ביאור ההפטרה - שביעי של פסח

כ"ז אדר תשפ"ה | 27/03/2025 | 21:41

הקשר בין ההפטרה לפרשה

בהפטרה מסופר על השירה שאמר דוד, וזה מעין הקריאה של שביעי של פסח. שישראל אמרו שירה בקריעת ים סוף והודו להי"ת על שהצילם מיד פרעה וכל מצרים.

תוכן ההפטרה

לעת זקנתו של דוד, ולאחר שעברו עליו צרות רבות וניצול מהן, אמר שירה לה', והודה לו על שהציל אותו מאויביו ומיד שאול, ואומר שה' היה מבטחו כל הזמן, וגם כשעברו עליו צרות רבות והיה על סף המות, הנה קרא לה', וה' שמע את תפילתו והציל אותו מאויביו, שחיכו כל הזמן להפיל אותו ברשתם.

אך ה' הפר עצתם ושמר עליו מכל משמר בגלל ששמר את מצוותיו והיה תמים עמו, לכן ה' השיב לו כצדקתו כי כך דרכו של הבורא, שההולך בחסידות, גם ה' מתנהג עמו בחסידות ומי שנוהג בעקמומיות, גם ה' מתנהג עמו באותה צורה, כי דרכו לשלם לאדם "מידה כנגד מידה". ומי שהוא עניו ושפל הרי ה' מושיעו מכל צרה, אך את בעלי הגאוה הוא משפיל.

ובעזרתו יתברך, היה דוד רודף אחרי גדודי גוים ולא היה חוזר עד השמידו אותם. אויביו היו נסים מלפניו, ועמים רחוקים שלא הכירם מעולם, היו באים אליו לשרתו מתוך הכנעה ושפלות. לכן דוד מודה ומשבח לה' ומפרסם גדולתו בקרב עמים רבים. והיה אומר ומפרסם שכל הטובות שה' עושה עמו, הם בתורת חסד ומתנה ולא כגמול על מעשיו. ובקשתו היא שאותם התשועות הגדולות והחסדים שעשה עמו, יעשה אותם עם זרעו שתתמיד מלכותם.

שמואל ב' פרק כ"ב

אוַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ [א] לַֽיהֹוָ֔ה אֶת-דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את [ב] שירה זו חיברה דוד בסוף ימיו כשהניח לו ה' מכל אויביו (רד"ק) בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהֹוָ֥ה אֹת֛וֹ לעת זקנתו (רש"י) מִכַּ֥ף מיד (מ"צ) כָּל-אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל ובעיקר מיד שאול שהיה רודפו יותר מכולם (רש"י): בוַיֹּאמַ֑ר יְהֹוָ֛ה סַֽלְעִ֥י [ג] מחסי וּמְצֻדָתִ֖י מבצר חזק (מ"צ) וּמְפַלְטִי-לִֽי ומציל אותי (ת"י): גאֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י [ד] חוזקי ותוקפי הוא מה' יתברך (רד"ק), ולכן אני אֶחֱסֶה- מתכסה (רש"י) בּ֑וֹ [ה] מָגִנִּ֞י הוא מגן ושומר עלי וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י [ו] הוא מציל ומושיע אותי כקרן המצילה ומושיעה את בעלי הקרנים (רד"ק) מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י ה' הוא הצלתי ותוקפי ואליו אני אנוס מאיום האויב (מ"ד) מֹשִׁעִ֕י המושיע והמציל אותי, ואף מֵחָמָ֖ס מאנשי חמס תֹּשִׁעֵֽנִי (רד"ק): דמְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֑ה כאשר אני מתפלל ומהלל את ה' וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ אנצל מאויבי (רד"ק): הכִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי [ז] סבבוני והקיפוני (רש"י) מִשְׁבְּרֵי-מָ֑וֶת צרות המובילות אל המוות (רד"ק) נַחֲלֵ֥י חוליים ומכאובים שבאו לי על ידי אנשי בְלִיַּ֖עַל [ח] יְבַעֲתֻֽנִי הבעיתו והפחידו אותי (מ"ד): וחֶבְלֵ֥י כאבי (רד"ק) שְׁא֖וֹל מוות סַבֻּ֑נִי סיבבו אותי (מ"ד) קִדְּמֻ֖נִי מֹֽקְשֵׁי-מָֽוֶת האויבים התקדמו לשים בדרכי מוקשים המובילים אל המוות (ת"י): זבַּצַּר-לִי֙ [ט] אֶקְרָ֣א אל יְהֹוָ֔ה וְאֶל-אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ מן השמים קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י וצעקתי באה (רד"ק) בְּאָזְנָֽיו: ח(ותגעש) וַיִּתְגָּעַ֤שׁ וַתִּרְעַשׁ֙ [י] נעו ונדו מרוב פחד יושבי הָאָ֔רֶץ המציקים לי מוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ יחרדו וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ ונדו כִּֽי [כאשר (רש"י)] חָ֥רָה לֽוֹ לקחת מהם נקמתי (מ"ד): טעָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ הקב"ה כעס מאוד על הרשעים וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל כלומר בכעסו יכלה את האויבים שלי גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ לשרוף בשונאי (מ"ד): יוַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם הרכין את השמים (ת"י) וַיֵּרַ֑ד [יא] עליהם להצילני וַעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו הערפל והחושך היה מוכן לפניו להפרע מאויבי (מ"ד): יאוַיִּרְכַּ֥ב כאילו רכב עַל-כְּר֖וּב [יב] מלאך (מ"צ) וַיָּעֹ֑ף ועף והציל אותי במהירות, וכפל הענין ואמר וַיֵּרָ֖א עַל-כַּנְפֵי-רֽוּחַ שבא במהירות (רלב"ג): יבוַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ [יג] סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת שם את החושך סביב סוכתו להיות מוכן להחשיך לאויב, והחושך ההוא בא מחַֽשְׁרַת- קישור וריבוי המַ֖יִם הנקשרים בעָבֵ֥י שְׁחָקִֽים (מ"ד) וכשהעננים מתקשרים זה בזה באה חשכה (רד"ק): יגמִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ מהארה שלפניו שרוצה להאיר לי ולהושיע אותי בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי-אֵֽשׁ [יד] מאותו אור בערו גחלי אש על הקמים עלי (מ"ד ע"פ רד"ק): ידיַרְעֵ֥ם השמיע קול רעם מִן-שָׁמַ֖יִם יְהֹוָ֑ה וְעֶלְי֖וֹן והקב"ה יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ עליהם בקול גדול ויהומם (עיין רד"ק תהילים יח, יד): טווַיִּשְׁלַ֥ח עליהם חִצִּ֖ים של אש (ע"פ רלב"ג) וַיְפִיצֵ֑ם ופזר את אויבי, וכן שלח בָּרָ֖ק של אש (ויהמם) וַיָּהֹֽם והמם והפחיד אותם: טזמגודל הנקמה באויבים שלי, כביכול וַיֵּֽרָאוּ֙ היו נראים אֲפִ֣קֵי יָ֔ם קרקעית הים כי נבקעו המים יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל וקרקעית הים היתה נגלית ונראית בכל העולם בְּגַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֔ה בקמים עלי ומִנִּשְׁמַ֖ת מנשיבת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ נקרע הים, והוא על דרך משל למפלת האויבים במלחמה (רד"ק תהילים יח, טז): יזיִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם [טו] עזרתו, ומלאכיו וַיִקָּחֵ֑נִי ויוציאני מיד האויב יַֽמְשֵׁ֖נִי יציל ויוציא אותי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים מיד האויבים הרבים הקמים עלי כזרם מים רבים (מ"ד ע"פ רד"ק): יחיַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז [טז] מהאויב הרודף אותי בעזות מצח (ע"פ רד"ק) מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י כאשר (רש"י) אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי [היו חזקים יותר ממני (עיין ת"י)]: יטיְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י האויב היה מקדים לבא להלחם בי ביום צרתי (רד"ק) וַיְהִ֧י יְהֹוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לסומך לִֽי ואף כי נפלתי קמתי (מ"ד): כוַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י הוציא אותי למקום רחב להנצל, ותכף ומיד יְחַלְּצֵ֖נִי יחלץ ויוציא אותי מן המיצר (מ"ד) כִּי-חָ֥פֵֽץ בִּֽי [יז] ואוהב אותי: כאיִגְמְלֵ֥נִי ישלם לי יְהֹוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כפי צדקתי כְּבֹ֥ר כנקיון (ת"י) יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי: כב כִּ֥י שָׁמַ֖רְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֑ה ונזהרתי בין אדם לחברו וְלֹ֥א רָשַׁ֖עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי בבין אדם למקום (אברבנאל): כגכִּ֥י כָל-(משפטו) מִשְׁפָּטָ֖יו לְנֶגְדִּ֑י לנגד עיני תמיד להתבונן בהם וְחֻקֹּתָ֖יו לֹא-אָס֥וּר מִמֶּֽנָּה אפילו מאחת (מ"ד): כדוָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ הייתי תמים ושלם לפניו וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֹנִֽי נשמרתי ונזהרתי שלא לעשות עוונות (רלב"ג): כהוַיָּ֧שֶׁב יְהֹוָ֛ה לִ֖י כְּצִדְקָתִ֑י ה' גמל אתי חסדים וטובות כפי שהייתי מתנהג עם הבריות כְּבֹרִ֖י מעשי הטובים שעשיתי לשמו יתברך, היו לְנֶ֥גֶד עֵינָֽיו  (עיין רד"ק ומלבי"ם תהילים יח, כה): כועִם-חָסִ֖יד תִּתְחַסָּ֑ד [יח] דרכך לגמול חסדים וטובות עם החסיד (רד"ק) עִם-גִּבּ֥וֹר תָּמִ֖ים עם גבור שהתגבר על יצרו הרע והלך בתמימות תִּתַּמָּֽם תראה תמימותך וישרך (רד"ק תהילים יח, כו): כזעִם-נָבָ֖ר מי שהלך עמך בנקיות ובלב טהור תִּתָּבָ֑ר גם אתה מתנהג עמו בצדקה ובישרות לב (מ"ד) וְעִם-עִקֵּ֖שׁ מי שהולך בעקמומיות ובעקשנות תִּתַּפָּֽל גם אתה מתנהג עמו בעקשנות (מ"צ): כחוְאֶת-עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ [יט] אתה מציל עם שהוא נכנע כעני וְעֵינֶ֖יךָ עַל-רָמִ֥ים תַּשְׁפִּֽיל ותתן עיניך על גאוותנים להשפילם (מ"ד ע"פ ת"י ורד"ק): כטכִּֽי-אַתָּ֥ה נֵירִ֖י יְהֹוָ֑ה אתה ה' תאיר לי מחשכת הצרות כנר שהוא מאיר וַיהֹוָ֖ה יַגִּ֥יהַּ יאיר לי חָשְׁכִּֽי מחשכת הצרות ויוציאני מהם (מ"ד): לכִּ֥י בְכָ֖ה בעזרתך אָר֣וּץ אל גְּד֑וּד [כ] אויב ולא אירא מהם בֵּאלֹהַ֖י במאמר אלהי אֲדַלֶּג-שֽׁוּר אקפוץ על החומה לכבוש עיירות (רד"ק): לאהָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ [כא] מלמד לבריות לילך בדרך ישרה, וגומל לאיש כמפעליו אִמְרַ֤ת יְהֹוָה֙ צְרוּפָ֔ה [כב] ברורה שאין בה סיגים (רד"ק) מבטיח ועושה (רש"י) מָגֵ֣ן ה֔וּא מחסה כמגן (מ"ד) לְכֹ֖ל הַחֹסִ֥ים הבוטחים בּֽוֹ: לבכִּ֥י מִי-אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֑ה אשר יוכל לעמוד כנגדו (מ"ד) וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ ואין חזק אלא אלהינו (ע"פ מ"צ): לגהָאֵ֥ל מָעוּזִּ֖י חָ֑יִל ה' מחזק אותי על ידי שנותן לי כח וַיַּתֵּ֥ר מדלג והתיר ופתח את דרכי להיות תָּמִ֖ים (דרכו) דַּרְכִּֽי מבלי מכשול (מ"ד): לדמְשַׁוֶּ֥ה משים (רגליו) רַגְלַ֖י קלות כָּאַיָּל֑וֹת לרוץ מהר אחר האויב (מ"ד) ואיני מפחד מהאויב כי הקב"ה וְעַ֥ל בָּמוֹתַ֖י יַעֲמִדֵֽנִי מעמיד אותי על סלעים והרים גבוהים שמהם אני יכול לשלוט על האויב (ע"פ מהרי"ק): להמְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה להלחם בטוב בדרך תכסיסי מלחמה (מ"ד) וְנִחַ֥ת ונתת בי כח לשבר קֶֽשֶׁת-נְחוּשָׁ֖ה העשויה מנחושת וחזקה זְרֹעֹתָֽי בזרעותי (רד"ק): לווַתִּתֶּן-לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ [כג] תשועתך היתה לי למגן ולמחסה (מ"ד) וַעֲנֹתְךָ֖ מדת ענותנותך (רש"י) תַּרְבֵּֽנִי שהרבית לעשות עמי טובות (ע"פ מ"צ): לזתַּרְחִ֥יב הרחבת צַעֲדִ֖י פסיעותי תַּחְתֵּ֑נִי [כד] וְלֹ֥א מָעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי שלא ימעדו רגלי ליפול לארץ (מ"ד) ולא נפלתי ביד אויב: לחאֶרְדְּפָ֥ה אֹיְבַ֖י וָאַשְׁמִידֵ֑ם [כה] וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד-כַּלּוֹתָֽם עד שיכלו לגמרי, ואמר לו הקב"ה אני עושה כן (איכה רבתי עי"ש): לטוָאֲכַלֵּ֥ם כיליתי והשמדתי אותם וָאֶמְחָצֵ֖ם מחצתי ופצעתי אותם (מ"צ) וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי: מוַתַּזְרֵ֥נִי אזרת אותי ונתת לי חַ֖יִל כח גדול לַמִּלְחָמָ֑ה לעשות מלחמה (רד"ק) תַּכְרִ֥יעַ ותשפיל אויבי ושונאי קָמַ֖י הקמים עלי תַּחְתֵּֽנִי שיהיו תחתי (מ"ד ומ"צ): מאוְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה נתתה לִּ֖י עֹ֑רֶף עשית שאויבי יפנו לי עורף ויברחו לנפשם וכן מְשַׂנְאַ֖י השונאים שלי אף כי ינוסו אני אשיגם וָאַצְמִיתֵֽם ואכריתם ואשמידם (מ"ד): מביִשְׁע֖וּ יצעקו ויפנו אל מלכי האדמה וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ [כו] ואין מי שיציל אותם (מ"ד) וגם יפנו אֶל-יְהֹוָ֖ה להתפלל אליו, אבל וְלֹ֥א עָנָֽם כי רשעים הם ולבם לא נכון עמו (רד"ק): מגוְאֶשְׁחָקֵ֖ם אכתוש ואטחון אותם דק דק כַּעֲפַר-אָ֑רֶץ וכפל ואמר כְּטִיט- כטיט הנזרק בחוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אעשה אותם דק דק ואֶרְקָעֵֽם  (מ"ד) וארמוס אותם: מדוַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי הצלת אותי מֵרִיבֵ֖י עַמִּ֑י מבני עמי הקמים להלחם בי כמו שאול, ונבל, ואחיתופל, ואבשלום (רש"י ורלב"ג) תִּשְׁמְרֵ֙נִי֙ שמרת והצלת אותי, והבאת אותי להיות לְרֹ֣אשׁ ומלך על גּוֹיִ֔ם (רד"ק) עַ֥ם לֹא-יָדַ֖עְתִּי יַעַבְדֻֽנִי עם שלא הכרתי אותם מבני אדום וארם נכנעים ומשרתים אותי (רד"ק תהילים יח, מד): מהבְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִתְכַּֽחֲשׁוּ-לִ֑י הגויים יכזבו לי מיראתם אותי, ויאמרו לא חטאנו לך (רד"ק), לִשְׁמ֥וֹעַ אֹ֖זֶן יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי גם הגויים הרחוקים היו נשמעים לי ונכנעים בפני לכל אשר אצוום (מ"ד): מובְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִבֹּ֑לוּ הגויים יבלו ויאבדו (רלב"ג) וְיַחְגְּר֖וּ ויהיו חִגְּרִים ופיסחים מִמִּסְגְּרוֹתָֽם מהקושי וייסורי מסגר שאני מייסרן (רש"י): מזחַי-יְהֹוָ֖ה [כז] העושה לי כל הנסים הללו (רש"י) וּבָר֣וּךְ על כל ברכה ותהלה צוּרִ֑י שהוא תוקפי וחזקי וְיָרֻ֕ם על כל רמים אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי ולא אפחד שתקצר ידו מלהושיע לי (רלב"ג): מחהָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י הנוקם נקמתי (מ"ד) וּמוֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי: מטוּמוֹצִיאִ֖י ומציל אותי מֵאֹֽיְבָ֑י, וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי עשית אותי רם ונישא יותר מן הקמים עלי (מ"ד) מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים מאנשי חמס הרוצים לחמוס ולעשוק אותי תַּצִּילֵֽנִי: נעַל-כֵּ֛ן בעבור החסדים שעשית עימי אוֹדְךָ֥ יְהֹוָ֖ה בַּגּוֹיִ֑ם לפני כל עם ועם (רד"ק) וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר אומר שירים ותשבחות: נא(מגדיל) [כח] מִגְדּ֖וֹל יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ דעו שה' יתברך עושה תשועות גדולות למלך שלו שהוא דוד (מ"ד) וְעֹֽשֶׂה-חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ ועושה חסדים למלך המשיח שהוא דוד שנמשח בשמן המשחה (מלבי"ם תהילים יח, נא) לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד-עוֹלָֽם וכן ימשיך ויעשה טובות וחסדים לדוד וגם לזרעו עד עולם (רד"ק):