מאמרי הזוהר הקדוש פרשת וישלח

ו כסליו תשפ"ו | 26/11/2025 | 20:54

עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי

וישלח יעקב מלאכים לפניו. צ"ל מה הטעם ששלח יעקב מלאכים ולא בני אדם, ויש לומר, כי יעקב בקש להפחיד את עשו ביתר שאת, כמו שאמרו חז"ל (מדרש תנחומא ג') כי כששלח יעקב את המלאכים שהיו מתלווים עמו לארץ ישראל אל עשו, נראו כשני ראשי גייסות לפני עשו. פגעה בו כת ראשונה, נפלו עליו והכוהו. אמר להם: הניחוני שאני בן בנו של אברהם! הוסיפו להכותו. אמר להם: הניחוני שאני בנו של יצחק שנעקד על גבי המזבח! הוסיפו להכותו. אמר להם: הניחוני שאני אחיו של יעקב שבא מפדן ארם ואני הולך לקראתו! כיון שהזכיר להם יעקב הניחוהו. אמרו לו: אתה הוא אחיו של יעקב אהובנו!? הרי אנו מניחין אותך לכבודו ולאהבתו, ואמור לו ששאלנו בשלומו. כשפרשה ממנו כת ראשונה, פגעה בו כת שניה ועשו בו כמו שעשתה כת ראשונה, וכן השלישית וכן הרביעית ע"כ. ובכך התקיים ביעקב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך וגו'".

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים [א], אָמַר רִבִּי אַבָּא וְכִי אַמַּאי אִתְּעַר אִיהוּ לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו, וְטָב הָוָה לֵיהּ לְאִשְׁתּוּקֵי מִנֵּיהּ מדוע נתעורר יעקב לגבי עשו לשלוח לו מלאכים, והרי מוטב היה לו לשתוק ממנו, שהרי בזה הוא מעורר את כעסו ומזכיר לו מה שעשה לו, ועוד, שהיה לו לבטוח בקב"ה. אֵלָּא אָמַר יַעֲקֹב, יָדַעְנָא דְּעֵשָׂו חָיִישׁ לֵיהּ לִיקָרָא דְּאַבָּא, וּלְעָלָם לָא אַרְגִּיז קַמֵּיהּ ומפרש, אלא אמר יעקב אבינו, יודע אני בעשו שהוא חושש לכבודו של אבא, ולעולם לא הרגיז לפניו, כי עשו הוא כנגד הס"מ היונק מן הגבורה וחולק לו כבוד, ולכן מעולם לא הרגיז לפניו כי רק יפסיד מזה, וְהָא יָדַעְנָא, הוֹאִיל וְאַבָּא קַיָּים לָא מִסְתָּפֵינָא מִנֵּיהּ והרי אני יודע, כי הואיל ואבא חי וקיים אין לי מה לפחד ממנו (מעשו), כי הגבורה של יצחק שולטת ומכנעת אותו, אֲבָל הַשְׁתָּא דְּאַבָּא קָאִים בָּעֵינָא לְאִתְפַּיְּיסָא עִמֵּיהּ אבל עתה שאבא עדיין חי וקיים, אני רוצה להתפייס עמו, כדי שגם לעתיד לאחר אריכות ימים של אבא לא יזיק אותי, מִיָּד, וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו כי אסור לסמוך על הנס.

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (משלי יב ט) טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם, וכו'. דָּבָר אַחֵר טוֹב נִקְלֶה (וְעֶבֶד לוֹ), דָּא יַעֲקֹב דְּמָאִיךְ רוּחֵיהּ לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו פירוש אחר טוב נקלה ועבד לו, זה יעקב אבינו שהשפיל רוחו לפני עשו ועשה עצמו נקלה ועבד לפניו, ומדוע עשה כן, הרי אין דרך הצדיקים להשפיל עצמם לפני הרשעים, כדי שלא יינקו מן הקדושה, ומסביר. בְּגִין דִּלְבָתָר לֶיהֱוֵי עֶבֶד לוֹ וְיִשְׁלוֹט עֲלוֹי וְיִתְקַיַּים בֵּיהּ כדי שאח"כ יהיה עשו עבד ליעקב וישלוט עליו, ויתקיימו ביעקב הברכות שברכו אביו (בראשית כז יט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים וְגו' שכל זה שמר יעקב לעתיד לאחרית הימים, וַעֲדַיִן לָא הָוָה זִמְנֵיהּ כְּלַל ועתה עדיין כלל לא היה זמנו של יעקב אבינו לשלוט. אֵלָּא בְּגִין דְּסָלִיק לֵיהּ יַעֲקֹב לְבָתָר יוֹמַיָּא אלא היות שהעלה ושמר יעקב אבינו את הברכות לאחרית הימים, וְעַל דָּא הָוָה מִיָּד נִקְלֶה ומטעם זה היה יעקב כעת נקלה וכפוף לפני עשו. וּלְבָתָר הַהוּא דְּאִיהוּ מִתְכַּבֵּד, יְהֵא עֶבֶד לוֹ ואח"כ עשו שהוא מחזיק עצמו מכובד ביותר יהיה עבד ליעקב, הַהוּא דְּאִיהוּ חֲסַר לֶחֶם, יְהֵא עַבְדָּא לְהַהוּא דְּיָהֲבוּ לֵיהּ רוֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ ואותו עשו שהוא חסר לחם בכל המובנים כי הרי לא נתברך בדגן ותירוש, יהיה עבד באחרית הימים לאותו יעקב שניתנו לו הברכות והתברך ברוב דגן ותירוש.

תָּא חֲזֵי בא וראה, עַל דָּא בְּגִין דְּיָדַע יַעֲקֹב דְּאִצְטָרִיךְ לֵיהּ לפי שידע יעקב שיצטרך לעשו עתה בגלות כיון שהוא לקח העוה"ז והשעה משחקת לו, הַשְׁתָּא אִתְהַפַּךְ לֵיהּ נִקְלֶה לכן עתה נתהפך לפניו לנקלה. וְיוֹתֵר חָכְמָה וַעֲקִימוּ עָבַד בְּדָא, מִכָּל מַה דְּעָבַד לְגַבֵּי דְעֵשָׂו ויותר חכמה וערמה עשה בזה שיקח עשו עתה את השליטה בעוה"ז כח ברכות אביו, מכל מה שעשה עד עתה נגד עשו שלקח הבכורה ואת הברכות. דְּאִילוּ הָוָה יָדַע עֵשָׂו חָכְמָה דָּא, יַקְטִיל לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ וְלָא יֵיתֵי לְדָא כי אילו היה יודע עשו הרשע ומבין את החכמה הזאת שיעקב נתן לו את ממשלת העוה"ז ולקח לעצמו את ממשלת העוה"ב היה הורג את עצמו כדי שלא יבא לידי זה, כי עיקר החיים והממשלה הם חיי העוה"ב, אֲבָל כֹּלָּא עָבַד בְּחָכְמָתָא, וַעֲלֵיהּ אָמְרָה חַנָּה אבל יעקב הכל עשה בחכמה. ועל יעקב אמרה חנה (שמואל א ב י) יְהֹוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָיו וְגו' וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְגו' הקב"ה ישבור ויכניע את מריביו-שהוא עשו, ובאחרית הימים יתן עוז וכח למלך משיח צדקנו.

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. מִיָּד פָּתַח יַעֲקֹב לְאִתְהַפְּכָא לֵיהּ לְעַבְדָּא [ב], מיד התחיל יעקב לבזות עצמו לפני עשו, ולהתהפך לו כאילו היה לו לעבד בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכַּל עֵשָׂו בְּאִנּוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ אֲבוּי, בשביל שלא יסתכל עשו באותן הברכות שברכו אביו, ויחשוב שלא יתקיימו כיון שרואה שיעקב מתנהג כמו עבד שלו דְּהָא יַעֲקֹב סָלִיק לוֹן לְבָתָר כִּדְקָאָמְרָן שהרי יעקב סילק והניח אותם לאחרית הימים כמו שאמרנו.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מַאי חָמָא יַעֲקֹב דְּשַׁדַּר לֵיהּ לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי מה ראה יעקב ששלח לו לעשו ואמר לו עם לבן גרתי, וְכִי מַה עָבִיד בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ דְּעֵשָׂו מִלָּה דָּא. וכי מה עשה בשליחות זו לעשו לאמר לו (דְּאָמַר) דבר זה עם לבן גרתי, אם רוצה רק לפייס את עשו אֵלָּא, לָבָן הָאֲרַמִּי קָלֵיהּ אָזִיל בְּעָלְמָא, דְּלָא הָוָה בַּר נָשׁ דְּיִשְׁתֵּזִיב מִנֵּיהּ, אלא לבן הארמי קולו ושמעו היה הולך בכל העולם, והיה מפורסם מאוד שלא היה בן אדם בכל העולם שיכול להנצל ממנו, מכיון דְּהוּא הָוָה חָרָשׁ בְּחָרָשִׁין וְרַב בְּקוֹסְמִין, שהוא היה המכשף הגדול ביותר שבמכשפים, וראש וגדול מאוד שבקוסמים וַאֲבוֹי דִבְעוֹר הָוָה, וּבְעוֹר אֲבוֹי דְבִלְעָם, ואביו של בעור היה ובעור היה אביו של בלעם הרשע דִּכְתִיב (יהושע יג כב) בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְלָבָן חָכָם בְּחָרָשִׁין וְקוֹסְמִין יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, ולבן היה חכם בכשפים ובקסמים יותר מכולם וְעִם כָּל דָּא לָא יָכִיל בְּיַעֲקֹב, וּבָעָא לְאוֹבָדָא לְיַעֲקֹב בְּכַמָּה זַיֵנִין ועם כל זה לא היה יכול לעשות שום רע ליעקב, אע"פ שרצה לאבד את יעקב בכמה מיני אופנים וכשפים הָדָא הוּא דִּכְתִיב, (דברים כו ה) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. כי היה כוחו גדול מאוד בפיו להרוג את מי שהוא רוצה, וכל זה רצה יעקב להשמיע לעשו ע"י המלאכים, שהיה לו כח לגור עם לבן שנים רבות ויצא ממנו בשלום.

אָמַר רִבִּי אַבָּא, כּוּלֵּי עָלְמָא הָווּ יָדְעֵי, דְּלָבָן הָוָה רַב חַכִּימִין וְחָרָשִׁין וְקוֹסְמִין מוסיף רבי אבא ואומר, כל העולם היו יודעים שלבן היה גדול שבחכמים ובמכשפים ובקוסמים, וּמַאן דְּבָעֵי לְאוֹבָדָא בְּחָרָשׁוֹי, לָא אִשְׁתַּזִּיב מִנֵּיהּ ומי שרצה לבן לאבד בכשפיו, לא היה יכול להנצל ממנו, וְכָל מַה דְּיָדַע בִּלְעָם, מִנֵּיהּ הָוָה וכל מה שידע בלעם ממנו היה. וּכְתִיב בֵּיהּ בְּבִלְעָם וכתוב בו בבלעם כאשר שלח לו בלק (במדבר כב ו) כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר וכ"ש שהסבא לבן ידע לקלל. וְכוּלֵּי עָלְמָא הָווּ מִסְתָּפֵי מִלָּבָן וּמֵחָרָשׁוֹי וכל העולם היו פוחדים מלבן ומכשפיו, וּמִלָּה קַדְמָאָה דְּשַׁדַּר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי ודבר ראשון ששלח יעקב לעשו, אמר עם לבן גרתי ובכל זאת לא יכל להזיק לי כלל.

וְאִי תֵּימָא דִּזְעֵיר הָוָה-יֶרַח אוֹ שַׁתָּא ואם תאמר שזמן מועט היה-חודש או שנה, ולכן לא הצליח להזיק לו. לַאו הֲכִי לא כך היה, אֵלָּא וָאֵחַר עַד עָתָּה, עֶשְׂרִין שָׁנִין אִתְאַחַרִית עִמֵּיהּ עשרים שנה נתאחרתי עמו, כמ"ש "זה לי עשרים שנה בביתך". וְאִי תֵּימָא דְּלָא סָלִיק בְּיָדִי כְּלוּם ואם תאמר שלא עלה בידי כלום ולא הצלחתי בעושר גדול וכוחות רוחניים גדולים, דע לך, וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, אִנּוּן תְּרֵין גִּזְרֵי דִינִין [ג] כלומר שני כוחות הדין, שהם הזכר והנקבה של הקליפות, שהייתי שולט עליהם והיו כפויים תחת ידי שלא יתחברו יחד להזיק, אלא רק בשביל להרע לרשעים, דְּכַד מִתְחַבְּרָן תַּרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא, לָא מִתְחַבְּרָן אֵלָּא לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא שכאשר מתחברים שניהם כאחד לא מתחברים אלא להרע ולהזיק לעולם. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ומשום כך כתוב (דברים כב), לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו היות ומי שעושה כן גורם ששתי הקליפות הגדולות הללו יתחברו ויזיקו לבני העולם, ואמר לו יעקב דע לך שקליפות אלו משועבדות תחת ידי ואני עושה בהן כרצוני.

צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה, אִלֵּין אִנּוּן כִּתְרֵי תַּתָּאֵי דְּקָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם פי' אלה הם הכתרים וספירות תחתונות של הס"א, שהרג הקדוש ברוך הוא במצרים כמ"ש (שמות יב) בְּכוֹר בְּהֵמָה (שמות יב) ואח"כ בְּכוֹר הַשְּׁבִי (שמות יא) ואח"כ בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב זהו מה שכתוב צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה. ויעקב אומר לעשו שאלה כוחות הקליפה, זו למטה מזו, וכולם נמסרים בידיו והוא שולט בהם מִיָּד מִסְתָּפֵי הָוָה עֵשָׂו וְנָפַק לְקַדְמוּתֵיהּ, וּדְחִילוּ הָוָה לֵיהּ מִיַּעֲקֹב כְּמָה דְּהָוָה לֵיהּ לְיַעֲקֹב מֵעֵשָׂו מיד היה עשו מתפחד מיעקב, ויצא לקראתו לרצות אותו, ופחד גדול היה לו לעשו כמו שיעקב היה מתיירא מעשו.

לְבַר נָשׁ דְּהָוָה אָזִיל בְּאָרְחָא משל לבן אדם הוא יעקב, שהיה הולך בדרך כמ"ש ויעקב הלך לדרכו עַד דְּהָוָה אָזִיל שָׁמַע עַל חַד לִסְטִים דְּהָוָה כָמַן בְּאָרְחָא עד שהיה הולך, שמע על שודד אחד שהיה אורב בדרך, דהיינו עשו, פָּגַע בֵּיהּ בַּר נָשׁ אַחָרָא פגש בו ביעקב בן אדם אחר והוא שרו של עשו. אָמַר לֵיהּ מִמַּאן אַנְתְּ שאל לו יעקב משל מי אתה, אָמַר לֵיהּ, מִפְּלוֹנִי לִגְיוֹן אֲנָא, אמר לו אני איש מאנשי אותו לגיון שקוראים לו עשו, כלומר שרו של עשו, אָמַר לֵיהּ סְטֵי לָךְ מִגַּבָּאי דְּכָל מַאן דְּקָרִיב בַּהֲדַאי אמר לו יעקב לשרו של עשו, נטה לך מיד ולך מאצלי, כי כל מי שמתקרב אצלי חַד חִוְיָא אֲנָא מַיְיתֵי וְקָטִיל לֵיהּ נחש אחד אני מביא והורג אותו. ור"ל ב' הקליפות הנקראות שור וחמור שאני שולט עליהם שהם כוחות הדין זו"ן דקלי', וכשאני רוצה אני משתמש בהם להרוג. והכוונה היא שיעקב לא מפחד לא ממנו ולא מעשו. אָזַל הַהוּא בַּר נָשׁ לְהַהוּא לִגְיוֹן הלך זה האדם שהוא שרו של עשו לאותו הלגיון, פי' שחזר אל עשו, אָמַר לֵיהּ חַד בַּר נָשׁ אָתֵי, וְכָל מַאן דִּי קָרִיב בַּהֲדֵיהּ נָשְׁכֵיהּ חַד חִוְיָא דְּהוּא מַיְיתֵי (דף קסז ע"א) וּמַיִית אמר לו, בן אדם אחד בא שהוא יעקב, ומי אשר מתקרב אצלו, נושך אותו נחש אחד שהוא מביא, שהיינו קליפת שור וחמור, ומת. שָׁמַע הַהוּא לִגְיוֹן וְדָחִיל שמע אותו לגיון שהוא עשו ופחד, אָמַר יָאוּת דְּאֵזִיל לְקָבְלֵיהּ וְאֶתְפַּיֵּיס בַּהֲדֵיהּ אמר עשו, ראוי וטוב שאלך לקראתו להתפייס עמו.

עַד דְּחָמָא לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ אמנם, מכיון שראה אותו אדם-יעקב אבינו לעשו, פחד, אָמַר, וַוי דְּהַשְׁתָּא יִקְטְלִינֵּיהּ הַהוּא לִגְיוֹן אמר, אוי שעתה יהרגני אותו לגיון. שָׁארֵי סָגִיד וְכָרַע לְקָבְלֵיהּ התחיל להשתחוות ולכרוע כנגדו. אָמַר הַהוּא לִגְיוֹן, אִלְמָלֵא הָוָה לֵיהּ בִּידֵיהּ חִוְיָא לְקַטְלָא, לָא סָגִיד כּוּלֵּי הַאי לָקֳבְלִי אמר אותו לגיון-עשו בלבו, אם היה לו בידו נחש להרוג בני אדם, לא היה משתחוה כל כך כנגדי. שָׁארֵי לִגְיוֹנָאָה לְאִתְגָּאָה התחיל אותו לגיון להתגאות על יעקב, אָמַר בגאותו, הוֹאִיל וְכָל כָּךְ כָּרַע לָקֳבְלִי כנגדי, ונתן לי כבוד גדול לָא אֶקְטְלִינֵּיהּ לא אהרגנו.

כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה, עֶשְׂרִין שָׁנִין אִתְאַחַרִית עִמֵּיהּ עשרים שנים התאחרתי ושהיתי עמו. וַאֲנָא מַיְיתֵי חִוְיָא, לְקַטְלָא בְּנֵי נָשָׁא ואני מביא נחש, שהוא קליפת שור וחמור להרוג בני אדם. שָׁמַע עֵשָׂו, אָמַר, וַוי מַאן יָקוּם קַמֵּיהּ אוי מי יקום ויעמוד לפניו. דְּהַשְׁתָּא יִקְטְלִינֵּיהּ יַעֲקֹב בְּפֻמֵּיהּ שעתה יהרגני יעקב בפיו ע"י קליפת שור וחמור, שָׁארֵי נָפִיק לְקַדְמוּתֵיהּ לְאִתְפַּיָּיסָא עִמֵּיהּ התחיל לצאת לקדם פני יעקב, כדי להתפייס עמו, ויעקב חשב שעשו יפחד ולא יבוא כלל.

כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ כיון שראה אותו יעקב, חשב שטעות בידו שעשו מפחד ממנו מַה כְּתִיב וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ שמא בא עשו להרגו, כֵּיוָן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ שָׁארֵי כָּרַע וְסָגִיד לָקֳבְלֵיהּ כיון שהתקרב עשו אצלו, התחיל כורע ומשתחוה כנגדו. הָדָא הוּא דִּכְתִיב זה הוא שכתוב, וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. אָמַר עֵשָׂו אִלְמָלֵא כָּל כָּךְ הָוָה עִמֵּיהּ, לָא סָגִיד לָקֳבְלִי, שָׁארֵי לְאִתְגָּאָה אמר עשו אם באמת כל כך היה עמו הכח של הנחש והקליפות, לא היה משתחוה כנגדי, ולכן התחיל להתגאות על יעקב.