סדר תפילת ערבית של שבת קודש

ו כסליו תשפ"ו | 26/11/2025 | 20:48

א. אין אומרים "והוא רחום" בליל שב"ק. אלא קודם תפילת ערבית אומרים לשם יחוד וכו' ופסוק שועתינו קבל, ואח"כ קדיש וברכו ^א.

ב. מנהג חסידים ק"ק "בית אל" יכב"ץ, לאחר אמירת לשם יחוד דתפילת ערבית בערב שב"ק קודם אמירת קדיש ברכו, אומרים "שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות" ומכונים בר"ת שקוצי"תב. וצריך לעמוד בקדיש "ברכו" כדי לקבל תוספת נרנח"י דרוח מעומדג, אמנם רק באמירת ברכו יש לכוין לקבל תוספת קדושת הרוח, דהיינו כאשר עונה ואומר ברוך ה' המבורך וכו' שיש בו חמש תיבות כנגד חמש בחינות נרנח"י דרוח ^ד.

ג. אם שכח לקבל תוספת חלק הרוח דקדושת השבת בברכו הראשון, או אם לא הספיק לשמוע אותו, יכוין בברכו האחרון לקבל ביחד תוספת הרוח ותוספת הנשמה, לפי שאם לא קיבל תוספת הרוח בברכו הראשון, א"א שיקבל תוס' הנשמה ב"ופרוש סוכת שלום", ולכן עתה תכוין לקבל שניהם ביחד תוספת הרוח והנשמה ^ה.

ד. יתחיל לומר ברכות ק"ש דערבית דשב"ק בקול רם יותר מבחול, בשמחה רבה ובנעימה בניגון וקול זמרה, בסוד נועם הנמשך מן הבינה לשמחת נפש יתירה הבאה אלינו ^ו.

ה. בברכת השכיבנו אינו חותם "שומר עמו ישראל לעד", אלא מסיים "ופרוש עלינו וכו'", שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת משמר אותנוז. וצריך לקום כאשר אומר "ופרוש", ולכוין לקבל תוספת נרנח"י דנשמה ^ח.

ו. חותם "הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים", ואין אומרים סכת רחמים ושלום ^ט.

ז. אומרים "ושמרו וכו'" אחר ברכת השכיבנו, שבו אנו מתפללים על השמירה, לרמז שאם ישמרו ישראל את השבת אין צריכים עוד לשמירה ^י.

ח. בתפלת לחש של שבת מתפללים שבע ברכות, דהיינו ג' ראשונות, וג' אחרונות, ובאמצע אומר ברכה של שבת, שהוא "אתה קדשת" ^יא.

ט. יזהר שלא יטעה בתפלת שבת להתחיל "אתה חונן", ומי שאירע לו שהתחיל בתפלה זו "אתה חונן", ידאג כל אותו השבוע, כי הוא סימן שנהג בקודש חול, על כן יפשפש במעשיו ויתעורר בתשובה ^יב.

י. אם טעה בתפלתו והתחיל "אתה חונן" וכן אם התחיל אחד משאר ברכות מתפלת שמו"ע, גומר כל אותה הברכה, ואחר כך מתחיל "אתה קדשת". וה"ה בכל תפילות השבת לבד ממוסף שפוסק אפי' באמצע ברכה ^יג.

יא. ואם לא אמר רק תיבת "אתה", יאמר מיד "קדשת וכו'", אפילו אם היה סבור שהוא חול, ובדעתו היה לומר אחריו "חונן" ^יד.

יב. אומרים "ויכולו" בתפלת העמידה. וחז"ל הפליגו במעלת אמירת "ויכולו", ואמרו, כל המתפלל ואומר "ויכולו" מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשיתטו. ועוד אמרו, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם, מניחין ידיהם על ראשו, ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר ^טז.

יג. בעמידה דערבית יאמר "וינוחו בה"יז, והוא לרמוז שהעלייה בליל שבת היא למלכות.

יד. אומרים "ויכולו" ג' פעמים, א. בתפלת שמו"ע, ב. אחר תפלת שמו"ע. ג. בקידוש שעל הכוס, לפי שיש חיזוק באמירת ג' פעמים. ועוד טעם, כנגד ג' פעמים תיבת "אשר" שנאמר בפרשת ויכולו. וגם נגד ג' עולמות, עולם העליון, אמצעי, והתחתון, לומר שהקב"ה ברא כולם, ובאמירתו ג' פעמים נתקנים נפש רוח ונשמה ^יח.

טו. אין לומר ב"ויכולו" דאחר עמידה יום השישי, כי כל פסוקא דלא פסקיה משה רבנו עליו השלום אנן לא פסקינן ליה, ודוקא בויכולו שבקידוש אומרים אותו ^יט.

טז. אומרים אותו בציבור, ובקול רם, ומעומד, לפי שבזה אנו מעידים להקב"ה במעשה בראשית, והעדים צריכים להעיד ביחד ומעומד ^כ.

יז. אחר "ויכולו" מתחיל השליח צבור ברכת מעין שבע, דהיינו ברכה שיש בו מעין כל הז' ברכות ^כא.

יח. בתחילת הברכה כשאומר הש"ץ "ברוך אתה ה" אין לכרוע כמו בתפלת שמו"ע ^כב.

יט. צריכים לעמוד בשעת אמירת ברכת מעין שבעכג. וצריך ליזהר מאוד שלא לדבר בשעת אמירת "ויכולו" ובברכת "מגן אבות" ובקדיש ^כד.

כ. כשמתפללים בבית כגון בית אבלים או חתנים וכדומה, דעת מרן השו"ע שאין לאומרו, אולם ע"פ הסוד יש לאומרו וכן בירושלים העתיקה יש לאומרו לכו"ע ^כה.

כא. נוהגים לומר אחר ברכת מעין שבע "מזמור לדוד ה' רועי" וכו' ואחריו קדיש יהא שלמא ו"ברכו את ה' המבורך" ^כו.

כב. מנהג ק"ק חסידים בית אל יכב"ץ, שלא לומר פזמון "יגדל אלהים" אחר ערבית ^כז.

א. כ"כ בתשובת הגאונים בשו"ת שע"ת (ליורנו תרכ"ט, סי' פ) וז"ל, תשובה לגאון וכו'. וששאלתם כי יש מקומות שאומרים והוא רחום במעלי שבת ויו"ט, הכי הוא בשתי ישיבות שאסור הוא בשבת, כיון שקדש היום ואין אומרים והוא רחום ולא שומר את עמו ישראל, דהכי קיי"ל לענין והוא רחום תקינו ליה בערבין, משום שעת הדין לחייבים בגיהינם, ובשבת אין שם דין כלל ואין צריך לומר ע"כ. ועיין להגאון החיד''א במחזיק ברכה (קונ"א סי' רסז אות ב). וכ"כ בכה"ח (סי' רסז ס"ק ד).

ב. סידור היר"א (ח"ב דף 19), פת"ע (ס"ה ע"ג) שכתב שם שכחו הוא לגרש את הקלי'.

ג. שעה"כ (דף סח ע"ג), בא"ח (שם אות ג). ואמר לנו מו"ר חכם ציון ברכה זצ"ל נהגו שהחזן אומר הקדיש במקאם נאווה שסגולתו להכניע הקלי' ורמזו זה על הפסוק לבתיך "נאוה" קודש מקאם נאוה הוא קודש בחכמה ומכניע ומגרש הקלי' וכידוע ליודעי חן והיע"א. וכן היה המנהג בישבתנו ק"ר חסידים נהר שלום, עולה ש"ץ לתפילת ערבית מורינו המקובל ר' ציון ברכה זצ"ל ופניו להבות אש, ומתחיל שועתינו קבל וכו' בנועם שיח שאין כמוהו, ואחריו הקדיש במקאם נאו"ה עם כוונות הרש"ש זיע"א, והיינו מרגישים התעלות שאין כמוהו, ועד היום ב"ה אנחנו ממשיכים בזה, ה' יזכנו.

ד. שעה"כ (שם), בא"ח (שם), סידור היר"א (ח"ב דף 31), כה"ח (ס' רסא אות כח בסופו).

ויש קבלה שבליל שבת בשעה שבני ישראל אומרים "ברכו" בעולם הזה, אז בת קול הולכת בפמליא של מעלה לומר: "אשריכם עם קדושים, שאתם מברכים למטה, כדי שיתברכו למעלה כמה מחנות קדושים, אשריכם בעולם הזה, ואשריכם בעולם הבא". (זוה"ק ח"ב דף קלו.)

ה. שעה"כ (דף ע ע"ב) וז"ל: והנה אם שכחת לקבל תוספת חלק הרוח דקדושת שבת בברכו הראשון או אם לא שמעת אותו תכוין עתה בזה הברכו האחרון לקבל ביחד תוספת הרוח ותוספת הנשמה לפי שאם לא קבלת תוספת הרוח בברכו הראשון אי אפשר שתקבל תוספת הנשמה בופרוס סוכת שלום כנ"ל ולכן עתה תכוין לקבל שניהם ביחד תוספת הרוח והנשמה.

ו. שעה"כ (דף סח ע"ד) וז"ל: נהגו לומר ברכות קריאת שמע בנועם ובחן טוב, ובקול נעים, לרמוז אל נועם הנמשך עתה מן הבינה, הנקראת נועם ה' כנודע. סידור היר"א (ח"ב דף 31).

ובסדר היום (קבלת שבת, בד"ה וצריך) כתב: וצריך להתפלל ערבית בניגון, וקול זמרה, לשמחת הכלה הבאה אלינו נפש יתרה, וראוי לשמח אותה ואותנו בכל דבר הבא על ידינו.

ועיין בבא"ח (ש"א פר' פקודי אות ג) דבערבית של ליל שבת ויו"ט יתפלל בעינים פתוחות וז"ל: כשמתחיל ברכת אשר בדברו מעריב ערבים, יסגור עיניו ויחבק ידיו אם הוא מתפלל בע"פ, ויש טעם ע"פ הסוד לסגירת העינים בק"ש וברכותיה דערבית. ומיהו כל זה בחול, אבל בערבית דשבת ויו"ט לא יסגור עיניו בק"ש וברכותיה. עכ"ל. וכתב הכה"ח (סי' רסז ס"ק יח) והיינו דוקא בקריאת שמע וברכותיה, אבל בתפילת העמידה רשאי להתפלל בעינים סגורות.

ז. וכתב הטור (סי' רסז), ומשנין בחתימה שחותם ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך ברוך אתה ה' הפורס... וכן המנהג באשכז ובצרפת, ואין חותמין שומר עמו ישראל לעד, כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה, שהשבת שומר.

ובזוה"ק (ח"א דף מח ע"א) כתב (מתורגם ללה"ק), וצריכים להזמין לסוכה זו שתפרוס עלינו, ותשרה עמנו ותגן עלינו כמו האם החופפת על הבנים, ומשום זה אינם מפחדים משום סטרא אחרא, ועל כן אומרים אז הפורס סכת שלום.

ובפרשת ויקהל (דף רה.) כתב: כיון דהאי רוחא שרי על עלמא, כל רוחין בישין וכל מקטרגין בישין אסתלקו מעלמא, ולא בעינן לצלאה על נטורא, בגין דישראל אינון נטורין בההוא רוחא, וסכת שלום פריסת גדפהא עלייהו ואינון נטורין מכולא, עכ"ל.

ח. שעה"כ (דף סט ע"א), סידור היר"א (ח"ב דף 65), בא"ח (ש"ב פר' וארא אות ג).

ט. כן הוא הנוסח בשער הכוונות (דף סט ע"א) וכ"כ רבנו הרדב"ז בספרו מגן דוד (דף ל). ומרן השו"ע (סי' רסז סעי' ג) והגאון החיד"א בשיורי ברכה (שם סעי' ב).

י. טור (סי' רסז), ונוהגין לומר פסוק ושמרו בני ישראל את השבת וגו', לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה.

וכתב בפרי עץ חיים (שער השבת, פרק ט) וז"ל: צריך לשמור את הנשמה יתירה שלא תסתלק ממנו על ידי חלול שבת, על כן כתבו בה לשון שמירה, ושמרו בני ישראל את השבת, את שבתותי תשמורו, לכן אומרים "ושמרו" אחר ברכת "ופרוס" כי אז באה נשמה יתירה אל האדם כמ"ש בשם האריז"ל, וצריך לשמרה שלא תסתלק ממנו.

וכתב הרד"א (מעריב של שבת) וז"ל, ונוהגים לומר פסוק ושמרו בין גאולה לתפלה, לומר שאם ישמרו ישראל את השבת כראוי מיד נגאלים, וכתב אבן הירחי בצרפת אומרים בשבתות ושמרו, ובשאר מועדים אלה מועדי תיכף לחתימה, ע"כ.

ובסידור עץ יוסף כתב בפסוק ושמרו אחת עשר תיבות שהשומר שבת ניצול מי"א ארורים, ובפסוק ביני ובין כ' תיבות כנגד כ' דורות מאדם הראשון עד אברהם אבינו ע"ה שלא שמרו שבת ע"כ.

יא. גמ' ברכות (כט.), הני שבע דשבתא כנגד מי, א"ר חלפתא בן שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים. ופרש"י, במזמור קול ה' על המים (תהלים כט).

וכתב הטור (סי' רצב), ומה שתקנו בשבת שלשה עניני תפלות 'אתה קדשת', 'ישמח משה', 'אתה אחד', וביום טוב לא תקנו אלא אחת 'אתה בחרתנו', מפני שאלו שלש תפלות תקנום כנגד שלש שבתות, 'אתה קדשת' כנגד שבת בראשית, כמו שמוכיח מתוכו, 'ישמח משה' כנגד שבת של מתן תורה, דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה, ו"אתה אחד" כנגד שבת שלעתיד.

וכתב במדרש תנחומא (ר"פ וירא), ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה, לעונג, ולמנוחה, ולא לצער, לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות, וג' אחרונות.

יב. כ"כ החיד"א (עבודת הקודש, סי' ד, סעי' קנו), יזהר שלא יטעה בתפלת שבת להתחיל אתה חונן, שאינו סימן טוב, וברכה שאינה צריכה.

והשל"ה בסידורו, (הביאו שו"ע הרב בסי' רסח סעי' ה) כתב וז"ל: מי שטעה והתחיל תפלה של חול בשבת סימן רע לו ויפשפש במעשיו ויהרהר בתשובה. ע"כ. והרה"ק ר' אליעזר צבי מקאמארנא זצוק"ל (בהקדמה לספרו אור עיניים, ח"ב) הוסיף, ידאג כל השבוע, שלא יבא ח"ו לידי מקרה לילה. (מבואו ועד צאתו)

יג. שו"ע (סי' רסח סעי' ב) וז"ל: אם טעה והתחיל תפלת החול, גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה, ומתחיל של שבת, לא שנא נזכר בברכת אתה חונן, לא שנא נזכר בברכת אחת משאר הברכות. ע"כ. והטעם כתב במג"א (ס"ק א), דבדין הוא דבעי לצלויי י"ח בשבת אפילו במוסף, אלא משום כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן, וכיון שהתחיל גומר. וכתב המחב"ר (שם ס"ק ב) דלענין הלכה נקטינן שסב"ל ולכן במוסף פוסק אפי' באמצע ברכה כי"א במרן, וכ"פ הבא"ח (ש"ב פר' וארא אות ח), ומו"ר מופת הדור (חזו"ע שבת א הלכות תפילת ערבית של ליל שבת בהערות להלכה ט)

יד. בשו"ע (שם סעי' ג) כתב, אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול, ומיד כשאמר תיבת 'אתה' נזכר קודם שאמר חונן, הוה ליה התחיל בשל חול, וגומר אותה ברכה, אבל אם היה יודע שהוא שבת, ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה, אפילו אם הוא בתפלת שחרית, שאינה פותחת ב'אתה', אינו גומר ברכת אתה חונן, דחשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו לזו" עכ"ל. ולפי זה דוקא אם היה יודע שהוא שבת יכול לומר קדשת, אבל כשסבר שהוא חול צריך לסיים בשל חול.

אבל המג"א (ס"ק ג) חולק על זה וכתב: אפילו כיון לדבר אחר, אין הברכה נפסדת, אם כן אם אמר בערבית ומנחה "אתה", וסבור שהוא חול, אומר "אתה קדשת" או "אתה אחד" דלא מיקרי התחלה בשל חול. וכן פסק השו"ע הרב (שם, סעי' ח). וכ"פ מו"ר הבא"ח (ש"ב פר' תולדות אות י'). וכ"פ מו"ר חכם בן ציון (ח"ב פי"ט תשובה א) וכתב שם במקורות וז"ל: ונראה פשוט שאם ידע ששבת היום אלא שמחוסר כוונה רצה לומר אתה חונן, ונזכר לאחר שאמר אתה, דהו"ל כנכשל בלשונו, וחוזר מיד לתפילת שבת. אבל אם היה סבור שהיום חול, ואין דבר זה מצוי כלל, והתחיל אתה על דעת להמשיך אתה חונן ונזכר שהיום שבת, אעפ"י שבשו"ע כתב שבכל אופן יגמור אותה ברכה, מ"מ כיון שבמג"א שם ועוד אחרונים חלקו ע"ז, וסבירא להו שרק בתפילת שחרית שאינו מתחיל באתה יסיים אותה ברכה, אבל בערבית ומנחה שגם כן מתחיל באתה, כיון שלא מינכר בדיבורו, יחזור מיד לתפילת שבת, הו"ל ספק ברכות, וספק ברכות להקל, דקי"ל דאמרינן סב"ל אף כנגד דעת מרן, וכמ"ש בברכ"י בסימן ז' אות ג' ע"ש. ואעפ"י שבתפילה לא אמרינן סב"ל, וכמ"ש האחרונים שאם נסתפק באיזה ברכה הוא עומד, חוזר למקום שודאי לו שאמר אותו, היינו דוקא בספק במציאות, כדהתם שצריך לחזור שמא לא אמר אותה ברכה, אבל בספק במחלוקת הפוסקים אמרינן סב"ל, שבשל סופרים הלך אחר המיקל, וכמו שנתבאר בספר אור לציון תשובות ח"א חאו"ח סימן ז', ע"ש.

ונראה שכן פסק מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שבת א הלכות תפלת ערבית של שבת הלכה ט) וז"ל: מי שטעה והתחיל בתפלת חול, שאמר אתה חונן, ונזכר, צריך לגמור ברכת אתה חונן, ולחזור אחר כך לאתה קדשת. ואם אמר רק תיבת "אתה" ובדעתו היה לומר אתה חונן, ומיד נזכר, אינו צריך לסיים ברכת אתה חונן, שהרי גם בתפלת שבת מתחיל "אתה" קדשת, ואפילו בשחרית שצריך להתחיל לומר ישמח משה, כיון דקי"ל בש"ע (סי' רסח), שהמחליף נוסח תפלות של שבת, יצא ידי חובה, אף כאן אינו גומר אתה חונן, כיון שידע שהיום שבת.

והוסיף האול"צ (שם), ונראה שעכ"פ טוב שיחזור שנית על מילת אתה, כיון שלדעת הרמב"ם (בפרק ח' מהלכות ברכות הלכה י"א) אזלינן תמיד בתר הכוונה, וכמו שנתבאר לעיל בפרק ד' בבאורים לתשובה ג' ע"ש, וכאן כשאמר פעם ראשונה אתה היתה כוונתו לומר אתה חונן, ולכן יחזור לומר אתה על דעת להמשיך של שבת.

טו. כ"כ טור (סי' רסח) וז"ל: וכן כתוב בתורתך ויכולו וגו' ויכל אלהים ויש סידורים שאין כתוב בהם ויכולו אלא כתוב וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו ויותר נכון לאומרו דגרסינן בפרק כל כתבי (קיט ב) אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי אפי' יחיד המתפלל צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו פירוש הקדוש ברוך הוא והוא אלמא שהעיקר לומר ויכולו שמורה כאילו נעשה שותף.

טז. גמ' שבת (שם).

יז. כ"כ המהרח"ו בספרו עץ הדעת טוב (פר' כי תשא), וכ"כ במשנת חסידים, וכ"כ בספר בא"ח (ש"ב פר' וירא אות ח) דכן מפורש בדברי רבנו האריז"ל. וכ"כ הכה"ח (סי' רסח ס"ק ב).

ועי' בפתח עינים שכתב שרק בערבית אומרים בה ובשחרית ובמנחה אומרים בו ושכן מנהג בית אל. וכ"כ הרב שלום משה חי גאגין ז"ל נכד הרש"ש ביריעות האוהל על ספר אוהל מועד (דף פח ע"ב) שבסידור מור זקינו מורנו הרש"ש כתוב בערבית וינוחו בה, ובשחרית מוסף ומנחה וינוחו בו, וקבלה בידינו שכך היה אומר, וכך קבע במדרשו בית אל וכן המנהג שם עד היום ע"כ. וכ"כ הגאון רבנו עובדיה הדאיה ז"ל ראש מקובלי בית אל בשו"ת ישכיל עבדי (דעה והשכל ח"ג סי' יז). וכן דעת הגאון רבנו אליהו מאני ז"ל במנהגי ק"ק בית יעקב בחברון (אות לו) שאף במנחה אומרים וינוחו בו.

יח. כ"כ בהגהות מיימוני (הלכות תפלה, פרק ט, אות ד), שלש פעמים חייב אדם לומר "ויכולו" אחד בתפלה, ואחד לאחר התפלה, ואחד על הכוס, כנגד ג' "אשר" שבפרשת ויכולו.

והא"ר (סי' רסח ס"ק יב) כתב וז"ל, ובצרור המור (בראשית ב, ב, בד"ה וישבות) כתב טעם אחר על ג' פעמים נגד ג' עולמות עולם עליון, ואמצעי, ותחתון, לומר שהקב"ה ברא כולם.

והחיד"א (פני דוד, ראה, אות יב) כתב, ואפשר כי באמירת ג' ויכולו אחד בערבית, ואחד קודם ברכת מעין ז', ואחד בקידוש, נתקנים נפש רוח נשמה, ונטהרים בשרות ניצוץ שכינה בנפש רוח נשמה שלו.

ורבנו האריז"ל בשער הכוונות (דף ע ע"א) נתן טעם עפ"י הסוד שויכולו שבעמידה הוא מדרגת נה"י דז''א, וביכולו שאחר העמידה הוא בחינת חג"ת, ושקודם הקידוש הוא חב"ד, ואז נקראת בשלימות חקל תפוחין קדישין.

והוא עפ"י הזוה"ק (ויקהל רז:) שכתב דאית בסהדותא דא תלתין וחמש תיבין, תלתין ותרין שבילין ותלת דרגין דתפוחין קדישין, תלת דרגין דאינון שביעי שביעי שביעי וכו', תלת זמנין אלהים, חד עלמא תתאה, וחד פחד יצחק, וחד עלמא עילאה קדישא קדש קודשין, ע"כ.

יט. כ"כ בשעה"כ (דף עא ע"א) שבקידוש יתחיל ויאמר יום השישי ויכולו השמים, וז"ל: וטעם מה שמקדימים לומר שתי תיבות יום השישי קודם ויכלו כבר נודע לכאורה כי נרמזו ארבע אותיות הוי"ה בר"ת יום השישי ויכלו השמים, אבל עיקר הטעם הוא לכוין אל הנ"ל, כי הנה נתבאר שהמוחין הם שלשה שמות י"ה שנים במילוי יודי"ן ואחד פשוט וכו' והנה ר"ת יום השישי הוא שם י"ה הפשוט שהוא כנגד מח הדעת, וכנגד שתי שמות י"ה דמילוי יודי"ן שכל אחד הוא בגימטריא ל"ה הם ויכלו שהם ל"ה תיבות, והקידוש שהוא ל"ה תיבות אחרות והם סוד שני מוחין חו"ב, גם תכוין כי ל"ה תיבות של ויכלו ול"ה של הקידוש הם שבעים, ועם חשבון י"ה שבר"ת יום השישי הרי הם גימטריא פ"ה כמנין כוס עם הכולל. ע"כ.

כ. כן הוא בכלבו (סי' לה) וז"ל, ואח"כ פותח ש"צ וכל הקהל בקול רם ויכלו וכולם מעומד, לפי שזה הוא עדות אל השי"ת ביצירת מעשה בראשית ועדות מעומד, ויש במדרש כל האומר ויכלו מעומד שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם ומניחין ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך והטאתך תכופר, רצונו לומר שעל שבועת העדות כתיב אם לא יגיד ונשא עונו, וכיון שהעיד זה עדותו, א"ל מלאכי השרת וסר עונך שהיה לך אם לא תגיד, ואח"כ מברכין אותו וא"ל וחטאתך תכופר, כך מצאתי בשם החכם רבי אליהו ז"ל. עכ"ל.

וכ"פ בשו"ע (סי' רסח סעי' ז), ואומרים אותו בקול רם ומעומד. והמג"א (ס"ק י) כתב הטעם, מפני שהעדים צריכין להעיד ביחד ומעומד, לפיכך צריך שיעמדו, ויאמרו אותו ביחד". וכ"כ הט"ז (ס"ק ה), ועדה שלימה בעינן להעיד להקב"ה, והיינו עשרה.

וכתב בשעה"כ (דף ע ע"ב) כי בויכלו שבעמידה עולה המלכות לנה"י דז"א, ובויכלו שאחר העמידה המלכות צריכה לעלות לחג"ת דאצילות עם כל העולמות שתחתיה ולכן צריך לעמוד.

כא. כ"כ השו"ע (סי' רסח סעי' ח), אומר שליח ציבור ברכה מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה.

ובאליה רבה (ס"ק טו) כתב בשם האבודרהם, כיצד, מגן אבות בדברו - נגד מגן אברהם. מחיה מתים במאמרו - נגד מחיה מתים. האל הקדוש שאין כמוהו - נגד האל הקדוש. המניח לעמו וכו' - נגד רצה נא במנוחתינו. לפניו נעבוד ביראה - כנגד רצה שהוא עבודה. ונודה לשמו - כנגד מודים. אדון השלום - כנגד שים שלום.

והטעם שתקנו לומר מעין שבע, משום שבזמניהם היה הבתי כנסיות בשדות, ואם אירע שאיחר אחד לבוא לבית הכנסת, ועדיין לא סיים תפלתו, ישאר שם יחידי, ויש בו משום סכנת המזיקין. לכן מאריכין בתפלה, כדי שיוכל כל אחד לסיים תפלתו בעוד שהש"ץ מאריך. (טור הביאו הט"ז שם ס"ק ו)

כב. ובשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז, סי' כג, אות א) הביא שבספר זה השלחן כתב דאסור לכרוע ויש למחות בידי הכורעים, אבל מסיים שם דמכל מקום אפשר לסמוך על תשובת זכר יהוסף (או"ח סי' צ) לכרוע.

וכן פסק מו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכות ברכת מעין שבע הלכה א) שאין לכרוע וז"ל: ואין לשליח צבור לכרוע ולשחות בתחלת ברכת מעין שבע, שאין לכרוע אלא במקום שתיקנו חכמים, וכל המוסיף גורע. וכמו שנאמר אל תוסף על דבריו. ומכל מקום שליח צבור שנהג לכרוע בתחלת ברכת מעין שבע, אין גוערים בו, אבל מלמדים אותו שלא ישחה. עכ"ל.

כג. אליה רבה (סי' רסח ס"ק טו), ומהאי טעמא צריכין לעמוד כשאומרים אותה, שהרי הוא במקום שבע.

כד. ואיתא בספר חסידים (אות נח הביאו טור סי' רסח) מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות, אמר ליה למה פניך מוריקות, אמר לו מפני שהייתי מדבר ב"ויכולו" בשעה שהציבור היו אומרים אותו, ובברכת "מגן אבות בדברו" וב"יתגדל". ובשו"ע הרב (סי' רסח סעי' יז) הוסיף ולא הטיתי אזני לשמוע ממנו בכוונה.

ובמחזיק ברכה (סי' רסח אות י) כתב, ובקובץ כתב יד ישן נושן לקוטי מהר"ר מרדכי ממודינא כתוב וז"ל: ספרה נשמה לרבנו יחיאל מפארי"ץ שהמלאכים זורקים אותו למעלה, ומניחים אותה ליפול בעצמה, על שהיה מדבר בשעה שהחזן אומר מעין שבע.

כה. כ"כ השלמי ציבור (דף קצח ע"ב) וכ"כ מהר"ח פלאג'י בכה"ח (סי' כח אות כב) דאמנם באזמיר לא נהגו לאמרה, מ"מ בשאר עיירות גדולות שבתורכיה נוהגים לאמרה גם המתפללים בחצירות וכמ"ש ברוח חיים (סי' רסח אות ד) כיעו"ש. וכן נהג הרש"ש זיע"א בכל המקומות בירושלים וכמ"ש בספר פרי האדמה ובמזבח אדמה. שאפילו לדעת מרן השו"ע ירושלים עדיפא קדושתה מבית מלא ספרים. וכ"כ בשו"ת רב פעלים (ח"ב או"ח סי' יב) ובספרו בן איש חי (ש"ב פר' וירא אות י וש"א פר' נצבים אות יח), ובשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה או"ח סי' לה וח"ג או"ח סי' כג).

ומו"ר מופת הדור בחזו"ע (שם הלכה ה) כתב וז"ל: צבור המתפללים בבית חתנים או בבית אבלים, אין השליח צבור אומר ברכת מעין שבע, שלא נתקנה אלא בבית הכנסת שהיתה בשדה במקום סכנת המזיקים (מרן בשלחן ערוך סי' רסח סעיף י). והוא הדין למתפללים דרך עראי בבית דירה, שאין להם לומר ברכה מעין שבע. ובעיר העתיקה בירושלים בין החומות נוהגים שם לומר ברכה מעין שבע אף בבית חתנים ואבלים, שלרוב קדושתה, נחשבת כקדושת בית הכנסת.

כו. כ"כ בשעה"כ (דף ע ע"א). וכן מובא בסידור תפלה למשה להרמ"ק (שער י אות יא).

כז. כ"כ בשעה"כ (דף נ ע"ד) וכמ"ש הנתיבי עם (הל' שבת) וכן מנהג ישיבתינו ק"ק חסידים "נהר שלום" תכב"ץ מזמן מו"ר הגר"מ שרעבי זצוק"ל.