ביאור ההפטרה הפטרת מחר חודש

כ"ג אייר תשפ"ו | 10/05/2026 | 07:59

יח וַיֹּֽאמֶר_ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן לדוד מָחָ֣ר ראש חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ יזכר המלך וישאל היכן אתה כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד יחסר מקום מוֹשָׁבֶֽךָ שאתה יושב בו (רש"י): יט וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ כל שלושת הימים תסתתר וביום השלישי תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד ותתחבא הרבה כי אז יבקשוך (רש"י) וּבָאתָ֙ אֶל_הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר_נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּיּ֣וֹם הַֽמַּעֲשֶֹ֑ה במקום שעשינו שם את השבועה, שנשבע שאול ליהונתן לבל המית את דוד (רד"ק) וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ תשב ותתעכב (רש"י ויקרא יב,ד) אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל אבן שהיתה סימן להולכי דרכים (רש"י), שם יהיה המפגש שלנו: כ וַאֲנִ֕י אעשה לך סימן, שאשליך את שְׁל֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לא ביושר אל מקומך שאז יראך הנער אלא רק אל הצד (רש"י) לְשַֽׁלַּֽח_לִ֖י לְמַטָּרָֽה[א] הוא הדבר אשר המורים מכוונים להשליך בו כמ"ש כמטרה לחץ (מ"צ): כא וְהִנֵּה֙ לאחר זה אֶשְׁלַ֣ח אֶת_הַנַּ֔עַר ואגיד לו לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת_הַחִצִּ֑ים אִם_אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים| קרובים אלי מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה עברת מהם קָחֶ֧נּוּ| קח אתה את החץ וָבֹ֛אָה ובא אלי (רש"י) כִּֽי_שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר רע חַי_יְהֹוָֽה נשבע יונתן לדוד שיאמר לו רק האמת (עיין רד"ק): כב וְאִם_כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם לנער הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה להלן ממקום עמדך (מ"ד), סימן שאבי שאול כועס עליך, ולכן לֵ֕ךְ לדרכך ואפי' תברח כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהֹוָֽה ונצלת בהשגחת הבורא כי הוא אומר לך ברח מחרב אבי (רש"י): כג וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ דברי הברית שכרתנו אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהֹוָ֛ה עֵד (רש"י) בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַד_עוֹלָֽם ואל תסכן את עצמך להתראות עימי כי כבר כרתנו ברית (מלבי"ם): כד וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ עֶל_(אל_קרי) הַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל: כה וַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּלֶךְ עַל_מ֨וֹשָׁב֜וֹ מקום המיוחד לו לישב כְּפַ֣עַם| בְּפַ֗עַם אֶל_מוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר כשגבו אל הקיר, המקום הנכבד ביותר בשולחן (מ"ד) וַיָּ֙קָם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן עמד ממקומו, כי אין דרך הבן להסב על יד אביו, ובימים כתקנן היה דוד מפריד בין יהונתן לשאול, אבל עתה שדוד נחסר וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל ואח"כ ישב יהונתן מצד אבנר (רש"י) וַיִּפָּקֵ֖ד ויחסר (מ"ד) מְק֥וֹם דָּוִֽד: כו וְלֹֽא_דִבֶּ֥ר ולא שאל שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא מדוע לא בא בן ישי כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר כנראה ראה קרי ה֖וּא כִּֽי_לֹ֥א טָהֽוֹר ועדיין לא טבל (רש"י) ולא ראוי לטמא לאכול בשולחן המלך (רד"ק), ועוד כיון שנטמא אין ה' עימו ולכן ירא הוא (אלשיך)[ב]: כז וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י ביום שני של ראש חודש (ת"י) וַיִּפָּקֵ֖ד ויחסר מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל_יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מכיון שידע שהם ידידים מַדּ֜וּעַ לֹא_בָ֧א בֶן_יִשַׁ֛י מרוב שנאתו לא הזכיר את שמו (אברבנאל) גַּם_תְּמ֥וֹל גַּם_הַיּ֖וֹם אֶל_הַלָּֽחֶם[ג]: כח וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת_שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל שאל רשות כמה פעמים (אלשיך) דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י לילך עַד_בֵּ֥ית לָֽחֶם: כט וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א תן לי בבקשה רשות ללכת כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה זבחי שלמים לָ֜נוּ בָּעִ֗יר ומי ביקש ממני וְה֤וּא צִוָּֽה_לִי֙ אָחִ֔י אליאב הבכור צוה לי (רש"י, רד"ק) [בדרך צוואה שרוצה לראותי בטרם אמות בחרב המלך (אלשיך)] וְעַתָּ֗ה אִם_מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א יום אחד (רש"י) מעבודת המלך וְאֶרְאֶ֣ה אֶת_אֶחָ֑י בשמחת הזבח עַל_כֵּ֣ן לֹא_בָ֔א אֶל_שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ כי נתתי לו רשות ללכת, וב"ה הלך (מ"ד): ל וַיִּֽחַר_אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן[ד] וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן_נַעֲוַ֖ת [מלשון עון (מ"צ)] הַמַּרְדּ֑וּת בן לאשה יצאנית ומורדת ואינה עושה רצוני, כן אתה מורד בי ואוהב את מי שאני שונא הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי_בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן_יִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְב֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ דבר זה הוא גנאי לך ולאמך, שיאמרו שאתה לא בני לכן אתה אוהב את אויבי (רד"ק): לא כִּ֣י כָל_הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן_יִשַׁי֙ חַ֣י עַל_הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן לא תתקיים אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כי אתה נתת לו רשות ללכת (רד"ק) כִּ֥י בֶן_מָ֖וֶת הֽוּא: לב וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת_שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת הרי הי"ת המליכו, והוא מֶ֥ה עָשָֹֽה (רד"ק): לג וַיָּ֨טֶל ויזרוק (מ"צ) שָׁא֧וּל אֶֽת_הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽי_כָ֥לָה הִ֛יא גמור ומוחלט מֵעִ֥ם אָבִ֖יו בדעת אביו (רד"ק) לְהָמִ֥ית אֶת_דָּוִֽד: לד וַיָּ֧קָם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בָּחֳרִי_אָ֑ף וְלֹא_אָכַ֞ל בְּיוֹם_הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ ביום השני של ר"ח (ת"י, רד"ק) לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל_דָּוִ֔ד בשביל דוד (רש"י) כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו ואפילו שהכלים גם אותו עיקר הכעס והעצב היה לו על דוד (ע"פ רש"י): לה וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר ביום שלישי לחודש וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד שקבע עם דָּוִ֑ד (רד"ק) וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ: לו וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֔וֹ רֻ֗ץ אחרי החץ הראשון מְצָ֥א נָא֙ אֶת_הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ ובעודו רץ וְהֽוּא_יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי החץ השני לְהַעֲבִרֽוֹ שיעבור את הנער (רד"ק): לז וַיָּבֹ֤א הַנַּ֙עַר֙ עַד_מְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן בראשונה וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֤י הַנַּ֙עַר֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי אשר יריתו באחרונה (רד"ק) מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה[ה]: לח וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אחר החץ השני אַֽל_תַּעֲמֹ֑ד במקום החץ הראשון וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת_(החצי) הַ֣חִצִּ֔ים הראשון והשני (רד"ק) וַיָּבֹ֖א אֶל_אֲדֹנָֽיו: לט וְהַנַּ֖עַר לֹֽא_יָדַ֣ע מְא֑וּמָה מהסימן של החיצים (רד"ק) אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶת_הַדָּבָֽר: מ וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת_כֵּלָ֔יו הקשת והחיצים (רד"ק) אֶל_הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר_ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר: מא הַנַּעַר֘ בָּא֒ וְדָוִ֗ד ֤קָם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב מצד הדרומי של אבן האזל (רש"י) וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו על פניו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁל֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ| אִ֣ישׁ אֶת_רֵעֵ֗הוּ כי קשה הפרידה וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת_רֵעֵ֔הוּ עַד_דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל[ו] הרבה לבכות יותר מיהונתן (רד"ק): מב וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אבל תזכור את השבועה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר ואמרנו (רד"ק) יְהֹוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה| בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד_עוֹלָֽם: