מעלת התשובה בימי החנוכה

תשובה עד חנוכה

כתב מו"ר הבעש"ט זיע"א שעד חנוכה עדיין אפשר לעשות תשובה, היות וידוע שהתשובה היא בעולם הבינה עולם הבריאה ששם כסא הכבוד ואמרו רבותינו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, וחנוכה הוא בהוד, ואיתא בזוה"ק "דאימא עד הוד איתפשטא", ולכן אימא שהיא בחינת התשובה, עד "הוד" איתפשטא, שזהו חנוכה בבחינת ההוד, וביוה"כ עולים לבינה וזוכים שם למעלה לתשובה, וזה למי שזוכה לעלות, אבל בחנוכה אימא עצמה יורדת למטה להאיר לנו. ביום הכפורים אנחנו הלכנו לבית המקדש, בחנוכה בית המקדש בא אלינו לתוך הבית, מדליקים המנורה בבית שלנו, גם החלשים שלא עלו מעצמם יוכלו לחזור בתשובה שלמה, והיא יורדת ומאירה כדי לברר ולהוציא את כל הניצוצות מן הקלי', ולהפריד אותנו מהקלי', ולכן כל הפתילות והשמנים כשרים לנר חנוכה שלא כמו בשבת, כיון שבימי חנוכה כל נשמה יכולה להידלק על ידי האור הגדול שמאיר בה.

ומובן מעתה כי שמונת ימי חנוכה הם כנגד ח' ספירות בינה חג"ת נהי"ם כי עולם התשובה היא הבינה ומשם ממשיכים אור לכל השמונה ימים שנזכה לחזור בתשובה שלמה.

וזה מה שהיה עושה הכהן הגדול ביוה"כ, שהיה מזה אחת למעלה ושבע למטה, כי אחד למעלה, כנגד אימא, כי הכהן הגדול היה מושך השפע מלמעלה מהבינה לז' ספירות תחתונות, וזהו כנגד ח' ימי חנוכה, א' למעלה ושבע למטה, כי אנו ממשיכים שפע מהבינה לז' ספירות תחתונות כל יום ביומו.

ודע כי שמונת פעמים חנוכה גי' תשוב"ה.

וביאר הרמ"ע מפאנו (עי' עשרה מאמרות חיקור דין ח"ג פ"ב) מה שאמרו (יומא פו.) "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד", ומה ענין כסא הכבוד למצות תשובה, רק איתא בגמרא (חגיגה יג.) שהמלאכים וחיות הקודש נושאים את כסא הכבוד, והאמת שהכסא נושא את נושאיו [כעין מה שאמרו (סוטה לה.) "ארון נושא את נושאיו"] ואינו זקוק למלאכים שישאו אותו, ואכן הם אינם אלא נראים כמי שמחזיקים ומטלטלים את הכסא, אבל כאשר איש מישראל נכשל בחטא חלילה הרי הוא גורם שהמלאכים מרגישים כובד כשהם נושאים את הכסא.

וזהו מה שאמרו שם בגמרא (דף יג:) שהחוטאים נענשים מנהר דינור היוצא "מזיעתן של חיות, ונשפך על ראש רשעים בגיהנם", כי עליו ליענש על שגרם לחיות לישא את המשקל שהכביד על כסא הכבוד, אבל מיד כאשר יחזור החוטא בהרהור תשובה מתבטלת כבדות זו, וזהו "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד", כי התשובה מגיעה עד הכסא הכבוד וגורמת לבטל המשקל הכבד שנגרם על ידי החטא.

נר חנוכה כפול שמונה שוה בדיוק תשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה

ואור החנוכה מזכך ג"כ את גופו של האדם ומגרש ממנו התאוות הגשמיות, כי האור מגרש את החושך שהוא הגוף. וידוע הוא "חנוכה" גימ' "גוף", וזה נעשה ע"י התשובה שאנחנו עושים עתה בחנוכה. ולפי זה אם ח"ו נגזרה על האדם איזה גזירה בר"ה עדיין יכול לעשות תשובה וחרטה על העבר וקבלה על העתיד והתחנן לפני בורא עולם ואז יתקיים בו תשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה. והנה "נר חנוכה" כפול שמונה ס"ה גימ' תשובה, ותפלה, וצדקה מעבירים את רוע הגזירה, בדיוק וזה פלא.

חדש, שבת, מילה גי' נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה

א"כ מי שידקדק במצות החנוכה ויזכך הנרנח"י שלו, יזכה להאיר אור גדול בנשמתו בימים הללו. וידוע שהיונים רצו לאבד מאיתנו האור של הנרנח"י שכן גזרו עלינו שלשה גזירות חדש גי' 312, שבת גי' 702, מילה גי' 85, גי' 1099 גימ' נפש רוח נשמה חיה יחידה שהוא 1099 בדיוק, וזה פלא.

וגם "בימי מתתיהו בן יוחנן" גימטריא 1099 בדיוק כגימטריא של שבת חדש מילה, ולזכרון הנס אנו מדליקים נרות חנוכה ומזמרים "מזמור שיר חנוכת" הראשי תיבות כמו הראשי תיבות של מילה שבת חדש.

ועתה ע"י הדלקת נר חנוכה מאירים האורות דחודש שבת ומילה, וע"כ כתבו הקדמונים ששלשת המצוות יצאו בחנוכה, כי בחנוכה שהוא ח' ימים יש תמיד שבת או בתחילה או באמצע, וכן ראש חודש טבת תמיד חל בחנוכה, וכן הוא ח' ימים כנגד ברית מילה שהיא לח' ימים, וע"י החנוכה מאיר אור כנגד נרנח"י שלם ומשלים נשמתו ומאיר אותה באור העליון.

וכמו שידוע מספה"ק שאף שנחרב ביהמ"ק, מ"מ כל מה שהיה בביהמ"ק מאיר גם עתה, ושלחנו של אדם בחינת מזבח, והחנוכיה היא בחי' המנורה, ועזה"ד שאר הדברים.

ויש לרמז ג"כ שתשובה ותפילה וצדקה הם כנגד ג' המצוות, ששבת היא בחי' תשובה כמ"ש שב"ת ר"ת שבת בו ישוב. וחודש זה בחי' תפילה שהוא כנגד קרבן מוסף, ותפילות כנגד תמידין תקנום. ומילה כנגד צדקה, שזה כורת כל המקטרגים והמשטינים, וע"י תשובה ותפילה וצדקה שהם קו"ל צו"ם ממו"ן משבר כל הגזירות. ונזכה לביטול כל הגזירות ולגאולה שלימה. ויקויים בנו "ערכתי נר למשיחי".

סוד השם "נחל"

הנה כתב רבינו האר"י בשער הפסוקים תהלים וז"ל: כבר ידעת כי שם נח"ל הוא נקרא נפש של המלכות, עכ"ל. וכידוע שהנפש היא הכח הבסיסי של האדם בבחינת הדם כמ"ש "כי הדם הוא הנפש". ועיין עוד בשעהכ"ו דרושי תפילת השחר דרוש א' והנה ב"ן ול"ו אותיות שלו גי' נח"ל, שהוא ר"ת נ'פשנו ח'כתה ל'ה'. ושם זה סגולתו לברר ניצוצות הקדושה מעומק הקליפות. וע"י שם זה נוכל לברר הניצוצות ולהעלות אותם מבי"ע לאצילות לתקנם.

וכן נח"ל ר"ת ל'וקח נ'פשות ח'כם, שע"י הדלקת הנרות לוקח נפשות מהקלי' ומעלה אותם לחכמה ליתתקן. וגם ר"ת "תוצא הארץ נ'פש ח'יה ל'מינה" היות ומהארץ שהוא זה העולם שאנו בו בא תיקון לנשמות. וכן הארץ זה בחי' המלכות שהיא המנורה ועל ידה מוציאים נפשות מן הקלי'.

א"כ גם עתה בחנוכה אנו צריכים לשם זה שעולה גי' שם מ"ה שהוא האד"ם, ובפנים רבוע שם אהי"ה שעולה דם ואז יעלה נח"ל. וכל ענין התורה הוא להוריד שפע לאותם ניצוצות מרוחקים שבקלי' עד שתכלה רגל מן השוק. וכידוע השוק הם בי"ע והשפע חייב להיות מבחי' נפש בלבד, כדי שלא תהיה יניקה לקלי'.

ע"י מצות התשובה, שבים ועולים ניצוצי הקדושה

וידוע דע"י מצות התשובה, שבים ועולים ניצוצי הקדושה למעלה ולכך כל אחד מאיתנו צריך לנצל את ימי החנוכה לעשות חשבון נפש ולראות איך הוא בעבודת ה', ויעשה תשובה ויזכה עי"ז להתקרב אליו יתברך.

ע"י מצות החנוכה מקרבים את המשיח

ואמרו רבותינו צריך מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. והסוד שלו הוא: מ'זוזה י'מין ר"ת מ"י. ח'נוכה ש'מאל ר"ת ח"ש. ושניהם יחד "משיח". שע"י מצות החנוכה מקרבים את המשיח. וכן משי"ח ר"ת מ'דליקים ש'מונה י'מי ח'נוכה. והנה מ"י הוא בחינת נ' שערי בינה, שהם סוד התשובה [וח"ש ר"ת ח'מור ש'ור, שהם ז' קליפות ימין ושמאל וגם בחי' אדום וישראל שיוכנסו לעתיד אמן].

ורמזו רבותינו על זה - תשב אנוש עד דכ"א בגימ' כ"ה, רמז שאפשר לשוב בתשובה עד חנוכה שהוא בכ"ה כסלו.

חנוכה הוא זמן הסליחה

"סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת", ר"ת חנוכה, לרמוז שבחנוכה הוא זמן הסליחה, ויש לעשות תשובה, כי הוא הזמן האחרון להפוך ולשנות את גורלו לטובה ולברכה ולבטל מעליו כל גזירות קשות ורעות.

ומיתוק הדינים נרמז ג"כ בתיבת חנוכה, והוא אותיות נ"ו ה' כ"ח, והרמז הוא כי ה' פעמים נ"ו בגימ' פ"ר, כמנין מנצפ"ך, והוא נמתק ע"י כ"ח ימינך ה' נאדרי בכח.

ולכן צריך מאד להתלהב כשמדליק נר החנוכה שממשיך אותו אור אלהי על כל העולמות ואומרים עליו "אשרי העם שככה לו" אשר"י ר"ת רשפי אש שלהבת י"ה. הע"ם ר"ת הדלקה עושה מצוה. שככ"ה ל"ו, שככ"ה ל"ו גימ' ל"ו נרות, וא"כ יש הוכחה שה' אלהיו.

להתנער מהקרירות

בספר קרן אור פני משה כתב, (פר' מקץ) כתיב (בראשית מג ז) "ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו" וברש"י, אפילו עצי עריסותינו גילה לנו. ע"כ. וצ"ב איזה נסתרות יש בעצי העריסה ומה גילה להם יוסף... וז"ל. ואולי הענין בהקדים מה שכתוב במדרש (בר"ר נג, י) על הפסוק (כא, ח) 'ויגדל הילד ויגמל'." אמר רבי לוי לא 'נדנדה' עריסה תחילה אלא בביתו של אברהם אבינו. ואולי הענין ע"ד מה שכתב בזוה"ק (פר' פנחס ריח:) בתשובת שאלה לשואל ששאל למה כל אומה ולשון אין מתנועעין בעת תפלתן וקריאת נימוסי דתיהן כי אם אומה הישראלית לבדה? והיתה התשובה, ע"ד משל מן הנר, כי שלהבת האחוזה בפתילה היא מתנועעת תמיד, והוא כי כל דבר מבקש תפקידו ושואף להדבק אל שורשו, ואחר כי יסוד האש הוא למעלה - השלהבת שואפת לעלות אליו להדבק בו ואינה יכולה כי נאחזת בפתילה, ע"כ היא מתנועעת... כן לאשר בו נשמת האיש הישראלי חלק אלוק ממעל, כמו שאמר הכתוב (דברים לב, ט) כי חלק ה' עמו, והיא קרויה 'נר' כמו שאמר הכתוב (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם" היא משתוקקת לעלות אל מקור מחצבה, אך בעת אשר האדם עוסק בעניינים גופניים ארציים גשמיים אז היא נכנעת ושוקטת, ובעת אשר יעסוק בעניינים רוחניים כמו תורה ותפלה אז היא מתעוררת בכח ואומץ אשר נתוסף בה ע"י הדברים הרוחניים ושואפת לעלות אל שרשה, ואינה יכולה כי היא קשורה בגוף בגזרתו ית"ש עד יום פקודתה, ע"כ מכח התנועה של הנשמה מתנועע גם הגוף.

והנה כתיב ב'מסילת ישרים' (שער הזריזות פ"ז), וז"ל, ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו ודאי שלא יתעצל בעשיית מצוותיו... ואמנם התבונן עוד שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן (להיפך -) מן הזריזות יוולד ההתלהטות. והאדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי 'עצה טובה' היא לו שיזדרז ברצונו כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובוודאי שיותר מסורה בידו החיצונה מהפנימית. וכו' עכת"ד.

ובדרך משל יאמר, מדרכו של עולם, בהוציאם את ה'בשר' מתוככי המקפיא יניחוהו מתחילה עד שיופשר הקרח שמעליו, אז יגשו לבשלו או לחממו, על דרך זה ממש, הרי תחילת העבודה קודם הדלקת נר חנוכה היא 'להסיר את הקרח' האופף אותנו, ולהתנער מכל הקרירות, ורק לאחר מכן נוכל להתחמם באש קודש ולקיים את המצווה בהדלקת הנר.

"ויהי כמשלש חודשים"

דהיינו ג' חודשים לאחר כ"ה באלול שהם ימי החנוכה. ויוגד ליהודה לשם ה-ו-י-ה שבתוך יהודה הקב"ה "זנתה תמר כלתך" ישראל מתקררים מהתעוררות לתשובה וחוזרים לסורם. "ויאמר הוציאוה ותשרף". אומר הקב"ה שידליקו נ"ח בחוץ, ובזה יזכרו הנסים שעשיתי ויתעוררו בתשובה.

או אפשר: "ויהי כמשלש חדשים" אחרי שעם ישראל היה בתשובה גדולה בראש השנה ויום הכיפורים, והיתה התקררות בעבודת ה', ויוגד ליהודה לשם הוי"ה. זנתה תמר כלתך, כנסת ישראל שנמשלה לתמר שנא' "צדיק כתמר יפרח", ונאמר "ועמך כולם צדיקים". הוציאוה ותשרף, שכך ח"ו אמר הקב"ה, שהשטן צודק. אבל עם ישראל אומר להקב"ה, למי החותמת, שזה כד השמן החתום בחותמו של כה"ג. והפתילים, שהם הפתילות של החנוכיה. והמטה, שהם הכלי עצמו. ה"אלה", רמז לל"ו הנרות שאנו עושים בהידור מהדרין מן המהדרין. ואומר הקב"ה צדקה ממני, תמר, כנסת ישראל צודקת על כי לא נתתיה לשלה, שזה מרמז לביהמ"ק. לכן יש להם ירידות כל הזמן בעבודת ה', וכאשר יבנה ביהמ"ק יתחזקו יותר.

ודע כי כל שנה ושנה מתחיל האדם התחלה חדשה בכ"ה בכסלו והוא זמן תשובה וידוע שעיקר גילוי והֵכר של העולם הוא בחודש השלישי, כי בכ"ה באלול נברא העולם, ולכן אז הוא זמן התשובה שאז מאיר אור התורה והאור הזה מגרש את החושך וזה ביום כ"ה כסלו, כי בחנוכה הוכר העובר. ויש בזה רמז בפרשה של יהודה ותמר כלתו, יהודה לא הכיר אותה כי היא היתה צנועה מאוד, ואמרו לו לאחר ג' חדשים זנתה תמר, ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף, ואז לא ביישה אותו, אלא אמרה להם למי החותמת וכו'. ורבותינו דורשים, יהודה-זה שם הוי"ה ב"ה, זנתה תמר כלתך-זה כנסת ישראל, ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף-תוציא נרות חנוכה לבחוץ ותדליק אותם להאיר אור התורה ואור התשובה, וכך ילכו רבים בדרך ה'.

הדלקת נרות חנוכה מעוררת מדת הרחמים

עוד כתב המקובל רבי חיים פאלאג'י זצ"ל בספרו 'רפואה וחיים' (אות עא) שבשעת הדלקת נרות חנוכה נעשית 'עת רצון' במרומים, ומדת הדין מתבטלת ומתעוררת מדת הרחמים, ומביא בשם הזוה"ק, שהדלקת נרות המנורה בבית המקדש היתה מעוררת מדת הרחמים בעולם דומיא דתקיעת שופר של ראש השנה, והכי נמי מעוררת הדלקת נרות חנוכה רחמים וחסדים גדולים דומיא דהשופר בראש השנה, דכלפנים דמי, ומהפך את מדת הדין והרוגז לרחמים ולרצון.

על ידי הדלקת נרות חנוכה נפתחין כל השערים

הרה"ק בעל ה'בית ישראל' מגור זי"ע הגיד, דהנה ידוע שהסימנים בטור ושו"ע ושאר ספרי המצוות יש בהם רמז וקשר לעצם המצוה, ודיני חנוכה כתובים ומבוארים בשו"ע או"ח מסימן תר"ע ואילך, והנה תר"ע דומה לתיבת "תרעא" שמשמעה דלת ושער בלשון ארמי, והרמז שעל ידי הדלקת נרות חנוכה נפתחין כל שערי תשובה ושערי ברכה והצלחה, ואם אמרו (ב"ק פ:) "ודלת הננעלת לא במהרה תפתח" ופירש רש"י "ונפקא מינה לאפושי ברחמי", ק"ו במדה טובה שהיא מרובה, שאם זכינו לתרעין פתיחין בודאי לא תהא הדלת ננעלת במהרה, כי הדלת פתוחה לכל התפילות והבקשות שיעלו לרצון, בין על ישועות בדרך הטבע ובין על ישועות ורפואות שלמעלה מדרך הטבע.

ולכן כל אחד יעורר את עצמו ואת בני ביתו בעבודת השי"ת שיהיו עולים מאליהם כשלהבת העולה מאלי'ה ויעשו תשובה ויתחזקו באהבתו ויראתו יתברך ומימלא יזכה לישועות וימלא ה' משאלות לבו לטובה.