סדר הברכות והדלקת נר חנוכה

י"ב כסליו תשפ"ו | 02/12/2025 | 20:56

א. בלילה הראשון של חנוכה מברך שלש ברכות: אשר קדשנו במצותיו וציונו ל'הדליק נ'ר ח'נוכה (ויכוין ר"ת נח"ל והוא שם קדוש), שעשה נסים לאבותינו, ושהחיינו. ובשאר הלילות שתי הברכות הראשונות בלבד ^א. ואחר שהדליק נר ראשון יאמר: "הנרות הללו אנחנו מדליקין" וכו', בנוסח המתוקן יפה שיש בו ל"ו תיבות כמנין הנרות של כל שמונת הימים ^ב.

ב. יברך הברכות בהתעוררות הלב ובהתלהבות גדולה, ויכוין היטב בברכת הדלקת הנרות, ויברך מתוך שמחה של מצוה, כי חביבה מצוה בשעתה, וגם לכבוד המלאכים הקדושים הבאים עתה לכבוד הדלקת הנרות, ועונים אמן על ברכתו. וידליק הנרות בבגד עליון כמו שהולך לבהכנ"ס ^ג.

ג. ידליק נרות חנוכה אחר שיסיים לברך את כל שלש הברכות וכמו שאמרו חז"ל: כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן. אמנם מנהג חסידי ק"ק בית אל להדליק הנרות לאחר הברכה הראשונה - להדליק נר חנוכה, ורק אחר כך לברך שאר הברכות וכן מנהגנו ^ד. ומנהג טוב לומר אחר הדלקת נרות חנוכה "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" וכן "למנצח בנגינות מזמור שיר" וכו' בצורת המנורה, ויאמר פסוק "ויהי נועם" ומזמור "יושב בסתר" שבע פעמים ^ה.

ד. אדם שהדליק נרות חנוכה ושכח ולא בירך, אם עדיין לא גמר להדליק כל הנרות יברך וידליק השאר, ואם השלים כבר הדלקת כל הנרות אפילו עדיין לא הדליק את הנר הנקרא "שמש", לא יברך עוד ברכה ראשונה להדליק נר חנוכה, אבל ברכת על הנסים וברכת שהחיינו יברך ^ו.

ה. מי ששכח ולא בירך שהחיינו בלילה הראשון יברך בלילה השני. ואם שכח גם בשני יש לו תשלומין כל שמונת ימי חנוכה ^ז.

ו. אונן, ידליק נרות חנוכה בלי ברכה, ועדיף ששליח יברך ויפטור אותו, וטוב יותר שלא ישמע הברכות ואחר שיקבר מתו ביום השני כשיבא להדליק יכול לברך שהחיינו ^ח.

ז. כשיניח החנוכיה על מזוזת הפתח בשמאל, יניח בלילה הראשון את הנר בקצה השני של החנוכיה, הרחוק ביותר מן הפתח, ובלילה השני יניח הנר השני בצידו שיהיה קרוב לפתח, ובו יתחיל להדליק, וסדר ההדלקה משמאל לימין, עד שנמצא שבליל השמיני יהיה הנר הנוסף השמיני סמוך לפתח ממש ובו יתחיל להדליק ^ט.

ח. בחורי ישיבה הלנים בפנימית הישיבה, וכן רווקים הסמוכים על שולחן הוריהם בביתם, אינם צריכים להדליק נר חנוכה בפני עצמם, ויוצאים ידי חובה בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם ^י.

ט. אדם שאשתו מדלקת עבורו בבית, אפילו שאינו נוכח בשעת הברכות יוצא ידי חובתו. אמנם טוב שישתדל לברך על הנרות שמדליקים בבית הכנסת כשאפשר לו להדליקם ^יא.

י. בן נשוי או חתן הסמוכים תדיר על שולחן האב או החם, מדליקין בחדרים המיוחדים להם לשינה אך לא יברכו כלל, אלא יעמדו אצל האב כשהוא מברך ויכוונו לברכות ואחר כך ילכו וידליקו בחדרם. והוא הדין למי שמתארח אצל חברו בימי החנוכה ולן בביתו לילה אחד או יותר ואוכל ושותה משולחנו של בעל הבית, מעיקר הדין יוצא ידי חובה בהדלקת הנרות של בעל הבית. ועדיף טפי שיעמוד בברכות אצל בעה"ב כשהוא מברך ויכוין לצאת ידי חובה וילך וידליק בחדרו ^יב.

יא. המתאכסן במקום שמשלם בחשבון מדוקדק על כל מה שמקבל צריך ליתן פרוטה לבעל הבית כדי שיזכה לו חלק בנר חנוכה. או שבעל הבית יזכה לו במתנה חלק מן השמן ^יג.

יב. ההולכים לבית ההורים לסעודת ליל שב"ק וחוזרים לישן בביתם לאחר הסעודה טוב שיצאו מן הבית רק לאחר פלג המנחה ואז ידליקו נרות חנוכה בביתם בברכה, רק יזהרו לשים שמן שיעור שיספיק לחצי שעה אחר צה"כ. ואם יצאו קודם פלג המנחה לא ידליקו בביתם אלא במקום שהולכים אליו ^יד.

א. קודם שיברך הברכות יסדר הוא בכבודו ובעצמו את עניני החנוכה כי יש בהם סודות גדולים כמו שנסדר לקמן בעי"ת, והוא כי בתחילה יכוין "מקום הנחתה" שיניח החנוכה סמוך לפתח טפח, ויכוין כי צורת הפתח הוא אות ח, והוא סוד שמונת ימי חנוכה, לתקן ההוד שהיא ספירה שמינית וכו', ואח"כ יצוק את השמן לחנוכה ויכוין כוונות "יציקת השמן" כי שמ"ן בא"ת ב"ש הוא שם קדוש בי"ט וכו', ואח"כ ישים הפתילה, ויכוין כי פתילה היא סוד טיפת חמשה חסדים וכו', ואז יכין את עצמו לברכות.

ומקור סדר הברכות הוא בגמ' שבת (דף כג.), א"ר חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ור' ירמי' אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך, אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך ב', והמדליק ג', מכאן ואילך מדליק מברך שתים והרואה מברך אחת וכו'. מאי מברך, מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה, והיכן צונו, רב אויא אמר מלא תסור, רב נחמי' אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. וכן הוא ברי"ף, וברמב"ם (פ"ג מהלכות חנוכה ה"ד), טור (סי' תרעו). ובשו"ע (סי' תרעו סעיף א) כתב הנוסח "להדליק נר חנוכה". וכן הוא נוסח רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות (דף קח ע"ד), אבל בליל שב"ק נוסח הברכה להדליק נר של שבת, והטעם כי נר חנוכה אסור להשתמש לאורה ולזה אומר נר חנוכה להורות כי הנר אינו אלא למצות חנוכה, משא"כ בנר שבת שהכוונה לנר שאנו משתמשים בו ונרו יועיל לתועלתנו, וזה הנר המאיר הוא של שב"ק. כן הוא בב"י (סי' תרעו ס"ק א), וכן הוא ברוקח, סידור יעב"ץ, שדי חמד (אס"ד חנוכה ס"ק כ). וכן כתב הבא"ח (פרשת וישב אות ב), אע"ג שבנרות שבת נוסח הברכה להדליק נר של שבת, בנרות של חנוכה מברכים להדליק נר חנוכה, ואין אומרים נר של כדי שיכוין המברך לשם קדוש ר"ת נח"ל הרמוז בר"ת "נפשנו חכתה לה'", ובר"ת "נוצר חסד לאלפים". שגם הם נצלו בשביל שבטחו בה' וצפו לישועתו. וכתב הרש"ש זיע"א בפירושו לשעה"כ, שהשם נח"ל הוא שם קדוש וסגולתו להנצל מאויבים ולעבור הנחל כמ"ש הרמ"ז ז"ל בשורשי השמות כ"י. גם הברכות "שעשה נסים" ושהחיינו שם בגמ' שבת, וכן בטושו"ע שם. ובתשובת מהרש"ל (סי' סד), כתב בשם אביו החסיד מוהר"ר יצחק ז"ל, בברכת שעשה נסים, זכורני שאמר שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. וכך פירושו עשה נסים בימים שעברו, ממש בזמן הזה. ולא כי"א בימים ההם ובזמן הזה.

ולמודעי אני צריך כי אנו מברכים להדליק נר חנוכה ואין לשנות. כי מלבד הפוסקים הפשטנים שכתבו להדליק נר חנוכה עוד יש בזה סוד גדול, וכמו שכתב רב האר"י בפרי עץ חיים שבברכה זו יש י"ג תיבות כנגד י"ג מכילן דרחמי שהאמא העליונה מקשטת בזה את בתה, ומתקנת בחי' הוד דידה. ובספר כף החיים סופר הביא שגם הברכה השניה שעשה נסים יש בה י"ג תיבות וצריך לכוין בה כנ"ל. ועוד כי המעיין בשעכ"ו שם יראה שבכל תיבה ותיבה יש כוונה מיוחדת, להדליק יכוין כך, נר תכוין וכו', ובמלת חנוכה תכוין וכו', ולכן אין לומר של. ויש בזה עוד סודות וה' יאיר עינינו אמן.

ב. רש"ל בתשובה (סי' פה), ויברך כל הברכות עובר לעשייתן, ומיד אחר גמר הדלקת הנר הראשון שהוא עיקר יאמר הנרות הללו, ויגמור ההדלקה בעוד שאומר הנרות הללו. ומ"מ מי שאומר הנרות הללו לאחר שהדליק הכל שפיר דמי, מ"ב (ס"ק ח). והנוסח המתוקן הוא של ל"ו תיבות- חוץ מ"הנרות הללו", ולא תוסיף ולא תגרע, והטעם מפורש וכו', רש"ל (שם) וכן הוא בטור, והם כנגד ל"ו נרות שמדליקין בכל שמונת ימי חנוכה. וכתב שם המ"א ובהני תיבות "הנרות הללו" יש ח' אותיות רמז לח' ימי חנוכה, ועיין כל זה כף החיים סופר (סי' תרע"ו ס"ק כח וכט). וכתב הרוקח הקדוש תקנו ל"ו נרות כנגד האור הראשון ששימש לאדם הראשון ל"ו שעות ראשונות ע"כ, וכידוע שדרך הנרות של חנוכה מקבלים מאותו אור הגנוז שגנז השי"ת לצדיקים לעתיד לבוא, ובאור הזה היו מביטים בו מסוף העולם עד סופו כמו שאמרו רז"ל: "וגנזו לצדיקים", והיכן גנזו, בתורה, ולכן התורה נקראת אור. וכידוע של"ו שעות אלו ול"ו נרות הם כנגד ל"ו מסכתות של הש"ס, שדרכם מאיר אור הגנוז. ולכן יעמוד ע"י הנרות ויתפלל שיזכה לתורה שיש בה ל"ו מסכתות, ויאירו לו אלו האורות אור גדול להבין ולהשכיל בתורה.

ג. כף החיים (שם ס"ק ח), וצריך התעוררות גדולה ושמחה גדולה שזכנו ה' יתברך להדליק הנרות. וע"י שאנו מדליקים האורות למטה נדלקים האורות למעלה, ואורם הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל האורות והניסים והנפלאות שנתגלו באותם הימים, מתגלים בכל שנה ושנה בעת הזאת, וזו היתה כוונת אנשי כנסת הגדולה בנוסח הברכה "בימים ההם בזמן הזה" כלומר שאלו החסדים והניסים והאורות שהיו אז בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול מתגלים גם בעת הזאת, וזהו שכתוב, לשנה אחרת עשאום ימים טובים וקבעום להלל והודאה, פי' שקבעו שאלו האורות והניסים והחסדים יהיו תמיד בכל שנה ושנה, ובפרט שכתב רבינו האר"י שבכל לילה מתגלים י"ג מכילן דרחמי מא"א עד המלכות, לקשט אותה באלו האורות. והוא כנגד מה שעשו מלכות הרשעה שפרצו י"ג פרצות בחומת העזרה, ובזה טמאו השמנים כולם וההשפעות הקדושות, וכשראה מתתיהו הכהן, תיקן ההוד בלבוש מלכות בהורדת השפע בי"ג מכילן דרחמי. ולכן עתה בזמן הקדוש הזה יתעורר התעוררות גדולה ויעשה תשובה, ויכין עצמו בתפילה ובתחנונים בעדו ובעד בניו, ויאמר לשם יחוד המתוקן של הרי"ח טוב וכן של בעל "בני יששכר", ויברך בכוונה ובשמחה גדולה ויעורר בני ביתו בהתעוררות של מצוה ותפילה ויזכה בזה ובבא. ונודע כי רעותא דליבא שיש לאדם במצוה הוא התיקון הגדול ביותר שיש בקיום המצוה שהוא מתקן בכתק ובקוצו של יו"ד.

ובספר קדושת לוי (חנוכה, קדושת חמישית) כתב, יתלהב כשמדליק נר חנוכה, שהוא הממשיך אלהות על כל העולמות, ואלהי אלהים שמח בו ועושה נחת רוח ליוצרו, ומביא שפע לכל ההיכלות והעולמות, ואומרין 'אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו', וכל העולמות מכריזין 'זכאה פלניא דעבד רעותא דמאריה'.

ד. כתב בספר מהרי"ל (הלכות חנוכה), ולא יתחיל בהדלקה עד שיסיים כל הברכות. וכן כתב ר' דוד אבודרהם בשם הראב"ד, והרמ"א בהג"ה (סי' תרעו סעי' ב) ג"כ כתב כדברי המהרי"ל. וכן פסק הבא"ח (שם הלכה ב), והמשנה ברורה (ס"ק ד). ורבינו ירוחם (נתיב ט חלק א) כתב בשם רבינו יונה שבליל ראשון מברך שלשתן קודם ההדלקה, דכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, ובליל שני מברך קודם ההדלקה "להדליק", ואחר הדלקת נר ראשון, מברך "שעשה נסים" קודם שידליק נר שני, שהוא נס דאותו היום. וכן בליל שלישי וכו', ע"כ, ולא ראיתי שנוהגין כן, ע"כ לשון רבינו ירוחם. אמנם מנהג ק"ק בית-אל תכב"ץ להדליק אחר ברכה ראשונה כבר מהלילה הראשון, וכן כתב הרב מסעוד הכהן אלחדד בשו"ת שמחת כהן (סי' קיג), וכן כתב הרב דברי שלום (דף ק), וכן הרב "שמח נפש" גגין (דף ל סוף ע"ג). וכן פסק הרב המקובל ר' עובדיה הדאיה בשו"ת "דעה והשכל" (ח"ז סי' יז) וכתב שמשמע מדברי מרן שתיכף לאחר ברכה ראשונה חלה עליו מצוות הדלקה ואין להפסיק בברכה אחרת שאינה תלויה בהדלקה, וכן כתב בספר "כתר שם טוב" דמנהג ארץ ישראל סוריא תימן ומצרים לברך להדליק ותכף עובר לעשייתן. וכן נראה מסידורי הרש"ש זיע"א הנמצאים בידינו שמדליקים לאחר ברכה ראשונה, ומלתא דמסתברא היא שהרי כוונות ההדלקה הן המשך הכוונות של ברכת להדליק. והוא להמשיך הצ' דצל"ם במעשה, אחר שהמשכנו הל"מ דצל"ם בברכה. ועי"ע במה שכתב הרה"ג המקובל ר' יעקב משה הלל נר"ו בשו"ת וישב הים. אמנם נראה כי דעת השד"ה זלה"ה המובא בסידור אור הלבנה, להדליק אחר שלוש ברכות ולא אחר ברכה ראשונה. וכן פסק הבא"ח שהיה מקובל גדול והבוחר יבחר. ומ"מ מנהגנו כמנהג ק"ק חסידים בית-אל להדליק אחר ברכה ראשונה, כי כן ראינו בעינינו את מו"ר הגאון המקובל כמוה"ר מרדכי שרעבי זצוק"ל, וכן הורה לנו הלכה למעשה.

ה. עיין בספר "יסוד ושורש העבודה" שאחרי אמירת "הנרות הללו" יאמר תכף מזמור ל' בתהלים "מזמור שיר חנוכת הבית" במתון גדול, ויכוין בהודאה של מזמור זה על התשועה שעשה עמנו השי"ת בימים אלו. גם יאמר מזמור "למנצח בנגינות". וראוי להאריך בשירים ופיוטים עד חצי שעה, ואחר כן ראוי לספר לבניו ולב"ב הנסים והנפלאות שעשה לנו, מפי ספרים וסופרים, כדי שיתנו שבח והודאה להשי"ת, ע"כ. וכתב בא"ח (פרשת וישב אות כג), ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה לאחר הדלקת הנרות שבע פעמים ויהי נועם וכו' ומזמור יושב בסתר עליון, וכנז' בספר מועד לכל חי עי"ש. וכתב סידור מהור"ש סגולה מהרמב"ן לומר אחר הנרות הללו ויהי נועם כו' כל תיבה ז' פעמים וטוב מאוד. ובשם הריב"ש כתבו לומר ז"פ ויהי נועם יושב בסתר כפשוטו וכן אנחנו נוהגים. וכתב בתשב"ץ (סי' רנח) מובא במג"א (סי' רצה) וז"ל: מוהר"ם ז"ל כשהוא מתפלל "ויהי נועם" אומר לעולם "אורך ימים אשביעהו" וכו' ב' פעמים כמו במוצ"ש ואז יש בו כמנין "כהנים" בגי' לפי שכהני חשמונאי ובניו שהיו הולכים למלחמה, אמרו ז"פ ויהי נועם וב"פ "אורך ימים אשביעהו" ונצחו עכ"ל. עי' כה"ח (סי' רצה ס"ק א) שנוהגים לומר מזמור זה, ומתחילים ויהי נועם לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה לישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן, וכידוע שסיימו את מלאכת המשכן בכ"ה בכסלו וחנוכת המשכן היה בא' ניסן, והי"ת הבטיח לאהרן שיום זה יפרע לו, וזו חנוכת בית חשמונאי. ובתשב"ץ כתב שיש בו ק"ל תיבות כמנין "הכהנים" שכהני חשמונאי אומרים אותו ז' פעמים במלחמה ונוצחים, ולכך נעלם אות ז' בויהי נועם שכל האומרו ז' פעמים ניצול מכלי זין. ושם בסימן תע"ר (ס"ק כו): ויש סגולה לשמירה שכל לילה אחר הדלקת נר חנוכה לומר ז"פ ויהי נועם ומזמור יושב בסתר וכנז' בספר מל"ח (סי' כז אות יג) בשם ספר הזכירה (דף סט סע"א). לזה אנחנו נוהגין לומר לאחר הדלקת הנרות ז"פ ויהי נועם. ועיין רוקח הלכות חנוכה (סי' רכה) שאומרים "ויהי נועם" וכופלים פסוק "אורך ימים אשביעהו" וכו' לומר כשם שהיתה הברכה בחינוכו כך בחנוכת בית חשמונאי.

ו. תשובת רע"א מה"ת (סי' יג), אם הדליק נר חנוכה ושכח לברך על הדלקתה, אם קודם שהדליק כולם נזכר שעדיין לא בירך יש לו לברך כל הברכות וכו'. ובהמשך כתב שאם נזכר לאחר שהדליק כולם אין לו לברך ברכת "להדליק" רק ברכת "שעשה נסים" וברכת שהחיינו. וכן כתב בבן איש חי (פר' וישב אות י) יברך ברכת "להדליק" וידליק הנשארים, אע"פ דאלו הנשארים מן ההידור וכו', ואם הדליק כל הנרות ואח"כ נזכר, אפי' שנזכר תוך כדי דיבור לא יברך ברכת להדליק, משום דאיכא פלוגתא בזה וסב"ל, אבל ברכת "שעשה נסים" וכן ברכת שהחיינו יברך אותם אפי' שלא נזכר אלא עד שגמר ההדלקה. וכן כתב בתשובה ברב פעלים עי"ש. ובספר "תורת המועדים" העלה שכל מה שאמרנו אם נזכר מברך שעשה נסים וכו' דהוא דוקא בתוך חצי שעה לאחר הדלקתם, אבל אם נזכר לאחר חצי שעה מזמן שהדליק אינו מברך כלל באותו לילה. וכן אם הדליק נר אחד וקודם שהדליק השאר נשפכו או אם טעו ולא הזמינו נרות הצריכים לאותה הלילה ושכחו מהם נר אחד ולא הרגישו בזה אלא עד שבירך, לא יסיח דעתו אלא ימתין עד שיביאו לו וידליקנו ואם שח לא יברך, בא"ח (שם). וכן הוא במג"א (סי' תרעו).

ז. כתב טור שם בשם אביו הרא"ש. ונפסק בשו"ע (סי' תרעו סעי' א) וכתב שם הכף החיים (ס"ק יד) בשם הבא"ח וז"ל: הך שהחיינו לא נתקן אלא על ההדלקה או על הראיה הא לאו הכי לא יברך. והא דאמרינן בבכל מערבין, זמן אומרו אפי' בשוק, ההוא בזמן דרג"ל, ע"כ. ונראה דכ"ש דמברך בו בלילה שנזכר אם נזכר כל זמן שהנרות דולקים שלא גרע מהרואה אותן שמברך בלילה הראשונה שתים, ע"כ. וכתב מו"ר מופת הדור בחזו"ע (עמוד ס) ונראה שטוב הדבר שהוא יכנס לחדר אחר שלא ישמע הברכות ואחר שיקבר מתו בלילה השני כשיבא להדליק יכול לברך גם שהחיינו.

ח. בן איש חי (שם), וז"ל אם לא ברך שהחיינו בליל ראשון יברך בליל שני וגם האבל יברך "שהחיינו" אבל אונן ידליק בלא ברכה ואם אפשר בשליח עדיף טפי ע"כ. ומ"ש שליח, היינו אחד מבני ביתו, אך לא שימנה ממש שליח, דשלוחו של אדם כמותו וכיון שהוא אינו יכול לברך, גם השליח אינו יכול. ועי' בדרך החיים. אמנם לא יענה אמן אחר ברכת האחר מרן יו"ד (סי' שמא סעי' א).

ט. עיין מרדכי שבת (פ"ב ס"ק רסח): וכשהיה מדליק הנרות היה מתחיל לצד שמאל ופונה לצד ימין דאמרינן כל פינות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין. ובתשובת מהר"י קולון (שורש קפג י), וכך מקובלני מאחר שכתב המרדכי בשם רבינו מאיר שיש להתחיל לצד שמאל כדי לפנות לימין משום כל פינות וכו'. וכן הוא במהרי"ל הלכות חנוכה שהתחיל בצד שמאל והיה פונה ומסיים לצד ימין לקיים כל פינות שאתה פונה וכו'. וכן כתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות (דף קח ע"ג) דסדר הדלקת הנרות היה נוהג רבינו האר"י ז"ל כנוסח הכתוב בב"י ז"ל על הטורים וגם בספר שולחן ערוך והוא כי בלילה הראשון ידליק הנר שבצד ימינו שהוא היותר רחוק מן הפתח מכל שבעה נרות, ובליל שני ידליק נר השני לו שהוא יותר סמוך לפתח ואח"כ יפנה אל ימין וידליק הנר הראשון, וכעד"ז כל שאר הלילות עד שנמצא בלילה האחרונה מדליק הנר שבצד שמאלו שהוא הנר היותר קרוב וסמוך לפתח ומתחיל בו ונפנה לצד ימינו ונמצא כי הנר הראשון מכולם שהוא בצד ימין המדליק נדלק אחרון בלילה האחרונה ע"כ. וכן הוא בפע"ח (שער יט פ"ד) וכתב על זה מורינו המקובל חכם ששון בכר פרסיאדו זצוק"ל בספרו "שמן ששון" על שעהכ"ו שם נראה הטעם שמתחילים להדליק משמאל לימין כי חנוכה הוא "בהוד" ומתקנים בו א"ק ואבי"ע דהוד. וספירת הוד הוא בשמאל כנודע, ולכן מתחילים להדליק משמאל לימין היות והוא בהוד.

י. גמ' שבת (דף כג.) אמר ר' זירא מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא, בתר דנסיבי איתתא, אמינא, השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי, ע"כ. וכן פסק הרמב"ם (פ"ד מהלכות חנוכה הלכה יא). וכן פסקו הטור והשו"ע (סימן תרעז סעי' א). ומבואר מדבריהם שאף על פי שאינו נמצא בביתו ואינו שומע ורואה הדלקת הנרות יוצא ידי חובה במה שמדליקים עליו בתוך ביתו. וכן פסק מו"ר מופת הדור בשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' מג). וכן פסק מו"ר חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל. אמנם אחינו האשכנזים נהגו שאף בנים רווקים הסמוכים על שולחן אביהם מדליקים נרות חנוכה כל אחד בפני עצמו ואפי' כשהם אוכלים וישנים בבית הוריהם, וא"כ כ"ש כאשר נמצאים בישיבות ובפנימיה שכל אחד צריך להדליק נרות חנוכה בפני עצמו בישיבה.

יא. אפי' שמסקנת רוב האחרונים שהאשה יכולה להדליק ולברך ומוציאה את הבעל ידי חובה, מיהו יש אומרים דעל כל פנים חייב לראות את הנרות ולברך שעשה נסים ושהחיינו, או שישמע מאחר ויענה אמן. לכן לצאת ידי חובת כל הדיעות כדאי מאוד שישתדל לברך על הנרות שמדליקים בביהכנ"ס. ועיין ע"ז בכף החיים סופר (סי' תרעו ס"ק כה).

יב. עיין מרן השו"ע (סי' תרעז) שפסק כי אכסנאי צריך לתת פרוטה לבעה"ב להשתתף עמו בשמן של חנוכה. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו צריך להדליק אע"פ שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שולחן הבעה"ב. והוסיף מרן השו"ע שם והוא הדין לבן האוכל אצל אביו. ופירשו האחרונים רוצה לומר דאם יש לו פתח לעצמו צריך להדליק בפתחו ואפילו אוכל אצל אביו בקביעות, כיון שהטעם משום חשד, צריך להדליק. ועיין בכף החיים (שם ס"ק טו) שאין לו לברך כיון שיש בזה פלוגתא אלא יעמוד אצל אביו בשעת הברכות ויכוין לצאת ידי חובה ואח"כ ילך וידליק בפתחו וגם אשתו תעמוד אצל אביו בשעת הברכה ותכוון לצאת ידי חובה יעו"ש. אמנם כל זה בזמנם שהיתה להם חצר גדולה ובה חדרים וכל אחד היה לו פתח בפני עצמו, אבל בימינו שגרים בבנין מגורים ומדליקים בתוך הבית ואין חשד, נראה שאינו צריך להדליק על פתח חדרו כלל ועיקר אלא יוצא ידי חובה בהדלקת הנרות של אביו בעה"ב. וכדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים כדאי שידליק בחדרו ויכוין לצאת בברכות של אביו. או שבעה"ב יקנה בפירוש לבנו וחתנו חלק בשמן ובפתילות. ועיין בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סי' מג) שדן שם בדין בחורים הגרים בישיבות ונכנס לדין אכסנאי ומשמע משם שהבן או החתן שסמוכים על שולחן אביהם אין להם להדליק כלל ויוצאים ידי חובה ע"י האבא בהדלקה ובברכות. והביא דברי ה"גנת ורדים" ועוד דברי האחרונים שכתבו שאם סמוך לגמרי על שולחן בעה"ב ואינו עושה עמו חשבון על כל דבר ודבר אין צריך להשתתף עמו, שבודאי מזכה לו חלק בנרות. וסיכם את דבריו בספר "תורת המועדים" (סימן ב דף נו) שבן גדול אצל אביו וחתן אצל חמיו אין צריך להשתתף. ואיש זר שמתארח בבית חבירו וסמוך על שולחנו לגמרי, ואינו עושה עמו חשבון על הוצאותיו, ג"כ מעיקר הדין לא צריך להשתתף בפריטי. אמנם כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים כדאי הדבר להחמיר ולהשתתף בפריטי, אף בסמוך על שולחנו, ובפרט לאיש זר שאינו בנו או חתנו.

אמנם כאשר למדנו אצל מו"ר חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל שמענו מפיו שההולכים לבקר אצל ההורים בחנוכה וישנים שם, אם יש להם חדר מיוחד שאין אחרים משתמשים בו כלל ואפילו לקחת חפצים מהארונות וכדומה, ידליקו בחדרם בברכה. ויותר טוב שישמעו הברכה מבעה"ב, וילכו וידליקו בחדרם. ואם אין להם חדר מיוחד אינם חייבים כלל בהדלקה ויוצאים ידי חובה בהדלקה של בעה"ב. וטוב שיאמרו לו שיזכה להם מעט מנר חנוכה ויכוון לפוטרם. וראיתי אח"כ בקובץ "זכרון יהודה", שהביא מהלכות אלו משם מו"ר. א"כ למסקנא הטוב ביותר לכל הפוסקים שהבן או החתן או המתארח בבית חברו וכל הוצאותיו על בעה"ב ידליק בחדרו בלא ברכה וישמע הברכה מבעה"ב ויכוין לצאת ידי חובה, או ישתתף בפרוטה.

יג. מרן שו"ע (סי' תרעז סעי' א) אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו צריך לתת פרוטה לבעל הבית להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה. ועיין שם כף החיים (ס"ק ב) שצריך לומר בעת שנותן הפרוטה הריני נותן לך פרוטה זו כדי שתזכני להקצאת שמן ופתילות ונרות חנוכה שלך שתדליק בזה הלילה. או שיאמר, בכל מה שתדליק בח' לילות החנוכה, ובעה"ב אומר הריני מזכה לך קצת שמן בפרוטה זו בנרות חנוכה שלי שאני מדליק בכל לילות שמונת ימי החנוכה.

יד. שו"ת אור לציון (ח"ד פמ"ז תשובה ה).