הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים
איתא במסכת שבת (דף כ"ג ע"ב): אמר רב הונא הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים, הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין, ע"כ. יש לדקדק במאמר זה, אמאי בנר אמר "הרגיל" בנר, ובשאר מצות אמר "הזהיר" במזוזה "הזהיר" בציצית וכו', מהו חילוק הלשון.
עוד יש לדקדק, דבשלמא במזוזה אמר דהזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה כיון דמזוזה מצותה על הבית לכן כנגד זה זוכה לדירה נאה מדה כנגד מדה, וכן הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, וכן הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין, דכל זה מדה כנגד מדה, ואילו בנר אמר הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים, הו"ל למימר זוכה לנרות נאים או זוכה למלאות כדי שמן ואמאי אמר שזוכה לבנים תלמידי חכמים.
ויובן ע"פ שאלה אחרת על מה שבתפילת שחרית אנו שואלים מאתו יתברך - תרגילנו בתורתך ותדביקנו במצותיך, מדוע משנים את הלשון, שבתורה אומרים תרגילנו בתורתך ובמצוות אומרים ותדביקנו במצוותיך, יאמר ותרגילנו במצוותיך. אלא, היות והאדם עצמו הוא הכלי של אור התורה, אנו אומרים שתרגילנו, ר"ל שאנו מעצמנו נהיה כשרים לקבל את אור התורה, אבל במצות אנו מבקשים ותדביקנו במצותיך דכיון דמעשה המצוה הוא כלי חיצוני לכן אנו שואלים ותדביקנו שנהיה דבקים במעשה המצות, אבל בתורה אין צריך לבקש להדבק בה, כי ודאי דהלומד תורה כיון שהוא הכלי לאור התורה הרי הוא דבוק באור התורה, ולכן צריך לבקש שנתרגל בתורה והיינו שנזכה להתמיד בלימוד התורה. והבן זה.
כשהאדם רגיל הרי דבר זה משרש בטבעו
ובזה תובן השאלה הנ"ל במה שאמרו בגמרא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים. כי האדם שרגיל בהדלקת נר הרי הוא מכין כלי וממשיך לתוכו אור הנר, וכמו כן זוכה למדה כנגד מדה להביא בנים שהם בחינת הנר וימשיכו אליהם מאור התורה, ולכן אמר הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים, והטעם שאמר רגיל משום שכשהאדם רגיל הרי דבר זה משרש בטבעו, ועושה הדבר בטבע וברצון גמור, וכמו כן זוכה להביא בנים תלמידי חכמים, והיינו שתולדות האדם הם מטבע האב וכיון שטבע האב להכין נר כדי להמשיך אליו האור, כמו כן בניו יכינו עצמם להמשכת אור התורה עליהם, ויהיו תלמידי חכמים. אבל בשאר המצות אמר הזהיר במזוזה, היינו, אף שלא נטבע אצלו בטבע גמור לעשות המצוה אלא הוא מצידו מתגבר על היצר, ונזהר לקיים המצוה בעבור זה זוכה מדה כנגד מדה לדירה נאה, טלית נאה וכדומה.
ובזה יש לבאר כונת הכתוב אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, כי כאשר האדם עושה המצוה בהרגל גמור והיינו ששמאלו טפלה אל ימינו, שעושה המצוה בלי שום הפרעה אז זוכה לאורך ימים, והיינו שזוכה לבנים תלמידי חכמים העוסקים בתורה שנאמר עליה כי הם חיינו ואורך ימינו, וכיון שהאדם הוליד בנים תלמידי חכמים הרי הוא ממשיך את חיותו לעולמים, כדכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם. אבל בשמאלה עושר וכבוד, כי כשאדם עושה המצות בהפרעת יצר הרע, שאז עדיין לא נשרש בטבעו בטבע גמור אז זוכה לעושר וכבוד, ולכן כשהוא בבחינת הזהיר, זוכה לדירה נאה, לטלית נאה, אבל הרגיל בנר זוכה לאורך ימים שהוא בנים תלמידי חכמים.
וכן לגרסא של בעל עין יעקב דגריס להדיא הרגיל נר חנוכה, נראה הטעם דאמר בנים תלמידי חכמים ולא אמר שיהא הוא עצמו תלמיד חכם, על פי מה שביאר רבנו האר"י ז"ל בשער הכוונות (דף ק"ח ע"ג) כי בחנוכה עיקר תוספת ההארה למעלה הוא בשורש האשה ולא בשורש האיש, לכן יהיו לו בנים תלמידי חכמים שתשמח בהם האשה יותר מן האיש, ככתוב בבן חכם (משלי כ"ג כ"ה) "ישמח אביך ותגל יולדתך", שהוסיף גילה לאם על השמחה, מה שאין כן באב שמחה בלבד, אבל אצל האם שמחה וגילה.
הרגיל הוא נוטריקון רגל י"ה
עוד יש לבאר מ"ש חז"ל הרגיל בנר, דהנה תיבת הרגיל הוא נוטריקון רגל י"ה, כי הנה חג החנוכה הוא בכלל המועדים הנקראים רגל, ואומר רגל י"ה לרמוז כי כאשר האדם שומר את הרגל דהיינו שמדליק נר חנוכה עם כל הדינים הכלולים בה ומתכוין לשם י"ה ושומר על קדושת הרגל, הרי הוא זוכה בזה לבנים תלמידי חכמים.
הרגי"ל בגימ' רמ"ח
עוד יש לרמוז בס"ד הרגי"ל בגימ' רמ"ח, לרמוז לרמ"ח איברים ורמ"ח מצות עשה, רמז כי הרגיל בנר כי נר מצוה, היינו כאשר אדם רגיל לקיים כל רמ"ח מצות עשה ומשתדל להשלים ולתקן רמ"ח אברי נשמתו אז הויין ליה בנים תלמידי חכמים.
הרגיל "בנ"ר" אותיות רנ"ב
ועוד אמר הרגיל "בנ"ר" אותיות רנ"ב כנגד רנ"ב אברי האשה, דהיינו שכאשר גם אשתו משתדלת לקיים מצות הדלקת נר שבת ובזה מתקנת רנ"ב אבריה, הרי כשהאיש והאשה שניהם רגילים בנרות זוכים לבנים תלמידי חכמים.
נר חנוכה ופריה ורביה
כתב בספר הקדוש צבי לצדיק לכמוה"ר מבלאז'וב זיע"א בדרושים לחודש כסלו שכתב שהמצווה האחרונה מכל ז' מצוות דרבנן היא נר חנוכה והמצווה הראשונה היא פריה ורביה והמצוות נעוצות וסמוכות סופן בתחילתן ולכן המקיים מצות נר חנוכה זוכה למצוות פריה ורביה והביא על זה רמז נפלא להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה בחושבן פרי"ה ורבי"ה והנה אמרו ז"ל ג' שותפים באדם אב אם והקב"ה והם כנגד רמ"ח אברין דדכורא רנ"ב דנוק' ושם הוי"ה ב"ה וביחד הם בחושבן כסל"ו טב"ת ב' החודשים שאנו מדליקין בהם את הנרות ודוק'.
נר גימטריא של מוסרי התורה
כתב בספר מרבה לתורה בשם כמוה"ר לאנדמאן זיע"א בספר הקדוש "למודים בניסים" ח' פעמים נ"ר עולה לחשבון מש"ה יהוש"ע זקני"ם נביאי"ם אנש"י כנס"ת הגדול"ה, ולדרכינו הם מעבירים את התושב"ע לבני ישראל, ולכן המדקדק לעשות נר יפה זוכה לבנים תלמידי חכמים.
חג החנוכה נקרא רגל
ובזה יובן מה שאמר רבנו האר"י זיע"א כי בחנוכה אמרו חז"ל דיש להדליקה עד שתכלה רגל מן השוק וביאר רבנו האר"י זיע"א בשער הכונות כי מה שאמרו בלשון עד שתכלה רגל רמזו בזה חז"ל כי גם חג החנוכה נקרא רגל כי רגל בגימ' ע"ב וקס"א שזה מרמז על הרגלים. והנה רגל בגימ' זכור, כי ע"י עסק התורה בחנוכה שמדליקים בו את הנרות בשמן שזה הוא מעשה המצות, אז זוכים לזכרון בתורה, כי יהיה לתורה שלומד קיום בו, ולכן אמרו חז"ל הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים, כי בזכות הרגל של הנר יזכה לזכרון בתורה. ואם הוא בר הכי אז הוויין ליה בנים תלמידי חכמים, כי בכח הזכרון בתורה יש לתורה קיום.
ע"י חזרת הלימוד זוכים לזכרון בתורה
ויובן בזה מ"ש בספר "שני לוחות הברית" כי בחנוכה עושים חופש לתלמידים כדי שיחזרו על לימודם, וע"י חזרת הלימוד זוכים לזכרון בתורה, ולכן יש ענין לחזור על הלימוד בחנוכה כדי שיהיה קיום לתורה, היפך ממה שרצו היונים לשכחם תורתך וה' יתברך יאיר עינינו במאור תורתו ונזכה שתתקיים בנו התורה.
תחילת החינוך וההתחדשות צריכה להיות בטהרה
מן השאלות המפורסמות על חנוכה היא השאלה מה היה הצורך לקביעת יו"ט על מציאת פך השמן, הלא ידוע (יומא ו:) ד"טומאה הותרה בציבור" ואם כן בבית המקדש שמקום ציבור הוא, היו יכולים להדליק בשמן טמא ולא היו זקוקים כלל לנס, הרבה תירוצים נאמרו ע"כ. אך נביא את תירוצו של בעל החכמת שלמה זי"ע שיש בו גם מסר אדיר - מאחר שבחנוכה חינכו את בית המקדש מחדש, אחרי שנטמא וחולל ע"י היוונים. לא שייך ההיתר של "טומאה הותרה בציבור" "כי תחילת החינוך וההתחדשות צריכה להיות בטהרה" (ברגל ימין...). רק כשהמקדש עומד על מכונו ונטמאו הציבור, שייך להתיר להם מכח "טומאה הותרה בציבור". אבל כשמתחילים דבר חדש זמן חדש צריך הוא להיות לכתחילה ללא שום פקפוק וחיפוש היתרים להכשירו...
מסופר על הרה"ק רבי אהרון מבעלזא זי"ע שנכח בסעודת בר מצוה. וכאשר סיים הבחור הבר מצוה לברך ברכת המזון על הכוס, הורה לו הרבי לשתות את "כל" הכוס, ולא יסתפק בשתיית "רובו". ונימוקו היתה: מאחר ועכשיו נעשה ל"בר חיוב", כדאי לו להיות מן המהדרין".
חנוכה הוא סגולה לבנים
כתב בספר הקדוש צבי לצדיק לכמוה"ר מבלאז'וב זיע"א בדרושים לחודש כסלו, שהמצווה האחרונה מכל ז' מצוות דרבנן היא נר חנוכה, והמצווה הראשונה היא פריה ורביה, והמצוות נעוצות וסמוכות סופן בתחילתן, ולכן המקיים מצות נר חנוכה זוכה למצוות פריה ורביה. והביא על זה רמז נפלא להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה בחושבן פרי"ה ורבי"ה והנה אמרו ז"ל ג' שותפים באדם אב אם והקב"ה, והם כנגד רמ"ח אבריו דדכורא, רנ"ב דנוק', ושם הוי"ה ב"ה, וביחד הם בחושבן כסל"ו טב"ת, ב' החודשים שאנו מדליקין בהם את הנרות ודו"ק.
וכתב הרי"ח טוב זיע"א בספרו בן יהוידע על פי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, כי בחנוכה עיקר התוספת וההארה למעלה הוא בשורש האשה ולא בשורש האיש, לכן יהיה לו בנים תלמידי חכמים שתשמח בהם האשה יותר מן האיש, ככתוב בבן חכם (משלי כ"ג, כ"ה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך" שהוסיף גילה לאם על השמחה, מה שאין כן באב אמר שמחה בלבד, אבל האם שמחה וגילה.
וראיתי בעלים לתרופה של כה"ר כפיר שובלי נר"ו, שהביא דברי כה"ר לאנדמאן זיע"א בספרו הקדוש למודים בניסים, ח"פ נ"ר עולה לחשבון מש"ה יהוש"ע זקני"ם נביאי"ם אנש"י כנס"ת הגדול"ה, שהם המעבירים את התושב"ע, נמצא שיש קשר של קיימא בן אמונה לבנים, ולכן המדקדק לעשות נר יפה זוכה לבנים תלמידי חכמים.
ועוד כתב הרב הנז' רמז לזה בשם כמוה"ר שי למורא, ח' פעמים חנוכ"ה עולה בני"ם תלמיד"י חכמי"ם, ונרמז בפסוק (תהילים קנ"ז פסוק ג') "הנה נחלת הוי"ה בנים שכר פרי הבטן" שכן נחל"ת הוי"ה בני"ם בחושבן נ"ר במילוי כזה נו"ן רי"ש, והמשך הפסוק שכ"ר פר"י הבט"ן בחושבן מצו"ת נ"ר חנוכ"ה.
ולאשר עיקר בנים זכרים מכח האשה כטעם אשה מזרעת תחלה יולדת זכר (ברכות ס.) לזאת הקרבנות של הנשיאים שקורין בחנוכה היו כל הקרבנות יחד מספר רנ"ב, נגד רנ"ב אברים דנוקבא הכל בא לרמז דחנוכה מסוגל להשפיע בנים זכרים ולכן חנוכ"ה בחושבן ט"ף סוד בנים וכן יש בפרשת הנשיאים ט"ף פסוקים להורות על הסגולה הנפלאה שנעשית ע"י הדלקת נר חנוכה (עי' חמרא טבא) והובא בשמו בספר כוחו דרשב"י להריא"ז מרגליות זיע"א.
ועוד נראה הטעם כי בתורה יש שמונה דרגין שהם: כשר ופסול, מותר ואסור, טהור וטמא, זכאי וחייב, ונר חנוכה הוא שמונה, לכך יהיה לו בנים תלמידי חכמים שעוסקין בתורה שיש בה שמונה דרגין.
ויובן עוד בס"ד ע"פ מש"כ הרי"ח הטוב בהקדמתו לפר' וישב שנה א', התורה נקראת אור דכתיב (שם ו' כ"ג) ותורה אור, ואור היא התיבה ה-כ"ה בתורה כי מן תיבת בראשית עד תיבת אור הוא כ"ה. גם בתורה כתיב שם (ה' י"ט) "אילת אהבים ויעלת חן", ולכך הרגיל בנר חנוכה יהיו לו בנים שזוכים לתורה שהיא מעלת חן ומשופעת אור, שהיא תיבה כ"ה וזה נרמז בצירוף חנוכה שהוא ח"ן וכ"ו ואות ה' שהיא השכינה הרי חנוכה ואז יזכה לאור התורה שהיא פנימיות התורה תורת הח"ן הוא ובניו.
ולכן צריך לעשות תשובה ולחנך את בנינו לתוה"ק ואז זוכים לקבל את האור שיוביל אותנו לגאולה שלמה ולביאת משיח צדקינו, משי"ח ר"ת מדליקים שמונת ימי חנוכה.
הטעם שהרגיל בנר יזכה לבנים ת"ח
בענין הרגיל בנר הוין ליה בנים ת"ח מצאתי להרי"ח טוב זיע"א בספרו בן יהוידע על אתר שכתב וז"ל נראה לי בס"ד הטעם דאמר בנים תלמידי חכמים ולא אמר שיהא הוא עצמו תלמיד חכם, על פי מ"ש רבינו האר"' ז"ל בשער הכונות כי בחנוכה עיקר התוספת וההארה למעלה הוא בשורש האשה ולא בשורש האיש, לכן יהיה לו בנים תלמידי חכמים שתשמח בהם האשה יותר מן האיש, ככתוב בבן חכם (משלי כג, כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, שהוסיף גילה לאם על השמחה מה שאין כן באב אמר שמחה בלבד אבל האם שמחה וגילה.
ומצאתי לכמוה"ר "שי למורא" שכתב ח' פעמים חנוכ"ה עולה "בנים תלמידי חכמים" ונרמז בסוק בתהילים (קכז, ג) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן שכן "נחל"ת ה' בנים" בחושבן נר במילוי כזה "נו"ן רי"ש".
לזאת הקרבנות של הנשיאים שקורין בחנוכה היו כל הקרבנות יחד מספר רנ"ב, נגד רנ"ב אברים דנוקבא. הכל בא לרמז דחנוכה מסוגל להשפיע בנים זכרים, ולכן חנוכה בחושבן ט"ף סוד בנים וכן יש בפרשת הנשיאים שקוראים בימי החנוכה ט"ף פסוקים להורות על הסגולה הנפלאה שנעשית ע"י הדלקת נר חנוכה (עיין בספר חמרא טבא) וידוע מה שאמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ולדרכינו אפשר להסביר שגו"ף במניין חנוכייה ולכן בחנוכה אפשר להמשיך נשמות מהגוף העליון שהוא אוצר הנשמות הנמצא בעולם הבריאה ולכן המדקדק בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים.
ועוד אנו מניחים את הנרות על פתח הדלת מבחוץ כי יש לנו מזוזה מימין ונר חנוכה בשמאל, והשם הקדוש הנרשם על המזוזה הוא שד"י, "ומזוז"ה שד"י" מספר "בני"ם זכרי"ם". וכמו כן במנורת חנוכה אשר המנורה בחינת שם אדנ"י העולה מזוז"ה, ומכוונין בי"ג תיבות של הברכה לי"ג מכילין, אשר מנור"ה עם י"ג מספר שד"י, הוא ג"כ מספר בני"ם זכרי"ם.
וכן היה הנס על ידי "יהודה מכבי" העולה במספר "בנים", והרי לך טעם נוסף מדוע הזהיר בנר זוכה לבנים.
וכתב בספר הקדוש צבי לצדיק לכמוה"ר מבלאז'וב זיע"א (דרושים לחודש כסלו) שהמצווה האחרונה מכל ז' מצוות דרבנן היא נר חנוכה והמצוה הראשונה היא פריה ורביה והמצוות נעוצות סופן בתחילתן ולכן המקיים מצות נר חנוכה זוכה למצוות פריה ורביה והביא על זה רמז נפלא "להדליק נר חנוכה" בחושבן "פריה ורביה" וכן "להדליק נר חנוכה" כמניין "חתן וכלה".
וכן מצות נר חנוכה רומזת על איש וביתו וכל הרגיל בנר זוכה לבנים צדיקים שחוזר על פו"ר שכן אמרו ז"ל אין אשה אלא לבנים.
וידוע מה שאמרו חכמים (כתובות סג) השרוי ללא אשה שרוי ללא ברכה וכן אוקירו לנשייכו כי הכי דתתעתרו (ב"מ דף נט.) שבמאמרים אלו מבואר שכל זמן שאדם לא נשוי הוא חסר ולא שלם ולכן לא שורה בו הברכה ובחנוכה הרומז על עניין פריה ורביה נרמז שם הפרנסה היוצא מר"ת וס"ת פותח את ידיך והוא "פא"י חת"ך" שהוא בחושבן "להדליק נר חנוכה".
רמזים נוספים לבנים תלמידי חכמים
עוד כתב שם ומצאתי לכמוה"ר שי למורא זיע"א שכתב דאם תחשוב ח' פעמים את התיבה חנוכ"ה יעלה לחושבן בני"ם תלמיד"י חכמי"ם ונרמז בפסוק (תהילים קב"ז פסוק ג') "הנה נחלת הויה בנים שכר פרי הבטן" שכן נחל"ת הוי"ה בני"ם בחושבן נר במילוי כזה נו"ן רי"ש והמשך הפסוק שכ"ר פר"י הבט"ן בחושבן מצו"ת נ"ר חנוכ"ה וכן להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה בחושבן נחל"ת הוי"ה והפסוק מלמדינו שהם הבנים והתיבה הראשונה הנ"ה היא במניין ס' סוד התורה שבע"פ שבכחה להוליד דינים וסייגים גזרות חרמות ותקנות וכן ידוע שהפוסקים יש בכחם לפקוד עקרות כי הם בבחינת תושב"ע סוד אות ס' ולכן מי שבקי בכל הו' סדרי משנה נקרא גאון על שם ס' מסכתות (ס' בחושבן גאון שם הגדולים להרב חיד"א ערך גאון) המורה על התולדות.
ולכן הקרבנות של הנשיאים שקורין בחנוכה היו כל הקרבנות יחד מספר רנ"ב, נגד רנ"ב אברים דנוקבא הכל בא לרמז דחנוכה מסוגל להשפיע בנים זכרים ולכן חנוכ"ה בחושבן ט"ף סוד בנים וכן יש בפרשת הנשיאים ט"ף פסוקים להורות על הסגולה הנפלאה שנעשית ע"י הדלקת נר חנוכה [עיין חמרא טבא] והובא בשמו בספר כוחו דרשב"י להריא"ז מרגליות זיע"א ונרמז בתיבות הרגי"ל בנ"ר שכן הרגי"ל במניין רמ"ח שהם איברי הדכורא בנ"ר מניין רנ"ב שהם איברי הנוק'.
ודע כי חנוכה הוא סגולה לבנים והוא ע"פ המבואר במסכת חולין (דף צ"א ע"ב) שיעקב אבינו חזר על פכים קטנים ושם נאבק עמו המלאך ונפגמה כף רגלו ובזוה"ק יש שני שמועות בדבר פעם מבואר שרגל ימין נפגמה ופעם מבואר שרגל שמאל [עיין שע' ההקדמות דף ס"ג ע"א ושער מאמרי רשב"י סדר בראשית דף כ"ד ע"ב] וכתב כמוה"ר המקובל הרב דברי שלום שרעבי זיע"א אשר שני השמועות אמת כי זו"ן עומדים אחור באחור ורגל ימין של הזכר כנגד שמאל של הנקבה ופעם מדבר ברגל של זכר ופעם מרגל של הנקבה ולמעשה נפגמו הרגליים סוד הבנים ואנו מתקנים את הרגליים האלו בחנוכה ולכן המדקדק יפה בנר חנוכה זוכה לבנים זכרים ויתכן שלכן כ"ף יר"ך יעק"ב בחושבן להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה להורות שבגילוי האור נתקנת הירך שהיא בסוד הבנים ועל כן על ידי מצות נר חנוכה אנו מתקנים פגם הירך שנגע בגי"ד הנש"ה העולה גם כן בני"ם זכרי"ם והשכר על זה הוא בנים תלמידי חכמים.
אש הנרות מחנכת את הילדים
עצה טובה שעל ידה יוכל לעמוד בנסיונות הקשים מצעו בדברי הרה"ק ה'בת עין' זי"ע (דייה ויהי) על מה שאמרו חז"ל 'דמות דיוקנו של אביו נראתה לו ליוסף בחלון' ועי''ז ניצל מן החטא, כי 'חלון' ר"ת 'וציונו להדליקו, נר חנוכה'.
כלל גדול לעניין 'חינוך' הבנים שהרי 'חנוכה' הוא מלשון 'חינוך' כדאיתא בספה"ק כי זה יועיל לבנים להתגבר על יצרם בעת ה'נסיון' בתאוות עוה"ז ובהנאות אסורות, כשיזכרו 'דמות דיוקנו של אביהם', כשהבן יצייר בלבו ויזכר בהדלקת נרות חנוכה של אביו... באיזה אש בוערת חיות והתלהבות קיים זאת, ויעלה על לבו את ההתרוממות הרוח והנפש, והנאה של התעלות רוחנית נשגבה, בבחינת 'יפה שעה אחת של קורת רוח ביהדלקת נרות חנוכה' יותר מכל חיי העולם הזה...'
וכן זכירת הדלקת נר שבת בדמעות של עקרת הבית, וכיו"ב החיות ב'סעודות שבת' מרוממות עם שירות זמירות ותשבחות לצור העולמים, זאת נתן להם כח ואומץ לעמוד בתוקף כנגד פיתויי הרחוב וכוי, וזאת 'דמות אביו נראה לו בחל"ן - בהדלקת נר חנוכה שלוי, על כן, אף אם מרגיש בנפשו שאין לו 'הרגשים' מרוממים, או שמרגיש בעצמו 'קרירות' בדברים שבקדושה, בבחינת 'עצמות יבשות'. יזכור היטב, שאם יקיים המצוות מתוך חשקות והתלהבות, באופן שכל סובביו ייהנו' מהמצווה, בזה הוא קונה קניין עצום בנפש בניו ובנותיו, וחורט בלבם את אהבת ויראת ה' ובזה הוא יוצק בהם שמן קודש של 'עמידה בנסיונות' של כל הנאות ותאוות עוה"ז, נגד כל מה שהירחוב, מנסה לפתות את הינוער ואת הדור הצעיר... ובזה מקיים מצוות 'חינוך' בהידור רב, וזוכה לאורות ימי ה'חנוכה' ל'מהדרין מן המהדרין', אמן ואמן?'
על ידי הדלקת נרות בהתלהבות ובשמחה - זוכים לבנים תלמידי חכמים
מסופר על הגאון רבי חיים עוזר, שפעם אחת נקרעה לו החליפה, אז הוא נכנס אצל חייט אחד מקראקא, שיתקן לו את החליפה. כשהגיע לבית החייט, אמר לו החייט, שעכשיו הגיע זמן צאת הכוכבים - והוא צריך להדליק את נרות החנוכה. ואז מספר רבי חיים עוזר, שהחייט הזה, פשט את בגדי החול שלו, והלך ולבש בגדי שבת, והדליק את הנרות בהתלהבות רבה ובשמחה, וכך היה מזמר ושר עם בני ביתו בשמחה רבה שירי הלל והודאה להשי"ת. ואז נענה רבי חיים עוזר ואמר: עכשיו אני מבין, איך יצאו כל גדולי התורה מהעיר קראקא, שהרי כך הבטיחו חז"ל כי הזהיר בנר - הויין ליה בנים תלמידי חכמים.
והבני יששכר מוסיף בזה חידוש נורא, שאפילו אם כבר יש לו בנים, אלא שאינם הולכים בדרך התורה בעוונות הרבים, ע"י הזהירות והדקדוק במצוה הזו - הם נהפכים לתלמידי חכמים!! כי כך הבטיחו חכמינו ז"ל, שהזהיר בנר זוכה לבנים תלמידי חכמים. ובענין הזה, ישנו מעשה הפלא ופלא, וכך מספר הגאון בעל בית אברהם מסלונים, שפעם אחת הלך בעל יסוד העבודה עם הגבאי שלו ברחובה של עיר, וניגשה אליהם אשה אחת ושאלה: מי כאן הרבי? אז הגבאי תיכף הצביע על היסוד העבודה, ובעל יסוד העבודה מרוב ענוותנותו הצביע להיפך, שהגבאי הוא הרבי. וכך זה חזר ונשנה כמה פעמים. ואז, האשה התחילה לבכות ואמרה, אני אשה שבורה, ואתם עושים כאן צחוק ממני? מי כאן הרבי? אז נענה היסוד העבודה ושאל לה מה הענין: והיא סיפרה בבכי, שיש לה בת, שרחמנא ליצלן, ירדה מן הדרך, ועזבה את הבית, והיא לא יודעת מה לעשות איתה. שאל אותה הרב, האם הבת השאירה בגדים בבית? והאמא השיבה בחיוב. ואז הורה לה הרב, שתיקח מהבגדים של הבת ותעשה מהם פתילות לנרות ובשבת הבאה - תדליק מהם נרות שבת. וכך עשתה האמא. והנה, באותה שבת, באמצע הקידוש של ליל שבת נכנסה הבת לבית בפתע פתאום, ותיכף פרצה בבכי ואמרה: אני מתחרטת על כל מה שעשיתי, אני לא יודעת מה קרה לי, וכך ביקשה סליחה מאביה ואמה וחזרה לדרך המוטב, תהלות לאל יתברך.
והסביר הגאון בעל בית אברהם, שכאשר הדליקה האמא את הנרות בפתילות שעשתה מהבגדים שלה - אז זה גרם להדליק את הניצוץ בנשמתה של הבת, שהרי נר ה' נשמת אדם. והוסיף ואמר, שמכאן נלמד גם לענין הדלקת נרות החנוכה, שפירוש 'להדליק נר חנוכה' הוא שאתה בעצמך תידלק עם הנר חנוכה. שהנר חנוכה ידליק בך את הניצוץ שבנשמתך.
החפץ חיים היה נוהג לנסוע לעיתים קרובות אצל הגאון הצדיק רבי נחומקה מהורדונא, שאותו החשיב כמורו ורבו ללמוד ממנו ארחות מוסר מהנהגותיו והליכותיו בקודש. והנה, פעם אחת ישב החפץ חיים אצל רבי נחומקה בליל חנוכה. הלילה ירד, וכבר עברו כמה שעות וכבר כלתה רגל מן השוק ועדיין רבי נחום אינו מדליק את הנרות. רק בשעה מאוחרת, כאשר חזרה רעייתו של רבי נחום הביתה, אז הדליק את נרות החנוכה. החפץ חיים, לא עצר ברוחו, ושאל את רבי נחום לפשר הדבר, למה המתין לרעייתו כל כך הרבה זמן, והרי היתה יכולה לצאת ידי חובה בהדלקה של בעלה אפילו שאינה נוכחת בבית. ורבי נחומקה השיב לו כך: הלכה רווחת בידינו, שאם יש לאדם יש מעות מצומצמים שיכול לקנות בהם או נר חנוכה או נר שבת, הרי שנר שבת קודם משום שלום בית! זאת אומרת שבשביל שלום בית, מבטלים את הדלקות נרות חנוכה! אז תאר לעצמך, שהייתי מדליק את הנרות והרבנית היתה באה ורואה את הנרות כבר דלוקים - הרי היתה לה עגמת נפש מזה. אז כבר היה עדיף ע"פ ההלכה שלא הייתי מדליק את הנרות, כי הדלקת הגרות הזו גרמה לעגמת נפש ולהפר את שלום הבית, והרי שלום ביתו עדיף! ובפרט, שהרבנית מוסרת את נפשה כדי לאפשר לי להקדיש את חיי ללימוד התורה ולעבודת ה' והיא נהנית להיות נוכחת כשעת ההדלקה. נמצא, שהשלום בית מחייב אותי להמתין לה ולוותר על מעלת ההדלקה בזמן.
הגה"צ רבי שלום שבדרון היה מספר את המעשה הזה ומוסיף בזה תבלין, שהנה, לא רק שרבי נחומקה המתין לרעייתו והראה בזה את חשיבותו של שלום הבית, אלא שגם לאחר ששבה הרבנית הביתה באיחור כזה גדול (של כמה שעות), לא העיר לה דבר ולא הראה לה פנים זועפות, אלא תיכף ומיד פנה להדליק את נרות החנוכה בשמחה רבה כדי לקיים המצוה כתיקונה. כזה ראה וקדש!
למדנו מכאן, שעם כל ההתלהבות והשמחה בהדלקת הנרות, צריך להיזהר שלא להדליק באופן שייגרם איזה עגמת נפש וחוסר שלום בית עם בני ביתו. וצריך להתבונן בזה, כי פעמים, שאדם כל כך מדקדק ומסלסל בפרטי המצוה עד שזה עצמו גורם להעכיר את אוירת השמחה בבית ולבטל את שלום ביתו, באופן שיצא שכרו בהפסדו, כי במקום לשמור את עיקר העבודה, אחז בטפל והניח העיקר. וכבר הזהירנו מרן החיד"א בזה בספרו מורה באצבע (אות רמה-רמו) כי זהו כלל גדול בעבודת ה' לשמור העיקר ולהוסיף ולא לזלזל בעיקר ולשמור התוספת. והגאון רבי חיים פלאגיי קילס את דבריו בספרו מועד לכל חי(סי' יא אות כג), יעויין שם.
.svg)