מדוע תקנו שמונה ימים בחנוכה

מדוע תקנו שמונה ימים בחנוכה

ידועה קושית הב"י, מדוע תקנו שמונה ימים בחנוכה, והרי ליום הראשון היה שמן, וא"כ לא היה בו נס. ומתרץ הב"י כי כבר ביום הראשון כשהתחילו למזוג הכוסות נתמלאה המנורה במעשה ניסים וא"כ כבר ביום הראשון היה נס.

עוד תירץ הב"י שביום הראשון לכתחילה לא שמו הכל אלא מעט, כי חלקו את השמן לשמונה חלקים ובכ"ז דלק כל היום.

תירוץ נוסף תירץ הב"י, שביום הראשון שמו את כל השמן שהיה במילואו, אבל לא דלק כל השמן כפי שצריך להיות אלא רק חלק אחד מחלקי שמונה, ונשאר כך לשמונה ימים.

ויש מרבותינו שאומרים שנעשה נס, וכשם שירדה אש מהשמים על המזבח - שהיא אש קרה, ולכן לא היה שום נזק לציפוי המזבח, כך כאן, וממנה הדליקו את המנורה ומכיון שהיא לא שורפת, לכן נשאר השמן ולא נשרף.

ואביא לפניך פירוש נפלא שפירש בספר "קומץ המנחה" (לחנוכה דף י"ז) ויישב הכל ע"פ משל נפלא: סוחר עשיר נסע ליריד בלייפציג, והיו בידו שמונה שקים עם זהב, בדרך התנפלו עליו שודדי יער ובזזו ממנו את רכושו, אך בדרך נס לא הבחינו כי ישנם שמונה שקי זהב, ועל כן נטלו עמם שבעה שקים בלבד. המשיך הסוחר בדרכו, ועם הגיעו לישוב הקרוב, שכר איכרים שתמורת תשלום פתחו במרדף אחר השודדים. בינתיים, עמד הסוחר ונדר נדר כי אם יצליחו ללכוד את השודדים ולהשיב את רכושו יתן מיד מעשר לצדקה, וכך היה, תפילתו נשמעה והושבה הגזלה, השמועה פשטה בכל האיזור, וגבאי צדקה מיהרו להתדפק על דלתו כדי לקבל מכספי המעשר, אך פרץ ויכוח בין הסוחר לבין הגבאים, סביב שיעור המעשר שעליו להפריש, הסוחר אמר רק שבעה שקי זהב חזרו אלי, ולכן רק מהם עלי להפריש מעשר, אך הגבאים טענו לעומתו כי עליו להפריש מעשר גם מהשק השמיני, שהרי בלי השק הזה לא היה לך לשלם לאיכרים כדי שירדפו אחר הגזלנים, ועצם זה שנשאר לך שק אחד גם זה נס גדול. וכך גם לענין השמן, אילו לא התרחש הנס שהיוונים לא שמו לב לפך השמן הזה, אז גם הנס שהיה, שבמקום יום אחד דלק שמונה ימים, גם הוא לא היה, ולכן אנחנו מודים לה' שמונה ימים, ולא רק שבעה.

הנס לא היה "בכמות" - בתוספת שמן, אלא "באיכות" - שכוח השמן הטבעי נתעצם, והיה בכוחו לדלוק שמונה ימים

הגה"ק רבי חיים מבריסק זי"ע תירץ את קושיית הבית יוסף בקושיה נוספת: איך יצאו כלל ידי חובת הדלקת המנורה באותו שמן, הלא רק "שמן זית" כשר למנורה, דהיינו שמן היוצא מפרי שגדל על עץ של זית, והשמן שבפך, שמן של נס היה, ולא שמן של זית, כי מן השמים הוסיפו על השמן הראשון עוד שמן שאינו שמן טבעי, (ואכן הרד"ק (מלכים ב-ז) כותב, שאותו שמן של נס שנבע בבית השונמית מברכת הנביא אלישע, היה פטור ממעשרות, כי חיוב מעשר חל רק על שמן טבעי). מתוך דיוק עצום זה, מחדש ר' חיים - שמוכרחים אנו לומר: שהנס לא היה "בכמות" - בתוספת שמן, שכלה השמן הטבעי, ונתווסף שמן של נס, אלא "באיכות" - שכוח השמן הטבעי נתעצם, והיה בכוחו לדלוק שמונה ימים. ממילא, בכל לילה כלה חלק שמיני מהשמן הטבעי, ולא נתווסף שמן של נס. ושוב אין עוד מקום לקושיית הבית יוסף - כי הנס ביום הראשון היה באותה מדה של שאר הימים... ועם יסוד זה המשיך להסביר את מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנוגע לנרות חנוכה, לבית שמאי הוא "פוחת והולך" ולבית הלל הוא "מוסיף והולך". כי לבית שמאי העיקר הוא כוח השמן, ואם כן, בלילה ראשונה היה לשמן הכח לדלוק שמונה ימים, ובלילה השניה היה בו רק כוח לדלוק שבעה ימים, ולכן סוברים הם ש"פוחת והולך". מאידך סוברים בית הלל שיש להסתכל על ה"פועל" ולא על הכוח - כך, שביום הראשון ראו הנס רק לצורך לילה אחת, ולמחרתו ראו בו צורך ללילה נוספת, כך בכל לילה הוסיפו לראות את הנס, ולכן לשיטתם "מוסיף והולך...