סדר תפילת פורים

ג אדר תשפ"ו | 20/02/2026 | 12:52

א. בליל פורים לובשים בגדי יום טוב קודם שהולכים לבית הכנסת, ויש חסידים שנוהגים לילך למקוה בערב פורים ^א, ובתפילת ערבית אומרים "על הנסים", ואפילו אם הקדימו להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים ^ב.

ב. אומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון בלילה וביום, ובעיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון שעושים פורים מספק בשני הימים יאמרו על הנסים רק ביום י"ד אדר ולא בט"ו משום חשש הפסק, אמנם קריאת המגילה בלא ברכה ושאר מצות פורים כמו משלוח מנות ומתנות לאביונים יש לעשות כן מספיקא בשני הימים, רק שביום ט"ו אין מרבין בהן כמו בי"ד ^ג.

ג. מי ששכח לומר "על הנסים" בתפלה אינו חוזר, אלא יאמר אחר אלהי נצור שבסוף התפלה "מודים אנחנו לך על הנסים ועל הפורקן" וכו' ^ד.

ד. אחר תפילת שמונה עשרה של ערבית יאמר החזן חצי קדיש בלבד, ולא יאמר תתקבל לפי שצריך לומר ואתה קדוש לאחר קריאת המגילה ^ה.

ה. אחר קריאת המגילה בברכותיה מתחילים ואתה קדוש יושב תהלות ישראל וסדר קדושה ^ו, ואחר כך יאמר השליח ציבור קדיש תתקבל, שיר למעלות אשא עיני ^ז, קדיש יהא שלמא, ועלינו לשבח ^ח.

ו. כשחל פורים דפרזות במוצאי שבת, יאמר החזן אחר העמידה חצי קדיש, שובה ה' עד מתי, ויהי נועם, יושב בסתר עליון עד ואתה קדוש, ואחר כך יברכו "בורא מאורי האש" ויקראו המגילה, וכן נתפשט המנהג להקדים מקרא מגילה לפני ההבדלה ^ט.

ז. אסור להביא המגילה לבית הכנסת ביום שבת לצורך קריאתה בלילה, מפני שהוא מכין משבת ליום חול ^י.

ח. בתפילת שחרית יאמר בתפילה "על הנסים" ואחר תפילת שמונה עשרה יאמרו חצי קדיש ואין נופלים על פניהם, משום דכתיב ימי משתה ושמחה ^יא, ומוציאים ספר תורה וקוראים בו שלשה עולים בפרשת ויבא עמלק, וכופלים פסוק האחרון כדי להשלים לעשרה פסוקים, ואם לא כפל אין בכך כלום ^יב. ואחר כך אומר חצי קדיש, ואין מחזירין ספר תורה למקומו עד אחר קריאת המגילה, ואומרים "אשרי יושבי ביתך", ומדלגים יענך ביום צרה, ומתחילים ובא לציון גואל עד ואתה קדוש ^יג, וקוראים המגילה בברכותיה חוץ מברכת שהחיינו, ואחר כך יאמר ואתה קדוש וכו' וקדיש תתקבל ומחזירין ספר תורה למקומו, ומסיימים התפילה כמו כל יום, אלא שבמזמור של יום לא יסיים "השיר שהיו הלוים אומרים על הדוכן", ואחר המזמור של יום יאמר "למנצח על אילת השחר" ^יד.

ט. אם יש מילה, יש אומרים שמקדימים המילה לפני קריאת המגילה משום דכתיב "ליהודים" היתה אורה, ואם לא ימול קודם, לא יהיה בכלל יהודי בשעת הקריאה. ויש אומרים שמלים לאחר סיום כל התפילה, והמנהג כסברא אחרונה ^טו.

א. כתב רבינו חיים פאלג'י זצ"ל בספר מועד לכל חי (סי' לא אות חי), שמהרח"ו זיע"א היה רגיל לטבול בערב פורים כמו ערב הרגל. וילבש בגדי יו"ט מבערב, ולא כאותם שלובשים רק בבוקר יום פורים, והוא זכר ל'ותלבש אסתר מלכות', 'ומרדכי יצא בלבוש מלכות', ואיך יתכן לקרוא פסוקים הללו בגילה ובשמחה בלבוש חול. ע"כ.

וכתב הגאון חיד"א במחזיק ברכה (סי' תרפז ס"ק ב) שכן נהגו פה עיה"ק ירושלים ת"ו שלמים וכן רבים. וכן כתב יסוד ושורש העבודה, וז"ל: וימצא כתוב על הרח"ו ז"ל שקודם מנחה זו היה טובל עצמו במקוה טהרה בשביל קריאת המגילה לערב, וכן ראיתי רבים נוהגים כן. גם הובא בספרים שקודם תפלת מנחה ראוי ללבוש בגדי שבת ולהתפלל בהם תפילת מנחה.

וכתב הרי"ח טוב בבא"ח (פרשת תצוה אות כב), ילבשו בפורים בגדי שבת או בגדים אחרים שהם חשובים, ולא ילבשו בגדי חול. ולכן בערב פורים יכין עצמו לקראת יום הקדוש הזה וישתדל מאד לילך למקוה טהרה לטהר עצמו, ולהעביר מעליו כל כוחות הטומאה וזוהמת קלי' עמלק, ולהמשיך עליו קדושה עליונה מנחל עליון, וגם יכין עצמו לקבל האור הגדול שמתגלה ע"י קריאת המגילה והתפשטותה שהוא עטרת יסוד דאבא וכו', ואח"כ ילבש בגדי שבת ויו"ט וילך לביהכנ"ס בשמחה גדולה.

ב. טור שו"ע (סי' תרצג סעי' ב), אומר על הנסים בלילה וביום. ובבית יוסף (שם) הביא מהגהות מיימוניות (פ"ב מהלכות תפילה) שכתב, נראה להר"מ שאומרים על הנסים בערבית פורים אע"פ שעדיין לא קראו את המגילה, ודלא כסדר רב עמרם שפסק שאין לאמרו עד לאחר מקרא מגילה. וכתב המשנ"ב (שם ס"ק ד) שזה אפילו אם התפלל ערבית לפני צאת הכוכבים, עיי"ש. וכ"כ הכף החיים (שם אות יג).

ויש שנוהגין לקרוא מזמור "על אילת השחר" לפני ערבית שמדבר על אסתר, וגם יש בו רמז להמן הצילה מחרב נפשי ר"ת המן, וכמו שכתב מו"ר מופת הדור (בחזו"ע הלכות ליל פורים ויומו הערה ב). והמקובלים לא אומרים מזמורים לפני ערבית.

ג. עיין בשעה"כ (דף קט ע"א) בהגהות מהרש"ו, שהאר"י ומהרח"ו לא היו אומרים על הנסים ביום ט"ו בערים המסופקות. וכ"כ מו"ר הרי"ח הטוב (פרשת תצוה אות יד).

אמנם בספר תיקון יששכר (דף סא) כתב בשם מרן רבינו יוסף קארו שטוב לומר על הנסים גם ביום ט"ו. ועתה פשט המנהג לומר על הנסים גם בט"ו. וכן כתב מו"ר בחזון עובדיה שיכולים לומר על הנסים בתפילה גם ביום ט"ו, ואין בזה משום חשש הפסק.

ד. טור (סי' תרצג), והובא בשו"ע בהלכות חנוכה (סי' תרפב ס"א) וברמ"א כאן. והוסיף שם השו"ע, דאם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר השם אפילו נזכר בין אתה להשם חוזר, ע"כ.

והרמ"א (שם) כתב בשם הכלבו, דמי ששכח לומר על הניסים בברהמ"ז יש אומרים שכשמגיע להרחמן יאמרנו שם, 'הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו וכו'. וכתב האליה רבה (סי' תרפב ס"ק ב), דהוא הדין בתפילה אם נזכר אחר שאמר 'השם', שיאמרנו דרך בקשה בסוף התפילה, קודם יהיו לרצון: הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות וכו' בימי מרדכי.

ה. כן כתב האבודרהם, וכן הוא בט"ז (שם ס"ק א). וכן כתב הלבוש. וכן פסק מו"ר בחזון עובדיה (הלכה ב מהלכות ליל פורים ויומו) לומר חצי קדיש דכן המנהג. מיהו במנהגים כתוב לומר קדיש שלם אחר תפילת ערבית, וכן כתב מהרי"ל בתשובה (סי' נו) בשם הרוקח. וכתב הכף החיים דמכיון שיש בזה פלוגתא כל אחד יחזיק במנהגו ונהרא נהרא ופשטיה.

ו. שו"ע (סי' תרצג סעי' א), וכתב הכלבו (סי' מה) דהיינו טעמא, מפני שקריאת המגילה ביום ובלילה נפקא מקרא דכתיב "אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי", והאי קרא במזמור אלי אלי למה עזבתני שנאמר על אסתר, וע"כ נהגו לומר מיד אחר הקריאה פסוק 'ואתה קדוש' שהוא באותו מזמור, ע"כ. וי"א שמתחילים מ'ובא לציון גואל'. וכן הביא הטור משם ר' עמרם. אמנם המנהג שאין אומרים אותו לפי שאין עיקר הגאולה בלילה אלא מתחילים ואתה קדוש. וכתב בספר סגולות ישראל (מערכת י אות ד) שיש סגולה לומר "ובא לציון" בכוונה ובשמחה, וזוכה לשרות עליו רוח הקודש, ולבא לידי השגה, ומצננים לו גהינם.

וכתב הרב ששון בכר פרסיידו בספרו פתח עינים (דף עח) וז"ל, טעם אמירת ובא לציון אחר המגילה לבטל אחיזת הקליפות, ויאמר אותו פשוט בלא כוונות. וכ"כ שם (בדף ג"ן ע"ג אות ד), והוסיף: וטעם אמירתו יען שהוא שבח והודאה, והוא על דרך אמירת הודו שבתפילת שחרית להכניע הקליפות המתגבר באותו הזמן, ע"כ. וא"כ עתה בליל פורים ע"י השבח הגדול בזה מכניעים קליפת עמלק.

ז. עי' בשו"ת זבחי צדק החדש (דף רסה), שאומרים שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו. ויש נוהגים לומר גם שיר למעלות אשא עיני. ואנחנו אומרים רק אשא עיני.

ח. כן הוא מנהגנו, לומר אחרי ובא לציון קדיש תתקבל וכו', ואף שיש מחלוקת בזה, כן נוהגים המקובלים כי אין לבטל קדיש תתקבל כלל. ואחר בואו לביתו, ראוי להרבות בנרות כמו שאר יו"ט ממש (יסוד ושורש העבודה). וירבה בסעודת הלילה קצת לכבוד פורים (רמ"א סי' תרצה ס"ק א), וימצא בביתו נרות דולקות ומטה מוצעת, ושולחנו ערוך ויאכל וישתה בשמחה גדולה ובטוב לב וישמֵח אנשי ביתו וירחיק מהם כל ריב ומצה (סדר היום, וא"ר, הובאו בכה"ח שם אות יב).

ט. טור שו"ע (שם). וכן כתב מו"ר בחזון עובדיה (בהלכות ליל פורים הלכה ה), שיברכו ברכת מאורי האש בלבד קודם המגילה כדי שלא יהנו מהנר במוצאי שבת קודם שיברכו עליו. והמשיך שם, דאם לא ברכו ברכת מאורי האש קודם המגילה ונזכרו באמצע, יפסיק בין הפרקים או בין פרשה לפרשה ויברך ברכת מאורי האש, ואח"כ ימשיך קריאת המגילה. ואם לא עשו כן אז יברכו בורא מאורי האש בהבדלה כמו בכל מוצאי שב"ק. ע"כ. ועיין בכף החיים סופר (סי' תרצג ס"ק יב).

י. כן כתב מו"ר חזון עובדיה (שם). וכתב עוד, שבמקום הצורך מותר להביאה במקום שיש עירוב אחר שקיעת החמה של יום שבת, ואם אפשר יביא ע"י קטן.

אמנם בשבת שאינו פורים, מותר לטלטלה, כמבואר בשו"ע (סי' שח סעי' ד) ובאליה רבה (שם), דמגילה נמי מכלל כתבי הקודש ופשוט דכיון שמותר לקרותה מותר גם לטלטלה, וכן מנהג העולם.

יא. טור שו"ע (סי' תרצג סעי' ג וסי' תרצז סעי' א). ואף שלדעת רב עמרם גאון בסידורו ח"ב (דף צב ע"ב) שנופלים על פניהם, מ"מ קי"ל לדינא כמש"כ רש"י בספר הפרד"ס (סי' רג) שאין נופלים על פניהם. וכן הוא בחזון עובדיה (שם).

וכתב בספר מועד לכל חי (סי' לא ס"ק ס) שביום פורים שחרית יש להשכים לבית הכנסת והיא אחת מחמש השכמות הרמוזים בשם אברה"ם, עיי"ש. והימים של ההשכמות מובא באליה רבה (סי' תרסד ס"ק ג) שהם ר"ה, יוה"כ, הושענא רבא, ט"ב ופורים. ורמז לזה 'לבקרים אצמית כל רשעי ארץ', וזהו המן. וע"ז כתב המטה משה סימן לדבר וישכם אברה"ם בבקר, א- אב, דהיינו ט' באב. ב- בריאת העולם דהיינו ר"ה שבתשרי נברא העולם. ר- רבא, והיינו יומא רבא שהוא יום הכיפורים. ה- הושענא רבא. מ- מגילה דהיינו פורים.

יב. שו"ע (תרצג סעיף ד). ובב"י (סי' קלז) הביא משם האורחות חיים, שאע"פ שפרשת ויבא עמלק אין בה עשרה פסוקים לא יוסיף לקרוא למעלה ממנה, כי אמר הקב"ה - עמלק הרשע גרם לשמי ולכסאי שיהיו חסרים שנאמר כי יד על כס י"ה, כך תהיה פרשת עמלק חסרה. ובירושלמי אמרו הוא עשה מעשה קטוע, כך פרשתו קטועה. ומה שכופלים את הפסוק האחרון, כן הוא המנהג לכפלו, דבכתיבתו הוא פרשה קטועה, אבל כשקורין אותה בציבור חיישינן לתלמודא דידן דאין לפחות מי' פסוקים (שלחן גבוה סי' תרצג ס"ק ט).

יג. כן הוא דעת הכל בו שאומרים אשרי ואח"כ קוראים המגילה. וכן כתב השלמי צבור (דף שכ"ט ע"ב) שכך מנהגם, וכן נהגו במצרים. וטעם הדבר כתב הערוך השלחן (אות ד), כדי לומר מיד אחר המגילה ואתה קדוש כמו בלילה. וכ"כ היפה ללב (שם) דמטעם זה נוהגין לומר אשרי וגם פסוק ובא לציון קודם קריאת המגילה, כדי שתיכף אחר קריאת המגילה יאמר ואתה קדוש, כדנפקא לן מקרא אלהי אקרא יומם וכו' ומיד אח"כ כתוב ואתה קדוש. ולפי הסוד יש ענין בסדר הזה כדי להמשיך האור הגדול לכל עולמות בי"ע. וצריך לקרוא המגילה בעוד הס"ת על התיבה, ורק אחר קדיש תתקבל יחזירו ס"ת למקומו. ועי' ביפ"ל (ח"ב אות ט) שכתב כי כן הוא מנהגם, והטעם לפי שדרשינן אורה זו תורה. ולכן כשאומר 'ליהודים היתה אורה' ישא עיניו לתיבה לראות את הס"ת.