לא לעזוב את התורה | סיפורים מבהילים על מעלת עסק התורה

רבי נהוראי אומר (סנהדרין צט.): כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, עליו הכתוב אומר: "כי דבר ה' בזה".

מו"ר מופת הדור רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, היה מספר בדחילו ורחימו את המעשה עם הדיבוק, וזה תוארו:

איש היה בקלם, סוחר בר אבהן ובר אוריין, ושמו רבי נטע, ולו בת יחידה, אשר בבא העת השיאה לבחור בן ישיבה ותלמיד חכם מופלג, ונתן לו נדוניה כמה אלפי רובל, וכמה שנים האכילם על שלחנו, והחתן ישב ועסק בתורה.

כשנשלם הזמן המדובר, וירד הזוג מעל שלחנו, התחילה אשת האברך לטעון טענה של "וכי תאמרו מה נאכל"?

ענה לה הבעל, שאינו יכול להיפרד מהתורה ולעסוק במסחר, ולהשליך ח"ו את כל תורתו לים. עד שהשיאתו עצה ואמרה: אנו נקח את כסף הנדוניה ונפתח 'בית מסחר', ואני אעמוד שם כל היום. חוץ משתי שעות ביום שאתה תעמוד, ושאר השעות תוכל להמשיך ללמוד תורתך כמקדם, הבעל הסכים, וכן עשו.

והנה, בשלשה חודשים הראשונים אמנם נהג כך, אבל אחרי זה כבר נהפכו שתי השעות לארבע שעות, ואחר כך לשמונה וכו'. עד שהשתקע כולו במסחר, ולא היה לו זמן אפילו לפתוח גמרא...

ויהי היום, במוצאי שבת קודש אחת, אחרי חצות לילה, בחוץ ירד שלג כבד בסופות וסערות, והאשה יצאה לחוץ לשפוך חבית של מים לא נקיים, והנה כשחזרה הרגישה כאילו היא נחנקת ואינה יכולה לדבר.

בעלה רץ מיד והבהיל רופא לביתו, אשר לא ידע מה לעשות עמה. למחרת הלך איתה ודרש ברופאים רבים, וגם נסעו לעיר 'וינה' שם הרופאים הגדולים ביותר, אך כולם העלו חרס בידם. אף אחד לא ידע לומר מה מקור המחלה.

התחילו לדבר בעיירה אולי זה 'דיבוק' שנכנס בתוכה, ומשכך, נסעו הבעל והאשה לעיר סטוצ'ין, אשר שם היה מקובל ושמו רבי מנחם מנדל ז"ל, שהיו נוסעים אליו בעניינים שכאלו...

משבאו לפניו, שאל את הדיבוק איזה דבר, ולפתע שמעו קול עונה, וכידוע שכאשר הדיבוק מדבר בטן החולה מתרוממת, אבל השפתים אינם מתנענעות, ורק הקול יוצא, וכך היה אצלה.

אז נבהלו כל השומעים ואמרו, אהה, הנה 'הדיבוק'. אבל הצדיק רבי מנחם מנדל אמר, כי עדיין אינו יודע אם אכן כך הוא, ושאל אותו: מי הולך אתך? [כלומר עם נפש המגולגל באשה].

ויאמר: חמשה מלאכי חבלה... וישאל אותו: מה שמם? ויאמר לו: כך וכך. אז אמר רבי מנחם מנדל, כי נכון אמר, ואכן זהו 'דיבוק' אמיתי.

ואז התחיל לשאול אותו, שיאמר מי הוא... ויאמר, כי היה מלפני כמה עשרות שנים, בחור בישיבת בריסק, ואחר כך נסע לאפריקה, וחבריו קלקלו אותו שם. ועבר כמעט על כל התורה כולה, ואחר כך היה נוסע בעגלה, ונפל ממנה ונהרג, וכך היה מתגלגל והולך בעולם עד עכשיו, בליווי מלאכי חבלה שהיו מלקים אותו בשבטים של אש...

אמר לו: למה לא עשית תשובה קודם מיתתך? ענה לו הדיבוק, כי מתוך הבהלה שנבהל בעת נפילתו מהעגלה, לא הספיק להרהר בתשובה... אחר כך שאל אותו: מה לך ולאשה הזאת שגרמת לה ייסורים נוראים כל כך?

והתחיל לצחוק בקול, ויאמר: אמה של אשה זאת ואמו של בעלה [ששתיהן נפטרו לעולמן], פנו בבקשה למעלה בשמים, ודרשו שאני אכנס בה ואגרום לה ייסורים, כי אם לא זאת, לא היה לה תקומה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. מפני שביטלה את בעלה מעסק התורה.

כיון ששמעו כך, אמר רבי מנחם מנדל לבעל שיבטיח לחזור לתורה, וכן עשה. וגם רבי מנחם מנדל הבטיח ללמוד משניות לעילוי נשמתו של הבחור 'הדיבוק', וגם התנדב סכום של נרות להדליק בבית הכנסת עבורו, ואחר כך קיבץ רבי מנחם מנדל בחדרו מנין של עשרה אנשים שיאמרו תהלים, והוא עמד מאחוריהם, וביקש מהדיבוק לצאת מן האשה, מן האצבע הקטנה שברגלה, והסכים הדיבוק לעשות כן...

ואז הושיבו את האשה על כסא באמצע החדר, ופתאום נפלה והתגלגלה מן הכסא לארץ, ויצא קול אדיר ממנה "שמע ישראל", וכו', עד ששמעו את הקול בכל סטוצ'ין, ואחר כך פקעה ציפורן הזרת מרגלה, וגם נופצה זכוכית אחת מהחלון, ולאחר מכן נרפאה, וחזר הבעל לתורתו כהבטחתו.

עונשו של המזלזל בערכה של תורה

ועוד מעשה נורא שמי שעוזב את התורה נופל ביראת שמים, ואח"כ נופל מנכסיו ונפטר מן העולם:

מעשה בשני אחים יראים ושלמים, אשר נהגו כיששכר וזבולון, האחד היה יושב תדיר ועוסק בתורה, ואילו השני היה סוחר עשיר שעסק בפרקמטיא ותמך באחיו הלמדן ביד רחבה, למען יוכל לשקוד בלא עול על דלתי התורה.

לימים, ניצנץ במוחו של האח העשיר רעיון וכל כוונתו היתה אך לטובה. יום אחד, בבואו אל אחיו הלמדן להעניק לו את תמיכתו הרחבה, נענה ואמר לו: האמנם זו תהא תכליתך, אחי היקר, וכי כך תשאר עני ואביון כל ימיך, ותשא עיניך לשולחנם של אחרים, האינך סבור כי הגיע כבר הזמן בו תתן דעתך לביסוס מעמדך הכלכלי.

וכי מה אעשה? נדהם האח הלמדן. וכי אטוש את לימוד התורה חלילה ואצא למסחר? ובכלל, הלא אין לי משלי ממון מאומה, הכיצד אצא לסחורה?! חס ושלום! מיהר האח העשיר להשיב, לא להוציאך מבית המדרש נתכוונתי, תורתך יקרה לי עד מאד, והראיה שהרי כל השנים הנני תומך בך, למען תוכל להתמיד בלימודך. אלא שמבקש אני להציע בעבורך תכלית, אשר תזכה אותך לשני שולחנות - תורה וגדולה.

הנני מעניק לך סכום כסף גדול ונכבד, למען תוכל להתחיל לסחור בו במעט מאד טירחה, רוב שעות היום תוכל להמשיך לשבת בבית המדרש, ורק זמן מועט בלבד תקדיש לעשיית סחורה באמצעות הסכום הנכבד שברשותך.

נכנסו הדברים בלבו של האח הלמדן, והוא גמר אומר לנסות ולבדוק את ההצעה. באותו מעמד מנה האח העשיר על כף אחיו הלמדן מאתיים אדומים זהב, סכום עתק, ואיחל לו הצלחה מקרב לב.

חלפו ימים, וההצלחה במסחר האירה פניה גם לאח הלמדן, מעט הזמנים שהקדיש לסחורה הכפילו ושלשו את מאתיים אדומי הזהב שברשותו, והונו העצמי הלך וטפח, כיון שראה עד כמה אפשר להרויח בזמן כה מועט, החליט לנסות להרחיב קימעא את הזמן המיועד לו למסחר, עד אשר הודרו רגליו של הלמדן כליל מבית המדרש. הוא הפך לסוחר גדול ועשיר אשר עסקיו פרצו בכל הארץ, ואך בקושי מצא לו זמן לפתוח ספר ולהציץ בו.

ב'יומא דפגרא' אחד, מצאו להם שני האחים העשירים זמן להיפגש ולשבת קימעא בצוותא, שכן במשך כל ימות השנה מנעו העסקים מהם מנוחה, ואפילו ל'שבת-אחים' לא מצאו להם שעה. נענה האח העשיר ואמר לאחיו הלמדן לשעבר: האמן לי, כי למרות טרדותי ועיסוקי המרובים, מוצא אני לי בכל יום זמן, להודות ולהלל לבורא העולם, על אשר נתן בליבי לעוץ לך עצה כה טובה אשר בזכותה יצאת מן המיצר למרחב מבחינת הפרנסה, אולם יחד עם זאת אגלה לך את לבי ולא אכחד, כי שימחתי בכך איננה שלימה, בכל יום ויום מייסרני מצפוני מחדש על היותי הגורם להוציאך כליל מבית המדרש. הקב"ה יודע ועד, כי לא לכך התכוונתי חלילה וחס, ולא לזאת נשאתי את נפשי.

פתח האח הלמדן בגסות רוח וברוחב לב ואמר: נו, נו, אילו יושב הייתי היום ושוקד על תלמודי כמו אז בימים ההם, הרי לא הייתי מגיע להיות עשיר כיום הזה. אך יצאו דברי האיוולת מפיו, וזרם אדיר של דם פרץ מחוטמו של הדובר. מתחילה עוד נדמה היה כי מדובר בדבר פעוט גרידא, אך מרגע לרגע הלך זרם הדם וגבר, עד אשר הגיע למצב של פיקוח נפש, משפחת העשיר לא חסכה בממון ועד מהרה הוזעקו אל החולה טובי הרופאים, אולם מאמציהם לא נשאו פרי והדם המשיך לזרום.

בינתיים נפלה על החולה תרדמה, אולם מהרה הקיץ, ובקול רם פתח ואמר: סלקו את הרופאים מעלי, כל מאמציהם יהיו לשוא, כי כבר נגזרה הגזירה ואין כל אפשרות לבטלה. דעו לכם, המשיך החולה ואמר לסובבים אותו, כי רגעי ספורים! החרישו לי אפוא, ואספר באוזניכם את אשר חלמתי ברגעים אלו. בתנומתי הקצרה, באה אלי התורה הקדושה בחלומי, וסחה לי כי דיני נגזר להסתלק מהעולם על אשר זלזלתי בכבודה וביישתיה לאמור, כי לימוד התורה גורם חלילה למניעת הטוב מבעליו. ככלותו לדבר את דבריו אלה, השיב האיש את נשמתו לבוראו. ישמע חכם ויוסיף לקח, וידבק בכל עת מצוא בתורה הקדושה כי היא מקור החיים.