הלכות שבת ההכנה בסוד המעשה

י"ג סיון תשפ"ה | 09/06/2025 | 19:42

א.
"מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת, מפני כבוד השבת", והיינו כדי שיהיה להם בגדים נקיים לכבוד שבת, ויש שפירשו כדי שיהיו פנויים להתעסק בצרכי שבת [א]. ואחד האיש ואחד האשה שייכים בתקנה זו [ב].

ב.

בזמננו שמכבסים במכונת כביסה ומייבשים הכביסה מכונת יבוש, ואין כל כך טורח וטירדא בכביסה ולא ימנע מלהתעסק בצרכי שבת, אפשר להקל לכבס ביום שישי [ג].

ג.

ביום שישי ישכים בבקר להכין צרכי שבת קודש, וזה סוד "והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו" לפי שיום הששי הוא כנגד היסוד המכין לצורך המלכות שהיא שבת מלכתא [ד].

ד.

ישתדל להכין צרכי שבת ביום שישי דוקא ולא ביום חמישי כדי שתחול עליהם קדושת שבת. ואם הוא דבר שאולי לא ימצא ביום השישי, או שהדבר צריך זמן רב לתקנו לצורך השבת, יותר טוב לקנותו ביום חמישי מלבטל המצוה [ה].

ה.

אפילו יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו לפחות איזה דבר לכבוד שבת. ואפילו הוא אדם חשוב ומכובד לא יאמר לא אפגום בכבודי כי זה הוא כבודו שמכבד את השבת, וכן עשו חכמי הגמ' וצדיקים בכל דור לעשות בעצמם איזו הכנה לכבוד שבת קודש [ו].

ו.

יעשה כל צרכי שבת בזריזות ובשמחה גדולה, ועל כל אשר יקנה או יכין יאמר: "זה לכבוד שבת קודש", וכל אשר יוציא לכבוד שבת, הן מעט הן הרבה, מן השמים כופלין לו [ז].

ז.

הזיעה שאדם מזיע עבור צרכי שבת, הקדוש ברוך הוא מוחק בה כל העונות, כמו הדמעות, ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד השבת [ח].

ח.

טוב לפנות קורי עכביש שבבית בכל ערב שבת קודם שעה חמישית, דמשעה חמישית ואילך נכנסת הארת שבת, וכדי שכשתכנס הארת שבת הוא כבר מפונה מן העכביש הרומז לבחינת הקלי' [ט].

ט.

צריך להשחיז הסכין בכל ערב שבת קודש, דהכי תניא בספרי "וידעת כי שלום אהלך" זו השחזת סכין וכו', וזהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה [י].

י.

בערב שבת הוא עת מסוכן למחלוקת בן איש לאשתו, והרבה טורח הסטרא אחרא בזה לחרחר ריב, ולכן האיש הירא יכוף את יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה ואדרבה יבקש שלום וירדוף שלום ויזכה לחיים טובים ולשלום [יא].

יא.

ישתדל ויזהר קודם כניסת השבת לפרוע חובותיו על המאכלים והמצרכים שלקח לכבוד שבת [יב].

יב.

ישתדל מאד להזמין עניים הגונים על שולחנו שהם בני השכינה ואם אינו יכול להזמינם יתן להם קודם השבת ממון כדי שיקנו בזה צרכי שבת [יג]. וטוב שבערב שבת קודש יסובבו לגבות מעות לצורך עניים, וזה סגולה לכפרת עוונות [יד].

א. בגמרא בבא קמא (פב.) איתא, עשרה תקנות תיקן עזרא ואחת מהן ומכבסים בחמישי בשבת. ופרש"י, ומכבסים בגדיהם לכבוד שבת. וכן פסקו בטור ושולחן ערוך (סימן רמב סעיף א), מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת, מפני כבוד השבת.

ובאחרונים נחלקו דעת האליה רבה (שם סעיף קטן ט) דלאו דוקא בחמישי בשבת אלא הוא הדין קודם דעיקר התקנה היא שיהיו בגדים נקיים לשבת והא דלא תיקן בערב שבת, משום שאין פנאי לכבס, או דבדוחק נתכבס ונתייבש באותו היום. וכן מבואר בספר צידה לדרך (מאמר רביעי פרק ח) שכתב, מתקנת עזרא, שיכבס אדם בגדיו לכבוד שבת עד כאן. הרי, שלא הזכיר מחמישי, ונראה דסבירא ליה דחמישי דקאמר בגמרא אורחא דמלתא נקט, והוא הדין קודם, עכ"ל האליה רבה.

דעת המגן אברהם (סעיף קטן ג) דעיקר התקנה היתה כדי שיהיו פנוים להתעסק בצרכי שבת וכן מוכח להדיא בדברי המאירי (ב"ק פב.). ומדברי רבי יהונתן מלוניל. וכן פסק מרן החיד"א במחזיק ברכה (סימן רמב סעיף קטן ז). וכן דעת מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שבת א הלכות הכנות שבת הלכה ח ובמקורות להלכה) שעיקר התקנה היא שלא לכבס ביום שישי כדי שיהו פנויים בערב שבת רק לצרכי שבת לכבוד שבת.

ועיין בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק מב, הערה יג) שכתב, דאף לטעם המגן אברהם הא דנקט יום חמישי לאו דוקא הוא, אלא הוא הדין קודם לכן בשלישי או ברביעי בשבת שיכול לכבס, וכן משמע מדברי רש"י בב"ק (פב.) ד"ה ומכבסים. וסיים שם ושמעתי מהגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, דמסתבר דכמו שאם רואה מנה יפה מייחד אותה לשבת, כך גם לגבי כסות נקיה מותר לכבס ביום ראשון, כדי שיהא בטוח שיהיה לו לשבת, כיון שרגילים תמיד לכבס ולהניח בארון שיהא מוכן לעת הצורך.

וכן כתב החיד"א במחזיק ברכה, דמכל מקום לאו דוקא בחמישי בשבת, שהוא הדין בשאר ימים שלפניו. וכן נהגו העם לכבס יום אחד מן השבוע חוץ מערב שבת, ולא כהרב ידי אליהו (תיקון כא), שתפס שדוקא ביום חמישי יכבס ולא מקודם. ע"כ. וכן מוכח מדברי המאירי הנ"ל. (חזון עובדיה שם). ולכן אם חל ראש חודש ברביעי או בחמישי יכבס קודם לכן. (הליכות עולם חלק ג' עמ' נ).

ב. אור לציון (חלק ב' פט"ז תשובה א).

ג. בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק מב, הערה יג) כתב, ויש לעיין אם תקנת עזרא נוהגת גם היום שכולם מכבסים במכונת-כביסה, ואין לחשוש שיהיו טרודים בערב שבת, ולא שייך כאן לומר דבעינן גדול בחכמה ובמנין לבטל תקנת עזרא, דיש לומר דמכיון שנקיט טעם לדבריו, דיש לחשוש שימנע מלהתעסק בצרכי שבת, אם בטל הטעם, גם הגזירה בטילה. וסיים דבזמנינו שאין רגילים לכבס רק מהיום למחרת (ולא לצורך שימוש באותו היום), אם יכבס בערב שבת יחשבו שיש לו פנאי, והוא מכין בערב שבת על אחר שבת, ולכן עדיף לכבס לפני יום ששי.

ועיין בספר פסקי תשובות (חלק ג', עמ' רנד) שהעתיק מכתב מהרה"ג ר' מנשה הקטן זצוק"ל (אבד''ק אונגוואר) שסובר מפני כמה טעמים שאף כהיום אין לכבס הבגדים בערב שבת, עיי"ש בדבריו. והובא בספר מבואו ועד צאתו (פ"א הערה כז).

אולם דעת מו"ר מופת הדור בחזון עובדיה (שם במקורות) שמותר לכתחילה לכבס ואפילו בערב שבת במכונת כביסה, וז"ל: ועתה שהכל מכבסים במכונת כביסה חשמלית, שהבגדים מתכבסים מעצמם, ואין צורך לבזבז זמן לכיבוס הבגדים, מותר לכתחלה לכבס אפילו בערב שבת במכונת כביסה, וכמו שכתבתי בהליכות עולם חלק ג' (עמוד נא). והלום ראיתי שכן כתב בשו"ת שבט הקהתי חלק ב' (סימן קד אות ד). וכן כתב הרה"ג חיים דוד הלוי בספר מקור חיים חלק ג' (עמוד מ). וכן כתב בשו"ת אבני ישפה חלק א' (חאו"ח סימן מט), ובשו"ת עולת יצחק חלק א' (סימן נ), ובספר קול אברך חלק א' (עמוד מב), ובספר ילקוט יוסף (הל' שבת חלק א' עמוד יג). ואף שראיתי בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק מב הערה יג) שמסתפק בזה, אין ולאו ורפיא בידיה. לדידי הדבר פשוט כדברי כל אחרוני דורינו הנ"ל. וכן העלה בשו"ת נחלת לוי חלק א' (סימן ג), ודלא כמי שהחמיר בזה. וכן עיקר. ע"כ.

וכן כתב מו"ר האור לציון (חלק ב' פרק טז תשובה א) אלא שהוסיף שצריך לייבש הבגדים במכונת יבוש. וז"ל: אין לכבס בגדים אף במכונה ביום ששי, ובין האיש ובין האשה אסורים, אלא אם כן יש לו גם מכונת יבוש, שאז מותר לכבס ולייבש ביום ששי.

ומכל מקום אף להאוסרים, אם אירע אונס ולא כיבסו ביום חמישי כגון שירדו גשמים וכדו', שרי לכבס ביום שישי (כף החיים סעיף קטן כ בשם מטה יהודה סעיף קטן ד). והוא הדין לבגדים קטנים שרגילים לכבסם כל יום ויום דשרי. (אור לציון שם). וכן מי שאין לו בגד מכובס לכבוד שבת שרי (הגר"נ קרליץ בחוט שני חלק א' פ"ג סעיף קטן א).

ד. בגמרא שבת (קיז:) אליה רבה חסדא, לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנאמר "והיה ביום השישי, והכינו את אשר יביאו" לאלתר. וכתב הטור (סימן רנ) משמע שההכנה תהיה דומיא דהבאה שהיתה בבקר שנאמר "וילקטו אותו בבקר בבקר". ובב"י כתב אופן אחר ללימוד בשם התנחומא דאין "והיה" אלא מיד שנאמר (ש"א יז, מח) "והיה כי קם הפלשתי" כלומר ביום ששי בשחרית בבוקר מיד יכין צרכי שבת. ע"כ

וכתב הבן איש חי (ש"ב פ' לך לך אות א), ומאחר דמפקי לה לזריזות דהכנה מתיבת "והיה" שהוא לשון מיד, על כן אף על גב דעד ארבע שעות חשיב בוקר, עם כל זה צריך להקדים צרכי שבת בכל מה שאפשר.

ודבר שאם ימתין לקנותו עד אחר התפילה לא ימצאהו משובח יכול לקנותו קודם התפילה משום דחשיב זה צורך מצוה של עונג שבת, אך בתנאי שלא יבטל תפילה בציבור, בן איש חי (שם אות ב), כף החיים פלאג'י (סימן כז אות י). וכן פסק במשנ"ב (סימן רנ סעיף קטן א) והוסיף ומכל מקום יראה לקרוא ק"ש קודם כיון שהגיע זמנה. ועיין בהלכה ברורה (סעיף ב) שכתב דאם יודע שאם יתפלל בציבור לא ימצא לקנות צרכי שבת כלל ועיקר יקנה ויתפלל ביחיד, אבל בלא"ה אסור.

וברמ"א (סימן רנא סעיף ב) כתב: "יש לאדם למעט קצת בלימודו בעש"ק, כדי שיכין צרכי שבת". ובשו"ע הרב (סימן רנ סעיף ב) מוסיף: ויש לאדם למעט קצת בלימודו בערב שבת וכל שכן בשאר עסקיו, כדי שיהא פנוי להכין צרכי שבת, אלא אם כן הכין כבר ביום ה', או שיש לו מי שיכין לו אז אדרבה יעסוק בתורה ושכרו עצום מאוד.

ומכל מקום אם יש לו דבר קבוע וקצבה או שיש לו שיעור לרבים אל יבטלנו אלא ילמד ואח"כ יתעסק בצרכי שבת אא"כ לא ימצא אח"כ. (משנ"ב סעיף קטן ח בשם סדר היום. ובסימן רנ סעיף קטן א. וכן כתב בספר יוסף אומץ יוזפא סימן תקל)

בספר חסידים (אות קכב) איתא: "מעשה באשה אחת שהיתה טוה בערב שבת, ולא היתה עוסקת בצרכי שבת כראוי ומתה, ראה אחד בחלום שהיו שורפים עיניה וידיה בנעורת של פשתן, שאל למה דינה בכך, השיבו לו מפני שהיתה עוסקת בערב שבת בפשתן, ולא היתה עוסקת בצרכי שבת".

ה. עיין בגמרא שבת (קיז:) ובשעה"כ (דף סא ע"ד). וכן כתב המשנ"ב (סימן רנ סעיף קטן ב) דבזה ניכר שהוא לכבוד שבת. וגם לפי סודן של דברים כתבנו שהיסוד מכין לצורך המלכות.

וכתב השל"ה בסידורו (עמ' ד – הוצאת אהבת שלום): "ונראה דזהו דווקא בענייני מאכלים שהם יותר ערבים ומוטעמים לאכול אם קונה אותם מערב שבת, כענין שהתירו אוכל נפש ביו"ט, אבל עניינים שהם טובים ומתוקנים ויפים כשקונה אותם קודם ערב שבת, כמו בערב שבת, אז אדרבה זריזין מקדימין".

וכתב המשנ"ב (סימן רנ סעיף קטן ב): "ומסתברא דבימים הקצרים כל מה שיכול להקדים ההכנה ביום ה' עדיף".

ו. פרי עץ חיים (שער השבת פרק ב), סידור היר"א (חלק א' דף 166), חיד"א מורה באצבע (סימן ד' אות קלד), ומקורו, בגמרא במסכת שבת (קיט.) ר' אבהו נופח במפוח, ורב פפא גדיל פתילות, רב חסדא מחתך ירק, ורבה ורב יוסף מבקעים עצים, ור' זירא מדליק האש, ורב נחמן מתקן הבית, ועיין שו"ע (סימן רנ סעיף א), ועיין בן איש חי (שם אות ד). והוא הדין בכל המצוות דמצוה בו יותר מבשלוחו, מגן אברהם (סעיף קטן ב) והוא מש"ס קידושין (מא.) ופרש"י שם דכי עסיק גופו במצוות מקבל שכר טפי, וכן אמרו בכריתות (טו.) שהלכו ר"ג ור' יהושע ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג. כף החיים (סימן רנ סעיף קטן ו).

ועיין בבן איש חי (שם) שכתב וז"ל: וזכור לטוב עט"ר אדוני הרב מו"ר אבי זלהוא הדין, שהיה נוהג בכל ערב שבת לילך לשוק למקום שמוכרים פירות לקנות פירות לצורך שבת, והוא היה בורר ומניח לתוך המאזנים של החנוני, ואח"כ ישא המשרת את הפירות ויביאם לבית.

ובהקדמת ספר פאר יוסף כותב המחבר, שהיה נוכח פעם אצל הרה"ק בעל אמרי יוסף מספינקא זי"ע כשמלח הדגים, ושמע שאמר בעת המליחה בזה"ל, רבא מלח שיבוטא, רב"א בגי' "בני חיי מזוני".

ז. ביצה (טז.) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו, אמר רבי אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ועוד תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום. ע"כ. זוהר הקדוש (חלק ב' דף רנה.) ערב שבת. סידור היר"א (חלק א' 166), כף החיים (סימן רנ סעיף קטן ב), בן איש חי (שם), מורה באצבע (ס' ב אות קלט).

ובגמרא בשבת (קיט.) איתא, בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין... ושבשאר ארצות במה הן זוכין, אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת. דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב משאוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים לה' הארץ ומלואה וכו', וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. אמרתי לו: בני, במה זכית לכך, אמר לי: קצב הייתי, ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי: זו תהא לשבת. אמרתי לו: אשריך שזכית, וברוך המקום שזיכך לכך.

ואיתא עוד שם מעשה ביוסף מוקיר שבת שהיה לשכנו נכסים הרבה, ואמרו לו החוזים בכוכבים, שכל נכסיו יפול בידי יוסף מוקיר שבת, מה עשה, הלך ומכר את כל נכסיו, וקנה תמורתם מרגלית יקרה, ועשה לו כובע של לבד ושבצו במשבצות של זהב, וקבע בו מרגליות וקבע את זו עמהם, יום אחד בהיותו עובר בגשר שעל הנהר, בא הרוח וזרקה לים את הכובע, בא דג גדול ובלע את הכובע, והדייגים צדו את הדג בערב שבת, והביאו למכרו בשוק, שאלו מי יקנה עכשיו דג גדול כזה, אמרו להם לכו ליוסף מוקיר שבת, שרגיל לקנות לכבוד שבת, הלכו אצלו, וקנה מהם את הדג, כשפתח את הדג מצא את המרגלית היקרה, מכרה בעד הון עתק מאוד, פגשו זקן אחד ואמר לו, מי שמלוה לשבת השבת פורעת לו.

ח. פרי עץ חיים, מחב"ר (ס' רנ אות א), בן איש חי (שם), כף החיים פלאג'י (שם אות יא).

ט. בן איש חי (שם אות יג), כף החיים (שם סעיף קטן י). וכידוע שהוא סוד נפלא ליודעי ח"ן לבטל הקליפות מן הבית, וכן יועיל מאד לשלום בית. וכן כתב השל"ה (דף קל ע"ב), וזה תו"ד, ואני הולך רכיל מגלה סודו, כבר ידעת אם זכית לחזות בנועם ה' רמז הכתוב בכל ביתי נאמן הוא, כי המלכות נקראת בית, והנה מפורסם עליה נאמר כשושנה בין החוחים שסביב רשעים יתהלכון, והוא סוד הקלי' שרצונם למנוע שלום בית, והם המה העכביש שצריך לפנותם מהבית, שהוא סוד להעביר גילולים מן הארץ העליונה בפרט ביום שב''ק שהוא סוד מידת המלכות. ע"כ. וכן כתב האליה רבה (או"ח סימן רנ סעיף קטן ו) ובחמ"י (דף טו ע"ב) כתב, כי ר"ת שבת שממית בידים תתפש, לרמוז כי זמן ביעור הקלי' הוא בערב שבת, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם ע"כ. וכן כתב בדבר בעתו (דף מו ע"ב) כי שממית אותיותיה גימטריא ת"ף רי"ק שהוא מורה על פלונית שהיא גימטריא ת"ף ומחנותיה הם הבור ריק מספר קרי, שאין בה ניצוץ קדוש, וכשיסירנה יכוין להסיר קורי עכביש מנפשו ויתקן מעשיו עכ"ד.

והכף החיים פלאג'י (שם סעיף קטן לד) כתב, ואני שמעתי מפי צדיק מורינו הרב מר קשישא בעל עבודת משא, זכרונו לחיי העולם הבא, דהרב הגדול בעל יד אהרן ז"ל, שהיה מקרב מחנינו בדור שלפנינו, היה מזהיר לבני ביתו, דכיון דנעשה אחר חצות נכנס קדושת שבת, ואין לפנות הקורי עכביש, אם לא קודם חצות, ואתי עליו מהרמז הנזכר, דהוא שב"ת, ומניחין אותה, זה תוכן דבריו, וזה בעצמו עושין לסגולה, כדי לתופסה לשממית עצמה, דאומרין שבת, ואינה זזה ממקומה, ורבים אומרים דהוא בדוק ומנוסה. וכן כתב הכף החיים (שם סעיף קטן י) ויש ליזהר לפנותו קודם שעה חמישית משום דמשעה חמישית ואילך נכנסת הארת שבת כמו שכתב בשעה"כ (דף סב ע"ב) וכדי לכשתכנס הארת שבת הוא כבר מפונה מן העכביש הרומז לבחי' הקליפות כנזכר.

י. בית יוסף (סימן רנ) וז"ל: כתוב בכל בו (סימן לא, כה ע"ג) ומשחיזין הסכין בכל ערב שבת דהכי תניא בספרי (איוב ה, כד) וידעת כי שלום אהלך, זו השחזת סכין. וכן פסק הרמ"א (סימן רנ סעיף א). וכ''כ בשו"ע הרב (ס' רנ סעיף ה): "ואומר וידעת כי שלום אהלך ודרשו חכמים זו השחזת סכין, כי אם קהה הברזל ולא יוכל לחתוך אין זה שלום בית". וכן כתב הבן איש חי (שם אות ה), ובכף החיים (שם סעיף קטן יא). ובזה מתקן אחיזת החיצונים והסט"א, כי סכין פגום הוא ס"מ ופגימת הסכין אגרת בת מחלת, וזה שכתוב "וידעת כי שלום אהלך" שלא יהיו אחיזת החיצונים. וכן כתב בדבר בעתו (דף מח ע"ב) שרמוז בר"ת "והיה משנה על אשר ילקטו יום", ר"ת גי' ס"מ קל"א שאין לו שליטה בשבת ע"כ.

וכתב בליקוטי מהרי"ח (השחזת הסכין, בד"ה הוה רבנו): ולפענ"ד אפשר עוד טעם על השחזת הסכין בערב שבת, דהנה אומרים בשם אחד מהקדושים דסכין חד הוא סגולה לפרנסה, והנה מיום השבת מתברכין כל שיתא יומין כדאיתא בזוהר הקדוש לכך צריך להיות בשבת סכינים חדים. (מבואו ועד צאתו).

יא. בגמרא גיטין (נב.) איתא: "הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן, דכל בי שמשי הוי קא מינצו בהדי הדדי, איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי, עד דעבד להו שלמא, שמעיה דקאמר: ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה". (פי' הני שני אנשים שהתגרה בהם השטן בכל ערב שבת והביא מריבה ביניהם, עד שבא רבי מאיר לשם, ועיכבם שלשה ערבי שבתות מלריב, ועשו שלום, אח"כ שמע היאך שהשטן מתלונן, ווי לו שהוציאו ר' מאיר מבית זה).

ובחיד"א (מורה באצבע, סימן ד אות קמ) כתב, "בערש"ק הוא עת מסוכן למחלוקת בין איש לאשתו ובין המשרתים, והרבה טורח הסט"א בזה לחרחר ריב, והאיש הירא יכוף יצרו ולא יעורר שום מחלוקת והקפדה, ואדרבה יבקש שלום".

הכף החיים פלאג'י, (סימן כז אות לה) לאחר שמביא דברי החיד"א הנ"ל כותב: "ואנכי עבדו מוסיף על דבריו, דאני הגבר ראה עיני, דבכל בית שהיה מחלוקת בערב שבת לעת ערב או בליל שבת, היה בדוק ומנוסה כי רעה נגד פניהם, ולא יצאו נקיים באותו שבוע באיזה מקרה רע, דו"ק ותשכח. ומרגלא בפומיה לומר לבני ביתי בכל דבר, מאמרם זכרונם לברכה, דצריך למימרינהו בניחותא, ופעם אחרת בליל שבת בשנת תקע"ה, שהייתי דר עם שכנים אחרים, שמעתי דהשכן היה עושה קטטה עם אשתו אחר הקידוש על דבר מאכל, ותיכף קמתי מעל שלחני והלכתי וישבתי על שלחנו, וכשראו אותי נבהלו נחפזו, ועשו שלום ביניהם, ובכל פעם שהיה רואה אותי היה מחזיק לי טובה, ואומר אלי, אותה הלילה היתה לי לאות ולזכרון, שלא עשיתי עוד קטטה עם אשתי אף שעברו ימים ושנים, וזה כתבתיהו בספר כדי דממני יראו וכן יעשו כל אחד עם שכנו הקרוב אל ביתו, והיתה הרוחה, דאם הוא משים שלום בין אדם לחבירו, ובין איש לאשתו, לא יתכן דהוא יעשה קטטה ומחלוקת, ומרבים שלום בעולם. ויחרד האיש חרדה גדולה ויבכה במר נפשו, כשקורא בספר שבחי רבנו האר"י זיע"א דמחמת קטטה שהיה בערב שבת גרמא דנפיל, דנר אלהים טרם יכבה כמעט שכב, אוי לדורות דיצא חס"ר הד"ר עמודא דנהורא, דנסתמו עיניהם ולבן של ישראל בעבור סיבה זו, דעילא מצא, ואין ספק דמי שישים זה בדעתו, יהיה תמיד סבלן ומעביר על מידותיו, ושלום יוסיפו לו".

ונעתיק המעשה המובא בספר שבחי האר"י (בסוף הספר): "אח"כ (בסוף ימיו של האריז"ל) עשה הרב האר"י הסגר אחד לאלו עשרה החברים, ותיקן חדרים לנשים וטף בפני עצמן באותו החצר של בית ההסגר עצמו, ולסוף חמשה חדשים נפלה קטטה בין הנשים בערב שבת, והנשים הגידו אותן לבעליהן, ונמשך עד שהחברים נתקוטטו, והרב זלהוא הדין תמיד היה מזהירם על האהבה והאחוה, שיהיה ביניהם תמיד אהבה ואחוה ושלום, ובאותו היום עברו על דבריו בעונותינו הרבים, ולעת ערב יצא עם החברים לקבל שבת, וחזר לבית הכנסת סר וזעף וישב כל זמן התפלה באנינות, ומורינו הרב חיים וויטאל כשראה אותו באותו סגנון, נבהל עד מאוד, כי לא היה מנהגו לעשות כן, לאחר שסיימו התפלה הלך מהרח"ו אליו, ואמר לו רבנו למה ראינוך כל זמן התפלה הזאת באנינות ומר נפש, אמר לו האר"י מפני שראיתי את ס"מ כשהלכתי לקבל את השבת, גם אמר זה הפסוק (שמואל א יב, כה) גם אתם גם מלככם תספו, מכאן נראה שכבר נחתם גזר דינו בעונותינו הרבים, ולא נחתם אלא בעבור קטטה שנעשה בין החברים, שכל זמן שהיה שלום ביניהם, לא היה לו שום בית כניסה לקטרג, וכך היה בעוונותינו הרבים שבאותה שנה נתבקש בישיבה של מעלה מו"ר ועט"ר, וגם חמשת החברים עמו. (מבואו ועד צאתו).

יב. כתב בשער הפסוקים (כי תצא, סימן כד) בשם רבנו האר"י, כי ביומו תתן שכרו ר"ת שבת וכן הוא צירוף אותיות בשת, לרמוז כי ראוי לאדם להתבייש מתוספת קדושת שבת, וגם שיקבל התוספת מבעוד יום, קודם שקיעת החמה.

גם נהגו לשלם בערב שבת כל הקפות של מאכל ומלבוש שלקחו במשך השבוע, לשלמם קודם השבת, ואסמכוה אמדרש (ב"ר מא. ג) וילך למסעיו, במסעות שהלך, בהם חזר, אליה רבה אלעזר ברבי מנחם הלך לפרוע הקפותיו ע"כ.

ועיין להרה"ג בן ציון מוצפי בספרו שיבת ציון (חלק א' שער א הלכה יז) שהאריך בזה.

יג. בזוהר הקדוש (חלק ב' פח:) מפורש שמלבד שצריך ליתן מזון לעניים בחגים ובמועדים גם צריך ליתן ולשמח עניים בשבת. אמנם אין עונשו גדול אם לא נותן כמו בחגים וז"ל: בכולהו שאר זמנין וחגין בעי בר נש למחדי למסכני, ואי איהו חדי בלחודוי, ולא יהיב למסכני עונשיה סגי, דהא בלחודוי חדי ולא יהיב חידו לאחרא, ואי איהו בשבתא חדי, אע"ג דלא יהיב לאחרא, לא יהבין עליה עונשא כשאר זמנין וחגין, דכתיב "פרש חגיכם", פרש חגיכם קאמר ולא פרש שבתכם, ע"כ.

וראה עוד מה שכתב השבט מוסר (פרק ט') שצריך ליזהר מאוד לחפש אחר העניים בערב שבת ולדאוג למחסורם, ולמנוע מהם צער בעיקר בימי הגשמים ע"כ. וכמו שכתב הגאון הגאון החסיד מהראש חודש פלאג'י (סימן כז, אות ל) כתב, דבימי החורף ראוי לכפול מתנתו בערב שבת לעניים מפאת הקור והגשמים, והוצאות יתירות של המלבושים, הכיסויים והחימום וכיוצא, וכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים ע"כ. ועיין בחמ''י (דף יד ע"א) שכתב שאיך ייערב לאדם מאכליו ומשקיו ומעדניו בשבת קודש והעניים האומללים יושבים בחוסר כל. והביא ראיה מהזוהר הקדוש (בראשית יג.) מפסוק נעשה אדם כדמותינו, זה העושה צדקה עם העניים שגם הם בצלם אלקים, וזוכה לדיוקנא דאדה"ר ע"כ. ומעתה יובן היטב שביותר בערב שבת שנברא בו אדם יש בו סוד להשלים צלם אלקים שעליו ע"י מתנה לעניים הגונים.

ובספר דבר בעתו (חלק א' דף מד ע"ב) כתב שעיקר סוד הזמנת עניים על שלחנו הוא בליל שבת קודש, כיון שהיא סעודה דחקל תפוחין קדישין, היא המלכות הרומזת לאות ה' אחרונה דהוי"ה, והעניים שׂרשם בה, לכן בעת סעודתה מזמין העניים התלויים בה עכ"ד.

והגאון יעב"ץ בסידורו בית יעקב (דף קלו, אות יג) כתב וז"ל "ואם זיכהו השי"ת להרבות מטעמים ומעדנים, יראה לזמן גם כן עניים הגונים שייהנו משלחנו, אף על פי דשבת מצוה גדולה לענג האדם עצמו ונפשו היתירה, ואינו נענש אם לא נתן ממנו לעניים ואביונים, מכל מקום אין שמחה והנאה גדולה ברבות הטובה אם לא רבו האוכלים, ואשרי הזוכה להאכיל עניים להשיב נפש, ולהחיות לב נדכאים ועגומים, ולשמחם במיני מטעמים ובדברים טובים ונינוחים" עכ"ל. וז"ל הרמב"ם ז"ל (פ"י מהלכות מתנות עניים הלכה טז) "וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו, הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג, שנאמר אז תקרא וה' יענה" עכ"ל.

וכן ראיתי למו"ר מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבנו יהודה צדקה זצוק"ל שכל יום חמישי אחרי הצהריים היה נותן מכיסו לאיזה אברך עני בישיבה שיקנה שני עופות לכבוד שבת קודש וכל שבת היו באים על שולחנו עניים וקשיי יום ואוכלים ומרגישים שם כמו בביתם והכל היה עושה בצנעה וכאילו לא עשה כלום.

וכן מו"ר הגאון הגדול מרן האור לציון היה עושה כולל יום שישי בישיבה ולומדים מס' שבת או עירובין שעתיים וחצי ומחלק סכום הגון ללומדים לכבוד שבת קודש. וזכרוני שגם מור סבי ע"ה היה כל ערב מחלק לעניים לחם ובצים. וגם אנחנו למדנו מרבותינו זיע"א ועושים כן בישיבתינו הקדושה.

יד. כן כתב בספר הקדוש מאור עינים (הנהגות ישרות, אות יד), ולהרבות בצדקה בערב שבת קודש, ובמתנה לשמה בתכליתה.