הלכות מתנות לאביונים

ג אדר תשפ"ו | 20/02/2026 | 13:17

א. חייב אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים. דהיינו מתנה אחת לכל אביון, וכל המרבה ליתן הרי זה משובח, ומוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" ^א.

ב. אביון לענין מתנות לאביונים הוא מי שהכנסתו אינה מספקת למחיתו מחמת דלות ההכנסה או מחמת שצריך לקחת חלק מהכנסתו כדי להחזיר חובות, ואין לו כסף בתוכניות חסכון וכדומה. ואין לקיים מצות מתנות לאביונים על ידי נתינה לילד או בחור הסמוך על שלחן אביו המספק לו כל צרכיו ^ב. אך אם הילד הוא יתום התאב למתת יד, אפשר לתת לו מתנות לאביונים ^ג.

ג. יוצאים ידי חובה בין בנתינת מעות, ובין בתבשיל או דבר מאכל אחר, והשיעור של מתנות לאביונים הוא כדי שיקנה "שלש ביצים מפת", שהוא בערך מאה שמונים גרם פת ^ד. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב במתנות לאביונים ^ה.

ד. הנותן שתי מתנות לאיש ואשתו אביונים יצא ידי חובתו, ויכול אביון אחד ליתן לאביון חבירו וזה גם כן חוזר ונותן לו, ויוצאים ידי חובה גם בנתינה לקטן ^ו.

ה. טוב לומר מקודם לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות מתנות לאביונים שתיקנו מרדכי ואסתר ליתן ביום זה שתי מתנות לשני עניים, לתקן שורש מצוה זו במקום עליון, ויהי נועם וכו', וכן יאמר קודם משלוח מנות, וקודם סעודת פורים.

ו. אבל שהוא עני מותר לשלוח לו מתנות לאביונים, ואפילו בתוך שבעת ימי אבלות ^ז.

ז. אין יוצאים ידי חובת מתנות לאביונים ממעות מעשר, וכן מחצית השקל אי אפשר ליתן ממעות מעשר ^ח.

ח. גם האשה חייבת ליתן מתנות לאביונים ^ט, ובמקום שקורין את המגילה גם ביום ט"ו באדר מספק אם מוקפת חומה, צריך לקיים ביום ט"ו סעודה, ומשלוח מנות, ומתנות לאביונים, בין אנשים בין נשים.

ט. בימי הפורים נותנים צדקה לכל מי שפושט ידו, ואע"ג דבשאר ימות השנה צריך לראות למי נותן הצדקה מ"מ בפורים שגבאי הצדקה הוא יסוד דאבא הארה גדולה אין להקפיד, אלא כל מי שפושט ידו נותנים לו ^י.

י. טוב ליתן במתנות לאביונים רפ"ז פרוטות לעני אחד והם ר"ז פרוטות כמנין אור, ושמונים כמנין יסוד, ועוד יתן רפ"ז פרוטות לעני אחר על דרך זה. וסימן לדבר 'פז"ר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד'. גם טוב במשלוח מנות איש לרעהו שהם ב' מנות לאיש אחד, שיזהרו לעשות ב' מיני מתיקה עשויים דקים, כדי שיוכל לשלוח שמונים אחדים מכל מין בכלי אחד ויכוין כל מעשיו לשם שמים וטוב לו בזה ובבא ^יא.

א. מגילה (ז.), ת"ר רב יוסף וכו' ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. רמב"ם (פ"ב הלכות מגילה הט"ז). טור שו"ע (סי' תרצד סעי' א).

וענין מתנות לאביונים לפי הסוד, הוא כמו שכתב רבינו האר"י בשעה"כ (דף קט ע"ג), כי רחל נקראת עני ואביון (כי אין לה משלה כלום ונקראת דלה ועניה), והיסוד דאבא הנקרא צדיק, נותן לרחל הנקראת צדק - צדקה ומתנות והארות. וע"י שאנחנו נותנים מתנות לאביונים, נעשה דוגמתה למעלה. ע"כ. כלומר ע"י מצות מתנות לאביונים ביום פורים אנחנו בונים ומתקנים פרצוף הנוק', ואז יוכל להכנס בה אור 'עטרת יסוד דאבא' ויתקיים בה כל היום כולו.

ב. אול"צ (פרק נח תשובה ב). ובחזו"ע כתב (דף קסז הלכה ב), שהוא הדין שיכול ליתן לאב ולבן הסמוך על שולחנו, ושכן מוכח ממהרש"א בח"א (מגילה ז) ד"ה 'שדר', דלא כערוך השולחן.

ג. אול"צ (שם).

ד. בריטב"א (מגילה ז) כתב, דמסתברא היינו אפי' בשתי פרוטות דשוה פרוטה חשובה מתנה, אבל לא בפחות כדאיתא בגיטין ובדוכתי אחריני. וכן הוא במשנ"ב (סי' תרצד ס"ק ב). וזה מעיקר הדין, אמנם עי' בשערי תשובה (ס"ק א) שהביא מהרב זרע יעקב (סי' יא), דשתי מתנות לאביונים שוים לשני מנות לאיש אחד, וכי היכא דמשלוח מנות היינו כדי סעודה, כדאמרינן אביי בר אבין ורב חנניה בר אבין מחלפי סעודתייהו אהדדי, אלמא דפחות מכדי סעודה לא נפיק, ה"ה למתנות לאביונים כדי סעודה לעני. וע"כ כתב שצריך ליתן שיעור ג' ביצים מפת. וכ"כ הבא"ח (פרשת תצוה אות טו). וכן היה המנהג להחמיר לצאת ידי חובה אליבא דכולי עלמא.

וכתב האול"צ (פרק נח במקורות לתשובה א) וז"ל: וביותר יש להזהר, שהנותן מתנות לאביונים לתלמיד חכם או בן תורה אביון, שיש לו להזהר שלא יתן לו סכום קטן שאינו לפי כבודו של התלמיד חכם, ויבוא לידי בושה, אף אם הוא רוצה לקבל סכום זה, אלא יתן לו סכום חשוב ובאופן מכובד, או שיתן לאביון אחר.

ויש לדעת, שכשנותן מתנות לאביונים לתלמיד חכם מרויח הוא דבר נוסף, שיש ענין בנתינת ממון לכל תלמיד חכם חשוב, מדין גדלהו משל אחיו, שצריכים כל ישראל לגדל תלמידי חכמים שבהם בעושר, וכמ"ש בשו"ת תשב"ץ (ח"א סימן קמד), מדברי הגמ' בחולין (דף קלד ע"ב) אדם חשוב שאני, וע"ש ברש"י. וכן כתב בספרו מגן אבות על מסכת אבות (פרק ד משנה ה) ע"ש. וראה ברש"י תענית (דף כא. ד"ה מלך רבי יוחנן) ובסוטה (דף מ. ד"ה אמר רבי אבהו), וברמ"א (יו"ד סימן רמו סעיף כא) ובש"ך (שם ס"ק כ) ובבאור הגר"א (שם), ע"ש. ונראה שאפשר לתת אף מכספי צדקה לשם ענין זה.

ה. עי' בב"ח (סי' תרצד) שכתב, ז"ל: כל אדם אפי' עני המקבל צדקה חייב לתת ממה שנתנו לו לשאר אביונים בפורים, שאין דין מתנות לאביונים בפורים כדין שאר צדקה, דהכשר מצות פורים כן הוא לתת מתנות לאביונים, כדין ד' כוסות בפסח. ואפי' משלוח מנות חייבים בו העניים אעפ"י שלא יספיק להם בסעודתם לאכול לעצמם ולשלוח גם לאחרים וכו'. אבל שאר צדקה דכל השנה אין עני המקבל צדקה חייב בה, אלא פעם אחת בשנה יתן דבר מועט לצדקה כדי לקיים מצות צדקה. עכ"ל. וכן הוא בט"ז (שם). וכ"כ הברכ"י (אות ב), ובמחב"ר (אות א). וכן הוא במשנ"ב (שם ס"ק א). וכ"פ הבא"ח (פ' תצוה אות טו) אבל הפרי חדש (שם ס"א) כתב, שעני המתפרנס מן הצדקה פטור ממתנות לאביונים.

ועי' בספר תורה לשמה (סי' קצא) שכתב שיוכל אביון אחד ליתן לאביון חברו וזה ג"כ חוזר ונותן לחברו. עכ"ל. והובא בבא"ח (שם). וכ"כ במשנ"ב (שם ס"ק ב).

וכתב באור לציון (פרק נח תשובה ג) דבחורים הסמוכים על שלחן אביהם, שאין להם משלהם כלום, פטורים מחובת מתנות לאביונים. ואולם טוב שאביהם יתן להם כסף לשם מצוה זו. אבל אינו מחוייב בכך. וטוב לחנך בנים קטנים מגיל שש שיתנו מתנות לאביונים. עכ"ל.

ו. כ"פ מו"ר בחזון עובדיה (דיני מתנות לאביונים הלכה ב). ועוד כתב הרב, שאם באו לפניו שני עניים, ונתן לעני אחד מטבע גדול כשיעור שתי מתנות שמחציתו יהיה בשבילו ומחצית לעני חבירו יצא. ועי' בשו"ת תורה לשמה (סי' קז) שכתב דלא אריך למעבד הכי לקיים שתי המצוות בבת אחת במטבע אחד, שאין עושין מצוות חבילות חבילות.

ז. גם אם הוא מחמיר שלא לקבל משלוח מנות. אמנם מתנות לאביונים יכול לקבל, והובא במג"א (סי' תרצו ס"ק יא) ואליה רבה (שם סק"ז).

ח. תשובת מהרי"ל (סי' נו), דאינו יוצא במה שנותן להם ממעות מעשר, ואם בא להוסיף מוסיף משל מעשר. כ"כ השל"ה הביאו המג"א (סי' תרצד). ועי' יוסף אומץ (ס"ק תתרפח).

ט. ולכן כל איש יתן מתנות לאביונים גם עבור אשתו, כן כתב הרמ"א בדרכי משה (סי' תרצה סס"ק ז) משם מהר"י ברין. ועי' משנ"ב, ודו"ק. ואם האשה עצמה רוצה לתת יותר טוב שתתן לאשה.

וי"א (הליכות ביתה בשם הגרשז"א הובא בפסקי תשובות סי' תרצה הערה 75) שצריך שיזכה לה הבעל משלו דאל"ה כל מה שקנתה אשה קנה בעלה. ואם הבעל נותן בשבילה טוב שתעשה האשה את הבעל שליח בשבילה.

י. בירושלמי פ"ק דמגילה (הלכה טז), אין מדקדקין במצות פורים, אלא כל מי שפושט את ידיו ליטול נותנים לו. וכ"כ הרמב"ם הלכות מגילה (פ"ב הט"ז), ובאורחות חיים (אות לד). ובטושו"ע (סי' תרצה סעי' ג), ע"כ. והטעם כתוב בספרים, דפורים הוא כמו יום הכפורים וביו"כ אומרים "הנותן יד לפושעים". והנה הנס של פורים נעשה ע"י תשובה צום קול וממון. צום הוא תענית אסתר, קול הוא מקרא מגילה, וממון שמרבים בצדקה.

ולפי הסוד, עי' בשעה"כ (דף קט ע"ד) שכתב הטעם שנותנים לכל המבקש, כי היום הגבאי צדקה הוא יסוד דאבא ויש אור גדול מאד, ומחמת כן אין יניקה לחיצונים כי החיצונים נשרפים ע"י אור עטרת יסוד דאבא. ולכן גם אם אדם נותן למי שאינו ראוי, לא יהיה כן בעולמות העליונים ליתן שפע לחיצונים והם יבואו ליקח השפע ולגזול, כי האור גדול והם לא מתקרבים ליקח. אבל בכל יום שהגבאי הוא יסוד דז"א והאור הוא לא גדול מאד לכן צריך להקפיד.

יא. מו"ר הבא"ח בעטרת תפארת (כתר מלכות אות רח).