מאמרי הזוהר הקדוש • פרשת בא

כ"ו טבת תשפ"ו | 15/01/2026 | 20:38

קידוש החודש - החדש הזה לכם ראש חדשים

אמר רבי יצחק לא היתה צריכה התורה להתחיל אלא ממצות קידוש החדש מפני שביציאת מצרים היתה התחלת תיקון השכינה כי אז נתקנו נשמות ישראל, והיו ראויים לקבלת התורה. והיה יחוד גדול של קוב"ה ושכינתיה, והתחדשו כל העולמות לאחר חטא אדה"ר. וא"ת א"כ היה צריך לומר החדש "הזאת" ולא הזה, כיון שעתה הוא עיקר תיקון השכינה, אלא מכיון שיש עתה יחוד של ז"א עם המלכות, במקום שהזכר נמצא לא מזכירים את הנקבה. ואמר החדש הזה "לכם" כי כל ההתחדשות הזו היא לכם עם ישראל, ולא לאומות העולם החשובים כבהמות ולא כבני אדם.

בא דף לט ע"ב

אָמַר רִבִּי יִצְחָק, לָא אִצְטָרִיךְ אוֹרַיְיתָא לְמִכְתַּב אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים[א] לא היתה צריכה התורה להתחיל לכתוב את התורה מבראשית אלא מהמצוה הראשונה שהיא מצות קידוש החדש. מַאי טַעְמָא מה הטעם. מִשּׁוּם דְּשֵׁירוּתָא דְּסִיהֲרָא הָוֵי מפני שהתחלת התחדשות הלבנה היתה ביציאת מצרים שהיא התחלת תיקון השכינה, כי ע"י חטא אדה"ר, נפגמה נשמתו ונפגמו כל הנשמות שהיו כלולות בו, והחלו להתקן בדור המבול ובדור הפלגה ובדור סדום וסימנם אמס"ה ר"ת אנוש מבול סדום הפלגה, עד שבמצרים התחילה להראות בחינת הזהב שבהם, וביציאת מצרים נתקנו אלו הנשמות והיו ראויות לקבלת התורה והיה העולם מתוקן והשכינה ראויה ליחוד. וְעַל דָּא, אוֹרַיְיתָא הָוָה אִצְטָרִיךְ לְמִכְתַּב מֵהָכָא, דְּהָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְקַשַּׁר מִלָּה ועל זה התורה הייתה צריכה להתחיל ולהכתב מהחדש הזה, שהרי במצוה זו של קידוש החדש נקשרת השכינה בקב"ה שהוא ז"א[ב] כי ע"י זה נתקנת המלכות ואז היא מזומנת לזווג.

וְלָא קַשְׁיָא דְּלָא כְּתִיב "זֹאת" הַחֹדֶשׁ הַזֹּאת ושואל דלכאורה יותר נכון לומר החודש "הזאת" בלשון נקבה, שמורה על המלכות שעתה מתחדשת ונתקנת ומזומנת ליחוד, ומדוע כתוב החדש "הזה", ומשיב דזה לא קשה דְּהָא זֶה וְזֹאת כְּחַד מִתְקַשְּׁרִין שהרי זה שהוא ז"א וזאת שהיא המלכות כאחד מתקשרים בסוד היחוד. וּבְאָתָר דְּאִית בֵּיהּ דָּכָר וְנוּקְבָּא כַּחֲדָא ובמקום שיש בו יחוד וקשר של זכר ונקבה כאחד, לֵית שְׁבָחָא אֶלָּא לִדְכוּרָא אין השבח ראוי להינתן אלא לזכר, ולכן כתוב החדש הזה שהוא ז"א להורות שעיקר התיקון הוא ע"י ז"א שהוא הזכר. וְעַל דָּא ועל זה כתוב רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה כי ז"א הנקרא "ראשון" שיחודו עם הנוק' שנקראת חדשי השנה, כי החדשים הם בנוק', הוא "לכם" לעם ישראל לתועלת, והשפע והארה לכם. לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה וַדַּאי שהיא השכינה בחי' המלכות והיא משפיעה עלינו. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, לָכֶם תְּרֵי זִמְנֵי לָמָּה שאל רבי יהודה את רבי יצחק מדוע כתוב שתי פעמים לכם? שהרי כתוב החדש הזה "לכם" ואח"כ ראשון הוא "לכם". אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מִנַּיְיהוּ אִשְׁתַּמַּע יַתִּיר אמר רבי יצחק לרבי יהודה, מב' פעמים לכם נשמע ונלמד יותר שהיחוד של זו"ן הוא לטובת ישראל. כְּמָה דִּכְתִּיב (דברים לב, ט), כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ אִתְקַשְּׁרוּתָא דָּא לָכֶם כמו שכתוב כי חלק ה' עמו כי כל ישראל הם בבחי' בנים של הקב"ה וכל אומות העולם חשובים כבהמות ולא כבני אדם. ולכן, ההתקשרות הזאת של יחוד זו"ן הנעשה ע"י מצות החדש היא לכם לתועלת שלכם, וְלָא לִשְׁאַר עַמִּין ולא לשאר אומות העולם, כי השכינה מקבלת השפע ואנחנו בניה והיא משפיעה לנו.

התחדשות הלבנה

בכל ראש חדש שהוא העת וזמן שהלבנה מתחדשת, נותנים לסטרא אחרא חלק השעיר לחטאת שהוא חלקו של עשו כדי שיהיה עסוק וישמח בחלקו, וכך עם ישראל יוכלו להתקדש ולהתעלות בלי שהסט"א יפריע להם הפרעות.

פקודי דף רסט ע"א

תָּא חֲזֵי בא וראה, בְּכָל רֵישׁ יַרְחָא וְיַרְחָא, כַּד סִיהֲרָא אִתְחַדְּשָׁא בכל ראש חדש וחדש כאשר הלבנה שהיא השכינה הקדושה מתחדשת, יָהֲבִין לֵיהּ לְהַאי קֵץ כָּל בָּשָׂר, חוֹלָקָא חֲדָא יַתִּיר עַל קָרְבָּנִין נותנים לו לזה קץ כל בשר שהוא הסטרא אחרא חלק אחד יותר על הקרבנות שהוא רגיל ליקח מהם, לְאִתְעַסְּקָא בֵּיהּ, וְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּחוֹלָקֵיהּ כדי שיתעסק בו וישתמש בחלקו שלו ובמזונו מצד השמאל, וִיהֵא סִטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ ואז יהיה חלק של ראש חדש הצד של עם ישראל מהימין לבדם ולא יתערב עם שמחת ישראל, בְּגִין דְּיִתְאַחֲדוּן בְּמַלְכֵיהוֹן כדי שיתאחדו עם ישראל במלכם בקב"ה לבדם ולא תהיה לס"א יניקה בתוכם.

וְדָא אִיהוּ שָׂעִיר, בְּגִין דְּאִיהוּ חוֹלָקָא דְּעֵשָׂו וזה החלק שמקבל קץ כל בשר שהוא הס"א, הוא חלק משעיר החטאת של ראש חדש, לפי שהשעיר הוא חלק של עשו שהוא הס"א, דִּכְתִּיב בֵּיהּ שָׂעִיר שכתוב בו בעשו שעיר, (בראשית כז, יא) הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר. וְעַל דָּא אִיהוּ אִשְׁתַּמַּשׁ בְּחוֹלָקֵיהּ שהוא מקבל חלק משעיר זה הוא הס"א משתמש בחלקו מתמצית של חלקם של עם ישראל, וְיִשְׂרָאֵל אִנּוּן מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּחוֹלָקֵיהוֹן ועם ישראל הם משתמשים בחלקם שזה עיקר השפע. בְּגִין כָּךְ כְּתִיב לפיכך כתוב, (תהלים קלה, ד) כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ והם מקבלים עיקר השפע.

עם ישראל אוחזים במלכות העליונה ומקבלים אורם מהשמש שהוא ז"א דאצילות

רבי יוסי אמר עשה הקב"ה את הירח לקדש בו את החדשים כי ישראל עושים חשבון השנים לפי הירח, ואומות העולם לפי מהלך השמש, ולכאורה נראה שהשמש עדיף מן הירח א"כ מדוע מונים ישראל לירח, אלא דע לך שבודאי הירח הוא למעלה מן השמש כי הירח הוא בחינת המלכות של עולם האצילות, והשמש שאומות העולם מונים לה היא בעשיה התחתונה-עוה"ז, והיא מאור הירח העליון שעם ישראל מונים לו, ותראה מעלתן של ישראל שהם אחוזים וקשורים במלכות דאצילות ומקבלים כח מהשמש העליון שהוא ז"א דאצילות, ויותר גבוה-מבינה דאצילות האמא העליונה וז"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום.

ויחי דף רלו ע"ב

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (תהלים קד, יט) עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שמש ידע מבואו וְגו'. עָשָׂה יָרֵחַ בְּגִין לְקַדְּשָׁא בֵּיהּ רֵישׁ יַרְחִין ברא הקב"ה את הירח כדי לקדש בו ראשי חדשים, וְרֵישׁ שַׁתִּין וראשי שנים. וּלְעָלְמִין סִיהֲרָא לָא נָהִיר אֶלָּא מִשִּׁמְשָׁא ולעולם הירח אינה מאירה אלא מן השמש, וְכַד שִׁמְשָׁא שָׁלִיט, סִיהֲרָא לָא שָׁלְטָא וכאשר השמש שולט הירח אינה שולטת. כַּד אִתְכַּנִּישׁ שִׁמְשָׁא, כְּדֵין סִיהֲרָא שָׁלְטָא וכאשר השמש נאסף ושוקע אז הירח שולט, וְלֵיכָּא חוּשְׁבַּן לְסִיהֲרָא אֶלָּא כַּד אִתְכַּנִּישׁ שִׁמְשָׁא ואין חשבון לירח אלא כאשר נאסף השמש.

וְתַרְוַויְיהוּ עָבַד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַנְהָרָא ואת שניהם ברא הקב"ה כדי להאיר על הארץ. הָדָא הוּא דִכְתִיב וזה מה שכתוב, (בראשית א, יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וְגו'. ומש"כ וְהָיוּ לְאוֹתוֹת, אִלֵּין שַׁבָּתוֹת הם השבתות הנקראים אות, דִּכְתִּיב, (שמות לא, יג) כִּי אוֹת הִיא הרי שהשבת נקראת אות, ולמעשה יש ג' אותות אות שבת אות ברית ואות תפילין, ור"ת שלהם ש'ב'ת' ש'בת ב'רית ת'פילין. וּלְמוֹעֲדִים, אִינּוּן יוֹמִין טָבִין ולמועדים הם ימים טובים. וּלְיָמִים, אִלֵּין רֵישֵׁי יַרְחִין אלו ראשי חדשים. וּלְשָׁנִים, אִלֵּין רֵישֵׁי שָׁנִין אלה ראשי שנים, וכל אלה הזמנים אי אפשר לחשב רק על פי הירח שמתחדש משלושים יום לשלושים יום. דְּלֶהֱווּן אוּמּוֹת הָעוֹלָם עָבְדִין חֻשְׁבַּן לְשִׁמְשָׁא, וְיִשְׂרָאֵל לְסִיהֲרָא וברא הקב"ה את השמש ואת הירח כדי שיהיו אומות העולם עושים חשבון לשנים לפי מהלך השמש וישראל לפי מהלך הירח.

וְאָזְלָא הָא, כִּי הָא דְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וזה הולך לפי מה שאמר ר' אלעזר על הפסוק, כְּתִיב, (ישעיה ט, ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה. ומפרש הִרְבִּיתָ הַגּוֹי, אִלֵּין יִשְׂרָאֵל אלו ישראל שנאמר עליהם "גוי", דִּכְתִּיב בְּהוּ (דברים ד, ז) כִּי מִי גוֹי גָדוֹל. וּכְתִיב, (דברי הימים א יז, כא) גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. לוֹ, בְּגִינֵיהּ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה (מַמָּשׁ) בשביל עם ישראל הגדלת את השמחה, דָּא סִיהֲרָא, דְּאִתְרַבִּיאַת בִּנְהוֹרָא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל דהיינו שזה הירח שמתגדל באורו בשביל עם ישראל. אוּמּוֹת הָעוֹלָם לְשִׁמְשָׁא, וְיִשְׂרָאֵל לְסִיהֲרָא נמצא אומות העולם מחשבים השנים ופועלים לפי השמש וישראל ללבנה, הֵי מִנַּיְיהוּ עָדִיף ושואל איזה מהם עדיף כי לכאורה נראה לומר שהשמש יותר עדיף. וַדָּאי סִיהֲרָא לְעֵילָּא ומשיב ודאי הירח יותר עדיף כי הוא למעלה באצילות כי הוא בחי' מלכות דאצילות[ג], וְשִׁמְשָׁא דְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם, תְּחוֹת הַאי סִיהֲרָא הוּא והשמש שאומות העולם מונים לה מקומה בעשיה התחתונה בעוה"ז למטה מן הירח העליון שעם ישראל מונים לו, וְהַהוּא שִׁמְשָׁא מֵהַאי (ס"א סִטְרָא) סִיהֲרָא נָהִיר והשמש של אומות העולם מאיר מכח הירח העליון של עם ישראל.

חֲמֵי מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לְהוּ ראה מה בין ישראל לאומות העולם. יִשְׂרָאֵל אֲחִידוּ בְּסִיהֲרָא, וְאִשְׁתַּלְשָׁלוּ בְּשִׁמְשָׁא עִלָּאָה ישראל אחוזים וקשורים במלכות דאצילות ומשתלשלים מהשמש העליון שהוא ז"א, וְאִתְאַחֲדוּ בַּאֲתַר (בֵּיהּ) (ס"א דְנָהִיר לְשִׁמְשָׁא) דִּנְהִירָא מִשִּׁמְשָׁא עִלָּאָה, וּמִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ ומתאחזים עוד יותר גבוה ממקום שמקבל השמש את אורו, שהוא מן הבינה העליונה. כי נה"י דאמא מתלבשים בתוך ז"א בסוד מוחין וממילא ישראל אחוזים גם בבינה העליונה ומתדבקים בה, דִּכְתִּיב, (דברים ד, ד) וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה שהוא בחי' ז"א אֱלֹהֵיכֶם בחי' מלכות חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם בבינה שהיא נשמת חיים.

א. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמור, החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם וכו'.

מדוע אמר הקב"ה למשה ולאהרן, ולא למשה בלבד כמו תמיד?

אלא מפני שקידוש החדש בשלשה, אמר הקב"ה להם אני ואתם נקדש את החדש - ואז נתעטף הקב"ה בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן, וקרא למיכאל וגבריאל ועשה אותם כשלוחי החדש ואמר להם: כיצד ראיתם את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה? לצפונה או לדרומה? כמה היה גבוה? ולאן היה נוטה וכמה רחב?

אמר להם כסדר זה יהיו בני מקדשים את החדש, על ידי זקן עם טלית מצויצת, ועוד שנים עמו, ועל ידי עדים.

והיא מצוה הראשונה שנצטוו ישראל ע"י משה רבינו, ולכן אמר בארץ מצרים, כי שאר המצוות שבתורה נצטוו בהר סיני, והיא יסוד לכל קדשי ישראל, כי ע"י קידוש החדש נקבעים חגי ישראל, ואם לא היו לנו מועדים ומצוותיהם וקדושתם, לא נשתנינו משום אומה ולשון, לכן ניתנה לישראל מצות קידוש החדש קודם כל המצוות.

וכידוע שנתקשה משה על מולד הלבנה באיזה שיעור תיראה ותהיה ראויה לתהקדש. והראה לו הקב"ה את הלבנה באצבע ואמר לו כזה ראה וקדש. וכיצד הראה לו, הרי לא דבר עמו אלא ביום שנאמר "ויהי ביום דבר ה'", אלא סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה. (שמות רבה בא אות כ').

וראה, ה'חדש ה'זה ל'כם ר'אש ח'דשים ר"ת גי' רמ"ח וס"ת החוד'ש הז'ה לכ'ם מש"ה, כי זו המצוה הראשונה שמשה קיבל למסור לנו, והיא שקולה כרמ"ח מצות עשה, ויש למצוה זאת כח של כל רמ"ח מצות עשה, ואם אנחנו מקדשים מצוה זו כפי שצריך, אז כל המצוות שלנו מתקדשות. וכפי שהסבירו רבותינו על מילת "בראשית" שתרגם הירושלמי "בחכמה" ברא ה', והנה חכמ"ה במילוי חי"ת כ"ף מ"ם ה"י גימט' תרי"ג, וא"כ במילה הראשונה יש בה שורש של כל התורה כולה, והיא שורש הבריאה בקדושה.

וידוע מה שביאר רבי שמשון מאוסטרופולי הי"ד מש"כ בגמרא (שבת קמז:) אמר ר' חלבו: חמרא דפרוגיתא (רש"י, שם מדינה שיינה משובח), ומיא דדיומסת, קפחו עשרת השבטים (רש"י, שהיו בעלי הנאה, ועסוקים בכך, ולא היו עוסקים בתורה, ויצאו לתרבות רעה), ר' אלעזר בן ערך אקלע להתם אמשיך בתרייהו, איעקר תלמודיה, כי הדר אתא קם למקרי החדש הזה לכם, וקרא החר'ש הי'ה לב'ם. והסביר הרב שמשון מאוסטרופולי מדוע טעה רק באותיות אלו, כי יש קליפה אחת שסגולתה לשכח הלימוד ונקראת רי"ב, ויש לה תר"ה חיילות, וכתוב על מצח משיח בן דוד אותיות כד"ת לבטלה, ולכן החליף אותיות דז"כ מהחד'ש הז'ה לכ'ם לאותיות רי"ב וקרא את הפסוק "החרש היה לבם" שעולה גי' 605 שהם תר"ה חיילותיה המשכחת את הלימוד, ואילו "החדש הזה לכם" גי' 425 שהם שם כד"ת הכתובה על מצחו של משיח בן דוד שמבטל הקלי' הזו, וגם משי"ח ב"ן דו"ד גי' כד"ת.

ולכן הגמרא אומרת, בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודי, כי אותיות תורה הם ממש תר"ה, וע"י לימוד התורה מבטלים תר"ה חיילותיה.

ולכן מצוה ראשונה "החדש הזה לכם" גי' כד"ת כמנין "משיח בן דוד" כי התכלית של כל המצות היא להגיע אל הגאולה השלימה עם משיח בן דוד.

רא"ש חדשי"ם גימ' 863 כמס' "גלגלת נוקבא רחל", כי עתה בחדש זה מתקנים הגולגולת של נוק' רחל כנודע.

ב. ביציאת מצרים נעשו ישראל חדשים כבריה חדשה, משום שקבלו על עצמם עול תורה ומצוות, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וז"ש התחדשות זו שקבלתם עתה ביציאת מצרים היא שלכם בלבד, כי החידוש של בריאת העולם הוא לכל הברואים, אבל חידוש זה הוא רק שלכם, והוא העיקרי, והוא "לכם", בידכם לעד, כי כמו שעתה אתם נגאלים מהגלות הראשונה גלות מצרים ומתחדשים התחדשות נפלאה, כי מקבלים עתה את התורה הקדושה, כן אחרי גלות בבל תתחדשו בחידוש נפלא היא תורה שבע"פ תלמוד בבלי וירושלמי. ואחרי גלות יון התגלו סתרי תורה. ובגלות הזאת האחרונה ג"כ עם ישראל יתחדש בחדש ניסן, כמש"כ, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, והיא גאולת עולמים, והיא התגלות של מלך המשיח שיגלה את שער החמישים שהוא פנימיות תורת הקבלה כמרומז: משי"ח ר"ת 'משיח 'יגלה 'שער 'חמישים, וכן משיח אותיות יש-מח.

ג. ובדמשק אליעזר כתב בזה: סיהרא מלכות דאצילות לה מונין ישראל שיהיה לה ימים טובים ע"י יחודים קדושים. אבל שמשא שמונין אומ"ה הוא מטטרון המולך בעולם היצירה ומושל שם, ובפרט בזמן הגלות בימי החול הוא מושל בכל, כי מטטרו"ן וסנדלפו"ן הם מסתעפים מן השכינה. עכ"ל. ומובן מדוע הלבנה במעלה גבוהה יותר מהשמש, כי מדובר על הלבנה שהוא מלכות דאצילות, והשמש ביצירה בחינת מטטרו"ן.