נוחות מאוד ואין מרגישים בהם את קושי הארץ, ובלבד שאין שם עור אפילו בחלק מהנעל ^כט.

כה. החיה כל ל' יום והחולה אע"פ שאין בו סכנה ומי שיש לו מכה ברגליו מותר בנעילת הסנדל ^ל.