הלכות זמן הדלקת נר חנוכה

י כסליו תשפ"ו | 30/11/2025 | 20:10

א. זמן הדלקת הנרות הוא בצאת הכוכבים, כעשרים דקות לאחר שקיעת החמה ^לה. ונוהגים העולם להתפלל תפילת ערבית ואחר כך להדליק נרות חנוכה. ומי שלא התפלל קודם, יכול להדליק ואח"כ להתפלל ערבית ^לו. ונמשך זמנה עד שתכלה רגל מן השוק, דהיינו כחצי שעה ^לז אחר צאת הכוכבים. ומ"מ אם לא הדליק בתחילת הלילה, הולך ומדליק כל הלילה כל עוד בני הבית נעורים, ומספיק בשנים שיהיו נעורים. אבל אם בני הבית ישנים, ידליק בלא ברכה ^לח.

ב. כשהגיע זמן ההדלקה לא יאכל ולא ילמד עד שידליק נרות חנוכה, ואפילו התחיל לאכול או ללמוד מפסיק ומדליק. ודוקא סעודת קבע שהיא פת כשיעור ברכת המזון, אבל פחות מכן, וכן אכילת פירות וכדומה, מותר ^לט.

ג. בתי כנסת שמתקיימים בהם שיעורי תורה בכל יום בין תפלת מנחה לערבית, או לאחר ערבית, אם יכולים הקהל ללכת לביתם ולהדליק נרות חנוכה ולחזור לשיעור, ודאי שזו הדרך הטובה ביותר. אמנם אם קיים חשש שאם ילכו לביתם ימנעו מלחזור לשיעור, יש לקיים השיעור כמו בכל יום, ולאחר השיעור ילכו להדליק נר חנוכה ^מ.

ד. בערב שבת צריכין להזהר, להתפלל מנחה קודם ורק אח"כ להדליק נרות חנוכה. ולא יעשו כמנהג בורים שמדליקין נרות חנוכה קודם ואח"כ מתפללים מנחה ^מא. ומיהו אין להתפלל בביתו ביחיד ולבטל תפילה בציבור בשביל זה, אלא אם לא אפשר, ידליק קודם מנחה ויתפלל אח"כ בציבור ^מב.

ה. עוד צריכים להזהר בערב שבת, להוסיף שמן בנרות חנוכה יותר מכל יום, שיעור שידלקו עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ואם לא, יש אומרים שלא יצא ידי חובה ויש בזה חשש ברכה לבטלה ^מג.

ו. כל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה, ומצוה מן המובחר בשמן זית היות ונמשך יפה אחר הפתילה, ועוד שבו נעשה הנס ובו היו מדליקין המנורה. וכן מצוה מן המובחר לעשות הפתילה מצמר גפן או חוטי פשתן ^מד.

ז. אם הניח השמן תחת המטה, לא ידליקו בו נר חנוכה ולא נר שבת, משום דכל דבר של אכילה שורה עליו רוח רעה תחת המטה, וכיון דנמאס לאכילה נמאס למצוה משום הקריבהו נא לפחתיך, אמנם אם השמן הוא מר שאינו בר אכילה, אין שורה עליו רוח רעה ומותר ^מה.

ח. אין להדליק חלק מהנרות בשמן וחלק מהנרות בשעוה, מכיון שאין בזה הידור מצוה, וטוב שגם גוף הנרות יהיו שוין בגודלן ומראיהם ומינם משום הידור מצוה ^מו. וטוב שהנר הנוסף הנקרא שמש, ישנה אותו משאר נרות חנוכה, דהיינו שיהיה גבוה יותר או נמוך משאר הנרות, כדי שיהא ניכר שאינו בכלל נרות חנוכה ^מז. והרמז לזה: שרפים עומדים ממעל "לו" מספר שלשים וששה נרות חנוכה.

ט. נרות חנוכה הדולקים ע"י חשמל לא יברך עליהם, ואפילו אין לו שמן או שעוה לנרות חנוכה ^מח. ואם אחר כך נזדמן לו נר חנוכה הכשר להדלקה, ידליקנו בברכה.

י. חמשה עשר מיני כלים ראויים לנרות חנוכה לצורך הדלקה וכל הקודם משובח. א'. כלי זהב. ב'. כלי כסף. ג'. נחושת קלל הדומה לזהב. ד'. נחושת אדום. ה'. ברזל. ו'. בדיל. ז. עופרת. ח. כלי זכוכית. ט. כלי עץ. י. כלי עצם. יא. כלי חרס מצופה אבר. יב. כלי חרס לא מצופה אך צריך שיהיה חדש. יג. קליפות רימון. יד. קליפות אגוז הנדי. טו. קליפות האלון. אמנם אין להדליק נרות חנוכה בכלי חרס הנשבר, או בקליפה של לימון, או של בצלים, דהוי ביזוי מצוה, וכן אין להדליק בקליפי בצים וכו' ^מט.

לה. הגמרא במסכת שבת (דף כא:) מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, וידועה המחלוקת מה פירוש "משתשקע החמה", שהטור (סי' תרעב) כתב מצוותה "מסוף" שקיעת החמה עד חצי שעה מהלילה, וכן דעת התרומת הדשן בשם המרדכי דהיינו בסוף השקיעה. וכן דעת הרא"ש במסכת שבת (פ"ב סי' ג) שכתב להדליק מתחילת הלילה עי"ש. ודעת הרשב"א נראה שמדליקין מתחילת בין השמשות, וכן המאירי והר"ן והרמ"א ב"דרכי משה" והגר"א ועוד. ועיין ברמב"ם (פ"ד הלכה ה) וז"ל: אין מדליקים נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים ע"כ. ומרן השו"ע בסי' תער"ב העתיק לשון הרמב"ם והוסיף עם "סוף" שקיעתה, ומוכח דס"ל שמדליקים בצאת הכוכבים. וכן הביא בב"י וז"ל ונראה שדקדק רבינו הטור לכתוב בסוף שקיעת החמה משום דתחילת שקיעת החמה עדיין היום גדול. ולמסקנא רוב האחרונים סוברים כמו שכתב בשו"ע דהיינו בסוף השקיעה שהוא צאת הכוכבים, כן הוא במגן אברהם (ס"ק א) בא"ח (שם אות ז), כף החיים (ס"ק ב). וכן פסק מו"ר הגאון הראשל"צ הגר"ע יוסף זצ"ל, וכן פסק מו"ר הגאון הגרב"ץ שאול זצ"ל. אמנם הרב האר"י ז"ל בספר פע"ח (דף קט) כתב וז"ל: ודע כי אנחנו מדליקין אותה עם שקיעת החמה, כי אז היא מידת לילה והיא יורדת למטה אל הבריאה ואל היצירה ואל העשיה, לתת טרף לביתה וחק לנערותיה, ואז אנחנו ממשיכים לה אותן האורות שהיו לה למעלה. ולפי שעיקר ההמשכה הוא מאותו האור הנמשך אליה מן הראש, שהוא הוי"ה אהי"ה כשהם מלאים ביודי"ן הם גי' רג"ל, ואין האור הזה יכול להמשך אלא זמן מועט, לכן גם מצות ההדלקה אינה אלא זמן מועט וזהו עד שתכלה רגל מן השוק, כי השוק הוא עולמות התחתונים, עד שתכלה אותו רשימו מן האור הנמשך אליה למטה עד מקומה וכו' ע"כ. ומשמע מכאן שדעתו היא להדליק בשקיעת החמה ולא בצאת הכוכבים. שהרי כתב "עם שקיעתה", ופירוש "עם" היינו סמוך, כמ"ש לגבי "ק"ש עם הנץ החמה" וכמ"ש הרש"ש ומהרח"ו לקבל שבת עם שקיעת החמה פי' ממש בשקיעה (דקה אחת קודם), א"כ ה"ה כאן, דעם שקיעת החמה היינו ממש בתחילת שקיעתה. וכן היה מנהג ק"ק חסידים בית-אל להדליק הנרות בשקיעת החמה כמו שהעיד מו"ר ר' מסעוד הכהן אלחדד זצ"ל בעל "שמחת כהן" (דף צב ע"ד סי' קיג) בסופו וז"ל ידע לב חכם כי מעת אשר נכנסתי להיכל סַפֵי קודש בית מקדשנו תכב"ץ עד היום הזה, נהגו כי אחר סיום תפלת מנחה ע"פ הכוונה יהיה קרוב לעת וזמן השקיעה, ואז הולכים כל היחידים ה' עליהם יחיו לבית ומדליקים ע"פ סדר הכוונה שסידר מוהרש"ש זיע"א, ואח"כ חוזרים ומתפללים ערבית לאחר צאת הכוכבים כן מנהגנו עד עתה ע"כ. ועיין עוד ב"שלום וצדק" (דף לב ע"ג) שמנהג חסידים בית-אל להדליק עם שקיעת החמה. אמנם עיין להרב "טור ברקת" תלמידו של מהרח"ו (סי' תרעב ה' א') שכתב וז"ל: נר חנוכה אין מדליקין אותה אלא עם סוף שקיעתה - לא מאחרים, כדי להאיר לה תכף מלמעלה שיהיה נר העליון מאיר בה. ולא מקדימים - דלא מבעיא, כי אינו מועיל להמשך בה אור העליון, לפי כי אין הזמן מכוון לכך עכ"ל. א"כ גם לפי המקובלים יש מי שאומר שמדליקין בסוף שקיעתה, ומ"מ מנהג בית אל היה להדליק בשקיעת החמה ויש למנהג זה מקור בדברי רבינו האריז"ל, וכן בדברי הראשונים הרמב"ם והר"ן והרשב"א והמאירי ז"ל שכתבו להדליק בשקיעת החמה, וכן דעת הגר"א ז"ל, וכן מנהג ירושלים שהרבה מדליקים בשקיעת החמה כהגר"א ז"ל. וכתב המשנ"ב (ס"ק א) שהנוהג להתפלל ערבית בזמנה בצאה"כ ראוי לו להדליק קודם בשקיעת החמה. ומיהו יזהרו להניח שמן כשיעור שידלק חצי שעה אחר צאה"כ כדי לצאת י"ח לכו"ע. וראינו למו"ר הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל שהיה יורד לאחר תפילת מנחה לביתו ומברך ומדליק החנוכה בשקיעה פחות או יותר, ואח"כ עולה ומתפללים כל הקהל ערבית ולא היה מחכה וממתין עד צאת הכוכבים.

אמנם כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות, מנהגינו בק"ק חסידים "נהר שלום" תכב"ץ לסדר בעצמנו החנוכה במקומה, ולשים השמן והפתילות, כי היות ויש בזה כוונות גדולות וחשובות לא מניחים לאשה לסדר אותם. [ומ"מ מי שלא עושה כוונות בודאי יכול ליתן לאשתו שתכין החנוכיה וכמ"ש במועד לכל חי פלאג'י (סי' ז"ך אות כ"ה) שהאשה תהיה זריזה לתקן הפתילות והשמן ותועיל לבניה שיהיו ת"ח] ויאמר נוסח לשם יחוד וכל כוונות ההכנה. ובדיוק בצאת הכוכבים מדליקים החנוכה כמו שקיבלנו מפי רבותינו מרן השו"ע והאחרונים, ומו"ר מופת הדור זצוק"ל ומו"ר הגרב"ץ אבא שאול זצוק"ל. וצריך לדייק בזמן, כדי שיהיה תוך חצי שעה משקיעת החמה כדי שנצא ידי חובה גם ע"פ הפע"ח ומנהגי בית אל.

לו. בשכנה"ג (סי' תרעב ס"ק א) מביא שם דעות הפוסקים בענין הדלקת נרות חנוכה וכתב, בימי בחרותי הייתי נוהג להדליק הנרות אחר תפילת ערבית ואח"כ נהגתי להדליק קודם תפילת ערבית וכשראיתי רוב דברי הפוסקים שזכרתי, חזרתי למנהגי להדליק אחר תפילת ערבית. ובשבות יעקב (ח"ב סי' מ) מביאו וכתב שכן נראה עיקר דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם. אמנם עיין במ"א (סי' תרעב ס"ק ה) שכתב ונ"ל דמי שלא התפלל מעריב מדליק קודם [תפילת ערבית], דא"צ זמן כל כך וליכא למיחש שמא ישכח מעריב, וכן כתב בכנסת הגדולה שהוא נוהג כן. והמחב"ר (אות ג) כתב דהמדליק קודם שיתפלל ערבית לא הפסיד דיש לחוש שעד שיתפלל ערבית יעבור זמן ההדלקה שהוא חצי שעה מדינא עי"ש. וכן מנהג ק"ק בית-אל המקובלים שמדליקים בין מנחה לתפילת ערבית ואין בזה שום חשש, וא"כ גם ע"פ הסוד יכול להדליק הנרות קודם ערבית.

לז. בגמרא שבת (כא:): עד שתכלה רגל מן השוק מאי לאו דכבתא הדר מדליק לה, לא, דאי לא אדליק מדליק, ואי נמי לשיעורה. ופי' רש"י שם: שיהא בה שמן כשיעור הזה. ובשו"ע (סי' תרעב סעי' א) כתב והוא זמן של חצי שעה מן הלילה, וכן כתבו טור, לבוש, ועוד. ומה גם שלפי סודן של דברים יש סוד בדבר להדליק הנרות מיד, עד זמן של כחצי שעה. והוא כי ידוע שסוד ההדלקה הוא, להאיר אור גדול מהחב"ד שהוא סוד יחוד ע"ב קס"א שעולה גי' רג"ל, לשכינה הקדושה היורדת עתה בתחילת הלילה לעולמות בי"ע ליתן טרף לביתה וחק לנערותיה. ואין האור הזה יכול להמשיך אליה אלא זמן מועט, וזהו עד שתכלה רגל מן השוק, דהיינו עד שתכלה הזמן של המשכת האור דחב"ד שהוא סוד רג"ל כדלעיל, הנמשך אליה למטה "לשוק" דהיינו בי"ע. והזמן הוא רק תוך חצי שעה ולכן צריך להתאמץ להדליק החנוכה בזמן ולא להתאחר.

לח. כתב הטור (סי' תערב) וז"ל: ומ"מ עדיין זמנה כל הלילה ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק עד שתכלה רגל מן השוק, ואם עבר זה הזמן אינו מדליק ע"כ. וכן הוא בב"י שם ובב"ח שם וזה דעת רוב הפוסקים שיכול להדליק כל הלילה וכמ"ש רבינו הטור והכי נהוג. וכתב מרן בשו"ע (שם סעי' ב) שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה שאז איכא עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא וכו'. ומיהו הני מילי לכתחילה, אבל אם עבר הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה. ואם עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומין, ע"כ. והמגן אברהם שם ס"ק ו' סיכם את דבריו שאם בני הבית ישנים אין לברך, אבל אם ערים יכול לברך. וכתב הבא"ח (פר' וישב אות ז) "דדי בשנים נעורים". ויש לפרש דבריו שדי שיהיה המדליק ער ועוד אחד מבני הבית באופן שיהיה פרסומי ניסא לרבים ומיעוט רבים שנים. וכ"פ מו"ר מופת הדור בחזו"ע (זמן הדלקת נרות הלכה א הערה ב) שיכול לברך גם אם אין בני הבית נעורים דאטו אם אדם נמצא בביתו לבדו והוא גר בכפר נידח במקום גויים ואין איש מאנשי הבית והוא מדליק בצאת הכוכבים האם ידליק בלא ברכה בודאי שיברך וכו' עיי"ש שהאריך בזה ויערב לך. ואף שלדעת הרמב"ם אם לא הדליק עד שתכלה רגל וכו' אינו מדליק אחר זמן זה, וכ"כ הרב המגיד שם, וכ"כ המשחא דרבותא (ח"א סימן תרעב) שמספק לא יברך, ועי' בשו"ת ברכת יוסף ידיד ח"ג דסב"ל, ועי' ביחו"ד (ח"ג סוף סי' נא) שכתב שפשט המנהג לברך גם לאחר שיעור זה ובמקום מנהג לא אמרינן סב"ל ומ"מ מידי מחלוקת לא יצאנו לפיכך אם רואה בעה"ב שלא יוכל להדליק בזמן, נכון שימנה את אשתו שתהיה שלוחו להדליק בזמן, ועדיף טפי מאשר שהוא ידליק, מאחר ואין אומרים בכה"ג מצוה בו יותר מבשלוחו עיי"ש. ועי"ע בהלכ"ע (דף סב). ויש להוסיף שיש הסוברים דכיום שיעור הזמן עד שתכלה רגל מהשוק הוא עד כשעה שמונה בערב, יעויין תשובות והנהגות (ח"א סימן שצ), ובשו"ת משנה הלכות (ח"ד סי' עט) כתב אף עד חצות ואכמ"ל.

לט. תשובת מהרש"ל (סי' פה): ומיד כשהתחיל זמנה אין לו לא לאכול ולא ללמוד עד שידליק ואם התחיל פוסק. וכן כתב בספר יוסף אומץ (ס"ק תתרסו) דאין לאכול קודם ההדלקה. ונראה שדוקא סעודת קבע אבל טעימה בעלמא או אפי' מעט פת דרך עראי מותר. והבא"ח (פ' וישב אות ז), ובספר דרך החיים (ס"ק א) כתבו, דכבר מחצי שעה קודם זמן ההדלקה אסור לאכול יותר מכביצה פת או לשתות משקה המשכר. וכן אפי' ללמוד אסור משיגיע זמנה ואם התחיל פוסק, וכ"כ המ"ב (שם ס"ק י). ועיין בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א) שכתב וטוב להחמיר ממדת חסידות שלא לטעום כלל קודם הדלקת הנרות. ובענין עשיית מלאכה אסור להתחיל חצי שעה קודם זמן ההדלקה אבל האיש אחר שהדליק הנרות מותר בעשיית מלאכה. ובלימוד תורה אין להחמיר חצי שעה קודם משום ביטול תורה, וכמו שכתבו האחרונים.

מ. כן פסק מו"ר מופת הדור בחזו"ע (זמן הדלקת נרות חנוכה הלכה ה). ואף על פי שפסק מרן בשו"ע שאם הדליק נרות חנוכה לאחר שכלתה רגל מן השוק הוי בדיעבד. אמנם מכיון שהיום מדליקים בתוך הבית, וכן מפני ביטול תורה של רבים אולי יקרא "לכתחילה", תורת המועדים (עמוד ריא). וכן נהגו כאן בישיבת "נהר שלום" תכב"ץ שרק מו"ר כמוהר"ר שרעבי זצוק"ל היה מדליק בשקיעה ועולה להתפלל ערבית, וכל הקהל היו נשארים בבית הכנסת ומדליקין בביהכ"נ, ואח"כ מתפללים ערבית, ואח"כ היה שיעור בהלכה בספה"ק בן איש חי, ורק אח"כ היו הולכים לביתם להדליק.

מא. כן כתב הרמ"א בדרכי משה (סי' תרעא ס"ק ג), וכן כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' תרעט ס"ק ב) והסביר מפני שתפילת מנחה היא כנגד קרבן התמיד של בין הערבים, והדלקת הנרות היא זכר לנס שנעשה במנורת ביהמ"ק, ובבית המקדש הקדימו תמיד של בין הערבים להדלקת הנרות. וכן כתב הגאון ר' חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים (חלק ב סי' מט). וכן כתב הגאון הרי"ח טוב בן איש חי (פ' וישב). ומו"ר מופת הדור בשו"ת יביע אומר (חלק ה' חאו"ח סי' מד) הסביר, מפני דהוי תרתי דסתרי שמכיון שמדליק בעוד היום גדול על כרחך סומך על הקולא דמפלג המנחה משוים אותו כלילה. וא"כ איך יתפלל אח"כ מנחה.

מב. מרן הראשל"צ הגר"ע יוסף זצוק"ל בשו"ת "יחוה דעת" (חלק א סי' עד) ובשו"ת יביע אומר (שם) שאם מוצא בנקל מנין מתפללים מנחה בעוד היום גדול, יתפלל מנחה ואח"כ ילך להדליק החנוכה בביתו, ואם לא מוצא מנין, אל יתפלל מנחה ביחידות כדי להקדימה להדלקת נרות חנוכה, אלא ידליק נרות חנוכה תחילה ואח"כ ילך להתפלל מנחה בציבור. וכמו שפסק האליה רבה (סי' תרעט ס"ק א).

מג. פסק מרן בשו"ע (סי' תרעב סעיף א) דמהני להדליק מפלג המנחה ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק. וכל זה ביום רגיל. אמנם בערב שבת אפשר שמכיון שזמנה הוא מפלג המנחה ומעלה יצא ידי חובה אפי' שנתן בה שמן בצימצום. אמנם עיין בפרי מגדים (א"א סי' תרעט ס"ק ב) שמדברי המגן אברהם מוכח שצריך ליתן שמן בנר שיעור שידלק אחר צאת הכוכבים חצי שעה. וכן כתב הלבוש שצריך להזהר שיתן שמן או נר גדול שידלק חצי שעה מצאת הכוכבים. וכן כתב המחצית השקל (שם אות ב), משנה ברורה (שם ס"ק ט), ולכן צריך להחמיר וליתן בערב שבת שמן כדי שידלק חצי שעה אחר צאת הכוכבים.

מד. גמ' שבת (דף כג) אמר ר' יהושע בן לוי כל השמנים כולם יפים לנר ושמן זית מן המובחר, וכן הוא בשו"ע (סי' תרעג סי' א) כל השמנים כשרים לחנוכה ואע"פ שאין השמנים נמשכים אחר הפתילה ואין האור נתלה יפה באותם הפתילות. הג"ה מיהו שמן זית מצוה מן המובחר. וכ"כ הלבוש והפר"ח (סי' תרעג) וכתב הטעם כי בו נעשה הנס, ועוד שבו היו מדליקין את המנורה. ובספר בני יששכר כתב משום שהיוונים רצו לבטל חכמת התורה ולהגביר החכמה החיצונית, ושמן זית מרמז לחכמה, ובכל מקום ששמן זית מצוי חכמה מצויה, ונעשה הנס בשמן לסמל ולרמז שחכמת הקדושה התגברה על חכמת היוונים. וכתב בכף החיים (שם), ובמקום ששמן זית ביוקר ושאר השמנים בזול ידליק בליל א' בשמן זית ובשאר הלילות הנר העיקרי בשמן זית ושאר הנרות הנוספים בשאר שמנים. ונראה שעל פי הסוד טוב להדליק בשמן ולא בנרות כי שמן בא"ת ב"ש שם קדוש בי"ט היוצא מפסוק "ב'זרעו י'קבץ ט'לאים" ויש בזה כוונות גדולות וכידוע שבשם קדוש זה ניצל דוד המלך מגלית. ועדיף בשמן זית שהרי חנוכה גימ' ט"פ, והוא משם טפטפי"ה. ותכוין כי שמן גימ' ש"ץ, ומספר קטן עולה י"ב, הרי ב"ת, ועם י"ה של שם הנז' עולה זי"ת הרי שמן זית. וכתב הר"מ פאפירש בספרו אור צדיקים (סי' לח), שנהגו המקובלים לשער בכלי אחד מספר ארבעים וארבע דרה"ם שמן זית וליתן בחנוכה ממנו בכל יום כמות שידלוק חצי שעה וסגולתו להנצל מהריגת דם וכו'. אמנם מו"ר הרש"ש זיע"א כתב שמשקל השמן צריך להיות י"א ביצים משקלו (והא כ-600 מ"ל), שהוד זה היה שקוע בתוך הקליפה שמספרם י"א וכו'. ופירוש הדברים שכמו שהפתילה שקועה תוך השמן, כך ספירת ההוד שבה תיקון חנוכה, היתה שקועה תוך הקליפה שמספרה י"א כנודע. ופשוט א"כ, דצריך להדר להדליק בשמן זית. אמנם זכורני כאשר היינו לומדים אצל כבוד מו"ר הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל היה אומר לנו כי הטוב ביותר להדליק בנרות שעוה של ימינו כי הם דולקים יפה מאוד והעיקר הגדול הוא האור הנראה לעין. וכן היו נוהגים להדליק בביתו של מו"ר אבי שליט"א. אבל מכיון שהיום ב"ה השמן טוב מאוד ומזוכך וכן הפתילות מושכות השמן היטב והנרות דולקות יפה, ובפרט שלפי רבינו האר"י ז"ל יש בזה ענין, לכן אנחנו מדליקים בשמן זית.

ובספר בני יששכר (כסלו טבת, מאמר ב, אות ב) כתב: "וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, וסמיך ליה ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, רמז לחנוכה שמן זית מצוה מן המובחר.

מה. כך כתב הבן איש חי (שם אות יב) והובא להלכה בכף החיים. איתא בפסחים (דף קיב.) אוכלים ומשקים תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהם. ופירש הר"ן מפני שרוח רעה שורה על האוכלין שתחת המטה. ובירושלמי תרומות (פ"ח ה"ג) [מובא ברי"ף וברא"ש ובב"י יו"ד (סי' קטז)] איתא אסור ליתן תבשילא תותי ערסא. ומדברי הירושלמי משמע דרק בתבשיל אסור ולא במאכל חי, ומדברי הבבלי משמע דדין זה שייך בכל אוכלים ומשקים, וכן משמע שאסור אפי' בדיעבד, דהרי אמרו שרוח רעה שורה עליהן. והגר"א חשש לבבלי וצוה בצנון שהניחו תחת המטה לחתוך חתיכות קטנות ולזורקה כדי שלא ימצאנה אדם ויאכלנה, ובפתחי תשובה (סי' קטז ס"ק ה) הסכים לדבריו. וכן הוא בשו"ע הרב, הלכות שמירת הגוף והנפש (סעיף ז), ובשדי חמד (מערכת הלמד כלל קמא) דייק ממעשה הנ"ל דלולא דסבירא ליה להגר"א דכן שורת הדין, לא היה מורה לאחרים לעשות כן, אלא ודאי שכן הוא הדין לדעתו, ע"כ. אולם בדרכי תשובה (סי' קטז ס"ק לה) מביא מספר שערי רחמים (אות קנו הגה ב) שמצא בשם הגר"ח מוולאז'ין שהגר"א החמיר רק לעצמו אבל לאחרים היקל, וצוה להשקותם. וכ"כ בשו"ת מהר"ם מבריסק (ח"א סי' י). ומו"ר מופת הדור העלה בשו"ת יביע אומר שבזמנינו יש להקל בדיעבד אפי' בהפסד מועט. וברב פעלים בסוד ישרים (ח"ד סי' ה) כתב ז"ל: מה שאמרו חז"ל המניח אוכל תחת המיטה ששורה עליו רוח רעה, אם הניח אדם אוכל של חבירו תחת המטה שלא בידיעתו וזה המניח איש זר ולא קרוב כדי שנאמר ידו כידו, אין שורה עליו רוח רעה האמורה על אוכל המונח תחת המטה עכ"ל, והוא פלא. אמנם בספר תורת המועדים (סי' ה ס"ק יד) כתב בשם ספר שו"ת מרחש"ת (ח"א סי' ב) להוכיח, כי דבר הנאסר לאכילה מחמת סכנה לא חשיב מאוס, ומותר למצוה עיין שם. ועיין בשו"ת יביע אומר (ח"א יו"ד סי' ט י) שרבו המתירים אף באכילה במקום של הפסד מרובה. ובהלכ"ע כתב להתיר משום שהקרקע שלנו מרוצפת באבנים ועיי"ש. ועי' בחזון עובדיה שג"כ האריך בזה בשם הרב דוד פרדו בספרו מזמור לאסף. וכ"כ הרב יפה ללב (ח"ג) דהיינו דוקא אם הונח על אדמת עפר אבל קרקע מרוצפת או קרקע של עץ אין רוח רעה שורה.

מו. כתב הגאון ר' חיים פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן כז אות נה) שאם אין ידו משגת לקנות שמן זית לנרות ההידור, ידליק הנר הראשון שהוא עיקר המצוה בשמן זית והשאר בשאר שמנים ע"כ. אמנם בודאי לא ידליק הנר העיקרי משמן זית והשאר משעוה כי אין זה הידור מצוה, כי יאמרו ששני אנשים הדליקו זה משעוה וזה משמן, בן איש חי (שם אות יג). וכן כתב השער אפרים (סי' טל), ומרן החיד"א בברכי יוסף (ס"ק ב) כתב לפקפק בדברי השער אפרים וכתב שיש להקל בזה יעו"ש. ועי' בכף החיים סופר (סי' תרעג ס"ק כא) שכתב שאם אפשר יש להזהר משום נוי מצוה.

מז. בן איש חי (שם), ויש מניחים אותו למעלה משאר הנרות או מן הצד ורחוק קצת ואפי' אם אינו שונה משאר הנרות זה גופא ההיכר שלו, כף החיים (שם ס"ק כג).

מח. כף החיים (שם ס"ק יט). נראה דיש לאסור משום דלא הוי זכר לנס, דהנס היה ע"י הדלקת שמן ופתילה ובזה אין כי אם אור בלא תפיסת ממשות. ועוד שהמנורה היתה נדלקת בפתילה ע"י אדם וזו ע"י מכונה. ועוד כיון דהעששית שיש בה כח האור (חשמל) היא מלאה אור, הוי כמדורה, שאין עולה אפי' לנר אחד. וכן פסק מרן הראשל"צ בשו"ת "יביע אומר" (חלק ג אורח חיים סי' לה) ובשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' לח) שאין יוצאים ידי חובה בנרות חשמל כלל. והוא הדין שאין יוצאין ידי חובה בנרות גז, ואם אין לו אלא מנורת חשמל בלבד ידליקנה בלא ברכה. והוא הדין לנרות ביהכנ"ס דלא מהני נרות חשמל או גז. וכמו שפסקו בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב חאו"ח סי' ט אות ח), ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק א סי' כ סוף פרק יב).

מט. כף החיים (שם ס"ק ס) משם ספר "חסד לאברהם" מהר"א אזולאי (מעיין ב נהר נח דף כה ע"ב), וכן הובא בשו"ת שדה הארץ (או"ח סי' מא), וכן כתב הגאון ר' אליהו הכהן מאיזמיר בספר מדרש תלפיות (מערכת ח ענף חנוכה). וכתב בספר סדר היום "ובענין הנרות שידליקו בהם, כל אחד יעשה כפי כחו וכל המהדר הרי זה משובח ביותר. ומי שידו משגת לעשות אותם מכסף יעשה אותם. וה' יודע כמה דאגתי על ענין זה ולא עלה בידי לקוצר ההשגה, אבל בטחתי בחסד אלקים שיגמור בידי לעשות כוונתי" ע"כ. ובספר מטה משה (סי' תתקפט) מביא מרבו המהרש"ל, שקנה לו שרגות קטנות של כסף, ובליל שני התחיל להדליק בהם וברך להדליק ושעשה נסים ושהחיינו וע"ש בטעם שבירך שהחיינו. והיום, ב"ה יש שפע בעולם, ואם מעט ישתדל יכול להשיג חנוכה יפה מכסף, ולא יקנה קטנה, אלא גדולה יפה וטובה, ויזכה בזה לבנים צדיקים וחתנים ת"ח, והכל יכוין לש"ש. וכתב הרב חיים פלאג'י אשרי מי שזכה לעשות נרות חנוכה מכסף ע"כ. ושמעתי שיש היום חסידים שעושים החנוכה מזהב טהור אשריהם ואשרי הזוכה. ועי' בחזון עובדיה (מצות הדלקת נר חנוכה הערה יב ד"ה ולכאורה) שכתב ולכאורה נראה שלכתחילה צריך ג"כ להדליק נרות חנוכה בכלי, ולא כאלו שמדביקים נר שעוה על חתיכת רצפה, שאין זה כלי. והאריך שם וכו'. ומסיק שהמדליק נר חנוכה בנר שעוה אין צריך כלי וכן עיקר, ועי"ש.