פרשת תולדות - חס"ה לשבת

במה תלויה הגאולה? איך ביטל המהרש״א את גזירת הכנסיה ביום שנפטר? ולמה מסתכלים בכפות הידיים ובצפורנים לאור הנר של ההבדלה? • חידוש סיפור והלכה לפרשת תולדות

ג כסליו תשפ"ז | 13/11/2026 | 09:32

חידוש

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (כה, יט)
כתב בעל הטורים (כאן) וזה לשונו, על פני כל אחיו נפל, וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק, לומר, כשיפול ישמעאל באחרית הימים, אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק.
ושואל האלשיך הקדוש, מדוע לכל הגלויות הקודמות נקבע מספר שנים קצוב מראש, כנאמר במצרים, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו, יג), וגלות בבל שבעים שנות. ואילו לגלותנו, הנקראת "גלות אדום", לא נקצב סך שנים מוגדר מראש.
ומתרץ, שכל הגלויות תלויות בשר של האומה, וכעבור מספר שנים קצוב, הוא מאבד את כוחו לשעבד את עם ישראל, והם נגאלים מידיו. אבל השר של אדום, שואב את כוחו ממקור מסויים, והוא ילך ויתעצם כל עוד יתווסף לו כח. מיהו השר, ומהו מקור כוחו?
כי ידוע ש"סמא"ל" הוא שרו של עשו הוא השטן הוא יצר הרע. וכידוע שהס"מ שואב את כוחו רק מהעבירות והעוונות! ולכן אם רוצים אנחנו להביא לסיום הגלות, עלינו לחסל את מקור כוחו של שרו של עשו. והדבר יעשה על ידי תוספת מצוות, ותשובה על העבירות. וכבר אמרו חז"ל (סנהדרין צז:) כבר כלו כל הקיצין, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה!

"לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ" (כה, כא)
כשאדם רואה שחברו חולה, לא די שיברכו שיהיה לו רפואה שלימה ודיו, אלא צריך הוא להתפלל עליו תפילה ממש, שיאמר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו וכו'. ואפילו שפעמים די בברכתו הקצרה שהיא מתקבלת, כגון ביום שיש שעות טובות, מכל מקום ראוי לאדם להתפלל כנגדו תפילה גמורה. וזאת היות והבן איש חי מסביר שכאשר מתפללים עושים כלי לישועה, ואז האדם זוכה לישועה שלימה לא זמנית, ולכן "לנוכח אשתו" היינו שהתפלל תפילה שלימה שמיוחדת עבורה, לעשות כלי מיוחד לאותה תפילה.
ובפרט אם התפילה היא בדמעות, כמו שכתוב שערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב:), וכמו שכותב החתם סופר שהתפילה בדמעות קורעת את כל הרקיעים ופותחת השערים, היות והדמעות הן כמו מים שמחלחלות מתחת לדלת ונכנסות, ואין צורך לדפוק על הדלת ולהמתין שתפתח הדלת. כך הן הדמעות, נכנסות היישר פנימה ללא ש"יפתחו" את הדלת.

סיפור

"וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ" (כה, כב)
פעם בכה בעל עגלה לפני מורנו ורבנו החפץ חיים זי"ע שהסוס שעמו היה מנהיג את עגלתו נפל ומת, ובזה איבד את מקור פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. נענה לו החפץ חיים ואמר, אכן, לך נאה לבכות, לך יאה למרר בבכי, כי אם הינך חושב שהסוס הוא זה שפרנס אותך עד היום, אכן במות המפרנס ראוי לבכות. אך אם אתה שומע לי, תאמין שכל פרנסתך היא מידי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, אז תבין, כי מה לך אם הסוס חי או מת, הלא אינו כי אם אמצעי ואין לו כל השפעה על מצב פרנסתך. (הובא בספר שער הבטחון עמ' קי"ב).
ולאו דווקא בסוס הדברים אמורים, אלא כל איש בפרנסתו שלו, זה במקצוע וזה במשלח ידו, זה בכשרונותיו וזה בעסקו, כל אחד יכיר היטב כי כל אלו אינם מפרנסים אותו, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ואם מת שליח אחד, מיד ישלח הקדוש ברוך הוא שליח חדש.

המהרש״א - לרגל יום ההילולה ה׳ כסלו
קהילת אוסטרה סבלה רבות מן הגויים המקומיים. אחת הגזירות שנגזרו עליה, שכל לוויה שיצאה לבית הקברות היהודי, חייבת לעבור דרך בית תיפלה שהוקם על ידי הנוצרים בסמוך לבית העלמין. דרישה זו, משקוימה, לוותה תמיד בביזיונות רבים מצד כמרי הכנסיה ופעמים רבות הגיעה אף להכאות. לא זו בלבד, אלא שבכנסיה זו פעלו כוחות כישוף חזקים שהשפיעו על העוברים בסמוך לה והעלו בליבם מחשבות של כפירה ועבודה זרה. משהגיע זמנו של המהרש"א להיפטר לבית עולמו, ציווה כי על מיטתו יניחו את ספריו. "אל דאגה" הבטיח לשומעיו, "בקרוב תסתיים הגזירה".
במוצאי שבת קודש דפרשת תולדות, ה' כסלו שצ"ב, נתבקשה נשמתו של המהרש"א בבית דין של מעלה. קהל עצום ליווה את המהרש"א אל מקום מנוחתו. מן החלון של הכנסיה הטמאה השקיף הכומר הראשי על הציבור הרב המתקרב למקום וחייך בהנאה. הוא צילצל בפעמונים המכושפים והתבונן מבעל לחלון, מצפה לראות את השפעתם על הציבור. אולם איש מבין מלווי המיטה לא קרב אל הכנסיה. הקהל הרב עמד מלכת, והנה קם המהרש"א וישב על משכבו, נטל בידו את חיבוריו והחל מעיין בהם. עם כל דיפדוף החלה הכנסיה לשקוע יותר ויותר בעומק האדמה. ומששקעה כולה במקום הראוי לה, עצם המהרש"א את עיניו וחזר להיות נפטרר כשהיה... (כוכבי אור)

הלכה

סדר ההבדלה
א. אסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל, ואם אמר "אתה חוננתנו" בתפלת ערבית בעמידה, מותר לו לעשות מלאכה (אבל לא יאכל).
ב. ראוי ליזהר במוצ"ש לומר או"א בסימן טוב ובמזל וכו', כי הוא מובא בירושלמי (מס' ברכות פ"ה ה"ב) ובטור (סי' רצט) ובפוסקים.
ג. יש נוהגים לומר קודם ההבדלה, שלש פעמים, את נוסח הבקשה שנמצאת בכתבי רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל, והוא סגולה להצלחה.
ד. מן הדין צריך לברך ברכת ההבדלה בישיבה וכן צריך לנהוג ע"פ הקבלה, ויש שנהגו להבדיל בעמידה, שעומדים הש"ץ וכל הקהל כולם לכבוד המלך הוא השבת הקדוש שמלוים אותו, ודרך לויה בעמידה.
ה. צריך להזהר בכוס ההבדלה ככל דיני כוס הקידוש. וימלא הכוס על גדותיו עד שישפך מעט לחוץ לסימן ברכה לכל השבוע.
ו. ישתה מהיין של ההבדלה לפחות מלא לוגמיו, והנכון הוא שישתה את רוב הכוס.
ז. לא יתן מכוס הבדלה לאשתו ולבני ביתו לשתות.
ח. נוהגים להסתכל בכוס של הבדלה לראות צורתו ומצחו, וסגולה הוא להנצל מכל רעה בשבוע הבא.
ט. מי שמריח בשמים בכל מוצאי שבת, מובטח לו שלא יארע אצלו אסון שאחד מצאצאיו ימיר דת ישראל ח"ו.
י. נוהגים להסתכל לאור הנר בכפות היד שיש סימן להתברך בו, וגם להסתכל בצפרנים, שהם פרות ורבות לעולם. והמנהג לכפוף ראשי האצבעות הימניים אל תוך הכף הימנית והגודל מכוסה תחתיהם ויהיו נכפפים כנגד פניו של האדם המברך וגם יהיו נכפפים לפני הנר.
יא. נוהגים להריח מעשן של נר הנכבה משום חיבוב מצוה. וסגולה היא להנצל מרוחות רעות. וכן מסוגלת לחשוב מחשבות טובות בשבוע הבא. ויש נוהגים לומר בשעה שמריחים "זכרו תורת משה עבדי" ויועיל לשכחה.
יב. כדאי מאד להתחיל השבוע בעסק התורה לסימנא טבא, ועל ידי זה יצליח כל השבוע בלימודו, ובכל מעשה ידיו.
יג. בשבוע שצריך ללכת לדרך רחוקה או ללכת למשפט או בפני שר, יש נוהגים לומר פרשת וישלח מתחילתה עד במאה קשיטה, והוא מסוגל לשמירה ולנשיאת חן.
יד. מנהג חסידים ואנשי מעשה, שאם נדבו סכום כסף בשבת קודש בעת העליה לתורה, שמיד לאחר ההבדלה הולכים לפרוע את החוב הזה, ולא משהים אותו אצלם כלל.
טו. יש אומרים שיש סגולה גדולה לכתוב את שמות ארבע הנהרות פישון, גיחון, חדקל, ופרת, בכמה מיני צירופים שיש להם על גבי נייר, ולמחוק כתב זה ביין שמבדילין עליו במוצאי שבת, ולשתותו, ומפליגים מאוד בסגולה זו. ועתה יש נוהגים לקחת כוס של כסף שחקוק בו שמות הנהרות הללו וצירופיהם, וסוברים שעל ידי שהיין נכנם בין החריצים של החקיקה, הרי הוא ככותב ומוחק את שמות הנהרות הללו בתוך היין.

מוגש ע"י ראש כולל ישיבת המקובלים "נהר שלום" הרה"ג רבי יוסף שמואלי שליט"א
מתוך מאמרי מורנו ורבנו הגאון המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א על פרשת השבוע

בברכת שבת שלום ומבורך!